 RSS
על הבלוג
על הבלוג עומדת ציפור
ועל הציפור נחת אבקן
ובאבקן ארומה של סתו
ובסתו נולדתי
|
posts
17/01/2010
|
העימות האחרון בין תורכיה לישראל היווה תירוץ לכל אחד מהצדדים בפוליטיקה הישראלית להביע את דעתו על "כיצד יש לנהוג ביחסי החוץ של ישראל עם מדינות עויינות".
מיד בתחילת העימות נשמעה צהלת שמחה במחנה הימין על כך שדני איילון הנחית מהלומה ראויה לפרצופם של הטורקים, על גבו של שגרירם המסכן. לא חלף הרבה זמן עד שהשמאל החל במתקפה רבתית על אלו שטוענים שישראל צריכה לשדר גאווה לאומית וכבוד למול היריקה בפרצופה...
וכשבאה התנצלות, התרפסות והשפלה מבית מדרשו של המומחה מספר אחד להשפלת ישראלים, שמעון פרס - באה מצהלה אחרת, שמחה לאיד ושריקות בוז מהיציע העליון - וגברה על כל הקולות.
את שגריר תורכיה יצא לי להכיר באופן אישי באופן מיקרי מעיסוקי. הוא אדם חביב ונעים, מנומס וחברותי ואפשר לומר עליו בבטחון שהוא אינו מהעויינים את ישראל ואפשר אפילו שהוא בולע את הגלולות המרות שדוחף ראש הממשלה התורכי ארדואן בחוסר חשק גדול.
כך נדמה לי.
מאידך, ארדואן שמילותיו ניצקות על גבינו, הישראלים, כשמן רותח, אינו בוחל מילים ואינו בורר אותן כדי לבטא את שינאתו לישראל. ישראל, כך מפרשים בעיתון מקור ראשון, היא השטיח בדרכה של תורכיה חזרה לעולם הערבי. על גביה צועדת תורכיה, מטיחה רגליים ומגפיים בעוצמה, בועטת ונועצת, מורחת וחותכת.
היא שבה לעולם ממנו התרחקה עשרות שנים לכיוון אירופה ובחרה בו שוב לאור סלידתה של אירופה מהכוונה להתחבר אליה במסגרת האיחוד האירופאי.
ארדואן מצא פתרון והוא משיב לאירופאים בחבירה לעולם הערבי, עולם האיסלאם וגם: חבירה לאיראן כדי ליצור מעצמה נוספת בעולם. חבירה כזו מחייבת את גינויה, גידופה, ריסוקה של ישראל.
זו גם היתה כוונתם של התורכים כש"תיווכו" בין אולמרט היהיר לבין סוריה.
והישראלים, מופתעים שכמותם, לא האמינו למראה עיניהם כשעוד מוסלמי הפנה להם לטכנולוגיה שלהם ולברית האסטרטגית שלהם, את הגב ופנה - אל אותו עולם חשוך, בהמי, אכזרי, שונא, של מדינות האיסלם.
גם כשארדואן קרא לישראל סרטן, גם כשקרא לישראלים רוצחי ילדים, גם כשקילס בבושת פנים את שמעון פרס (חבל שהישראלים עוד לא הצליחו לסלק את החארון משום מקום בעצמם) עדין המשיכו הישראלים בתנועת השאיבה, הליקוק והליטוף של ישבנם של הטורקים, אולי אלו יעתרו בסוף והכריעה על ארבע (של ישראל), האהובה עליהם כל כך, תביא לתוצאות.
והנה קם דיפלומט ישראלי והעמיד את נציג תורכיה בישראל במקום. העמיד אותו בדרך מיוחדת, מקורית, מחושבת, במקומה של תורכיה בים המחשבות הקיומיות שלנו.
מדינה, שנאבקת כל יום כנגד המבקשים להשמידה, המבקשים לבודדה, המבקשים לציירה בדמות דמונית כדי לפגוע בה פיזית - מביעה גועל נפש וסלידה מהתנהגות חוזרת ונישנת כלפיה וזאת למרות קשרים טכנולוגיים וכלכליים רבים ולמרות אמונה שנוצרה ברית אסטרטגית.
אז היו שביקרו קשות והם כמובן מהשמאל שהביא אותנו עד הלום - והיו גם מפרגנים צוהלים מהימין שמבקשים לקחת אותנו מהלום חזרה לאי שם.
אני עמדתי מתלבט בין כעס עצום על חוסר הפירגון לדני איילון לבין חשש מכך שנוצרה לנו אוייבת חדשה, יריבה שאנחנו לא מכירים. מסוכנת ביותר.
השבוע פירסם ד"ר גיא בכור, מאמר באתר שלו שאני מאוד מסכים איתו בסיומו של יום. המזרחן האמיץ הזה נוקט בקו שאינו אהוד על התקשורת הישראלית ושכמעט אינו בא לדי ביטוי. לקרוא וללמוד.
|
|
|
08/01/2010
|
כשאני שומע שוב ושוב את המילים "התקדמות מדינית" התחושה שלי היא שמשהו רע מאוד עומד לקרות.
צמד המילים הזה היה בעבר סימן לשמחה ולגיל בכל אמצעי התקשורת ובכל פעם שנאלצנו לחוות את התוצאה, משהו רע מאוד קרה. הרוגים, פיגועים, נסיגות, הסברים, התנצלויות אבל והרבה מאוד יאוש.
עכשו שומעים את זה שוב ובצמוד למילים "קווי 67" - זה יכול להיות רע מאוד וזה כנראה מה שיהיה.
מי שמשמש כיום כראש ממשלה היה ברירת מחדל. למול שלל ההיצע העלוב שעמד בפני הבוחר הישראלי, על השחיתות, חוסר העקביות, היהירות, ההתנשאות, השיטחיות, החוצפה, ההתייוונות, ביטול הערכים - נתניהו נתפס כזה שהשמיצו לשווא, גידפו, פגעו ונידו.
אז כשמתברר שכל היתר כל כך מעוותים, אפשר שנתניהו אינו מה שניסו להציג אותו ולכן נבחר.
עכשו יש משהו שמזדחל בעורף ומאיים לחנוק. איזו תחושה קשה שמישהו זומם מהלך מטורף ועושה זאת בעקביות וללא הפרעה.
ראש הממשלה הצליח להוריד את האמריקאים מהורידים שלו, מיטשל כבר לא בא והולך כמו רכבת ישנה, שרי הממשלה אינם מתבטאים, ודווקא אלו שיש לחשוש מהם יותר מכולם, אהוד ברק, והמסוכן וטרחן מכולם, שמעון פרס לא מפסיקים לקשקש ולשדר אופטימיות.
מצד שני את ליברמן, בגין יעלון ושטייניץ לא שומעים בכלל בעניינים מדיניים ולא יוצאות מהם הבהרות או הרגעות כלשהן, מה שמגביר את החשש ששוב מחדל נורא עומד להתרחש.
ההיפך הוא הנכון. כשליברמן כינס את שגרירי ישראל וניסה לקומם את הגאווה הישראלית הרפוסה, האימפוטנטית, קם עליו מר יוסי ביילין כיודע דבר, וטען בשצף קצף כנגד "הטימטום שבהוראה" להסביר את עמדת ישראל ולתקוף את מסמכי הכניעה של אוסלו.
הטענות של ביילין שנשמעות כטענות של זונה המסבירה מדוע הסקס איתה הכי זול לא נענו מכיוונו של ליברמן או מכיוון כלשהו של משרד החוץ. העדר התגובה הזה מגביר את החשש שמשהו רע מאוד מתרחש. דבר רע כל כך שכל מערכות "כיפת ברזל" המדהימה לא יצליחו למנוע.
כך נראה שתורתו המאוד ברורה, רציונאלית, ריאלית של ראש הממשלה על הפחד מפני טילים על תל אביב ונתב"ג שוקעת בלחצים, דריסות ובעיטות של מחריבי ישראל השיטתיים, בראשות שמעון פרס נשיא השמאל, אהוד ברק מחריב הסוציאליזם הישראלי, ויוסי ביילין על חסידיהם השוטים.
|
|
|
|
|
03/01/2010
|
המדינה המוכה והחבולה שלנו, מנסה למזער נזקים לאחר הסכם אוסלו ורעידות המשנה שלאחריו.
אמנם זה מאוחר מידי וזה מעט מידי אבל שוב זה בא דווקא מתוך יוזמה של אזרחיה האיכפתיים של המדינה, כאלו שמסרו נפשם עבורה אבל אינם מוכנים שימשיכו לירוק עליהם, לפגוע בכבודם ולהעליל עלילות.
ד''ר דויד צנגן, שהיה הרופא החטיבתי של הלוחמים בג'נין, עומד בראש קבוצה של חמישה חיילי מילואים וטוען שבסרט מצויינות עובדות שקריות ולא מדובר בסרט דוקומנטארי המבוסס על עובדות אמיתיות. המדינה החליטה ככל הנראה להצטרך לתביעת הדיבה וטוב היא עושה בימים שבהם קציני צה"ל מנודים ומושמצים בכל העולם כאילו ביצעו פישעי מלחמה.
בראיון שלפניכם שצולם בתוכניתו של גדי סוקניק בערוץ 2 למדים בין היתר, שוב על האופן שבו נתפסות החלטות בג"צ (עיין והשווה את ההחלטה האחרונה בעניין כביש 443) בעיני הבימאי מוחמד בכרי וחבריו. בג"צ קבע שלא התערב בחופש הביטוי ויניח לציבור לשפוט את הסרט לפי תכניו. בכרי משתמש בהחלטה בג"צ ככזו שמאשרת את אמיתות העובדות שבדה בסרט - מולו, יושב ד"ר צנגן ומסביר כי בית המשפט כבר קבע שבכרי שקרן.
צנגן מציע לבכרי לעשות שלום במקום להסית. בכרי אינו משיב בעיקר, ככל הנראה כי אינו מסגל להשיב.
לאחר פסק הדין בעניין ד"ר אילנה דיין ולהבדיל אלפי הבדלות, שוב פועלים אנשים פרטיים, כמו סרן ר', ומנסים בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותם, לחייב מוציא דיבתם רעה בדין.
בזמנו כתב אמנון לורד עורך מקור ראשון דאז על בג"צ שאישר את הקרנת הסרט את המאמר הבא:
ג'נין היא פרויקט תעמולתי בשירות המלחמה הפסיכולוגית והאידיאולוגית
נגד עצם קיומה של מדינת ישראל. הסרט שווה עשרה פיגועים.
אמנון לורד
את החלטת בג"צ לאשר להקרנה את הסרט "ג'נין ג' נין" יש לראות כהחלטה בעלת אופי מוסדי. בית המשפט כמוסד רודני נגד מוסד אחר, מיושן, הצנזורה. בית המשפט העליון בחר לפעול לא כגוף שיפוטי של חברה דמוקרטית, אלא כגוף בעל נטיות רודניות, שאחת לזמן מסוים מייצר החלטות שיש בהן התקפה על הציבור הישראלי ועל הדמוקרטיה הישראלית.
בג"צ הופיע כמתנגד לצנזורה ובעד חופש הביטוי, אך לא מפני שחופש הביטוי באמת יקר למערכת המשפט הישראלית, אלא מפני שבית המשפט הישראלי הפך את עצמו לצנזור הכל יכול של החברה הישראלית, שלידו מוסד הצנזורה המיושן הוא מוגבל מאוד.
רק לפני כשבועיים סגר בית משפט ישראלי תחנת רדיו, שהיא ביטוי אותנטי לצורך הדחוף בחופש מידע ובחופש ביטוי לקהל של מאות אלפים. בית המשפט הישראלי קובע במידה רבה, מה יכול אזרח להגיד בקול רם ולפרסם בכתב, עם אופציה סבירה ללכת לפעמים גם למעצר.
אך במקרה של הסרט "ג'נין ג'נין", מעמיד אתעצמו בית המשפט בצד של "חופש הביטוי", וישפוט הקהל מהי האמת. בהחלטה זו יש חשש שבית המשפט העליון תורם לפגיעה נוספת בשלום הציבור. זו אינה הפעם הראשונה, שבית המשפט המכובד תורם את קולו להתקפה הכללית על החברה הישראלית בהקשר של הקרב בג'נין. אין פה עניין שבין נציגי הלוחמים בג'נין העיר לבין יוצר הסרט בלבד מוחמד בכרי. ג'נין היא פרויקט תעמולתי אדיר, המשמש את זירת הלוחמה הפסיכולוגית אידיאולוגית נגד עצם קיומה של מדינת ישראל.
בפעם הראשונה חטא בג"צ לציבור הישראלי, כאשר קיבל את העתירה למנוע מצה"ל את קבורת הגופות לאחר הקרב בעיר. מצב זה נמשך לאורך 48 שעות של סוף שבוע ארוך ובלתי נסבל מבחינת הציבור הישראלי וצה"ל. לא בגלל הבעיה התברואתית של הגופות, אלא בגלל החשד שהטיל בית המשפט, כאילו בוצע בג'נין פשע. מתוך שאיפתו האימפריאליסטית של בית המשפט העליון לחלוש חוקתית על כל פעולה - הוא הפיק מעצמו החלטה שהיה בה גווןאנטישמי מובהק: דהיינו, כי עצם האפשרות שצה"ל ביצע טבח בג'נין היא סבירה. שום בית משפט ושום גורם בדעת הקהל בעולם לא העלה את האפשרות, שבעיר בצרה בעיראק בוצע טבח למרות מצב עניינים דומה. החשד בטבח נובע מזהותו של צה"ל כצבא ישראלי.
עכשיו משים את עצמו בית המשפט כמי שלא שמע על תעמולה ולוחמה פסיכולוגית כחלק מכריע בזירת המלחמה המודרנית. בחיבורו "תעמולה במדיניות הבינלאומית" מציין ההיסטוריון הנודע, אי.ה. קאר, שמאז מלחמת העולם הראשונה מוכרת התעמולה כאחת משלוש החזיתות העיקריות במלחמה: שדה הקרב הצבאי, החזית הכלכלית וחזית התעמולה והלוחמה הפסיכולוגית.
הסרט "ג'נין ג'נין" הוא לא קול בודד שאיננו זוכה להישמע בנושא מרכזי. הוא הפך למאיץ ולאבן פינה במסע של תעמולה אנטי ישראלית בכל העולם, ובתוך ישראל פנימה הוא כלי יעיל במערכת של לוחמה פסיכולוגית. זה סרט שהפך בידי גורמים פוליטיים למכשיר רב עוצמה, שבאמצעותו הם הפכו אתלוחמי ג' נין לנאשמים. כחלק מהמערכה נגד ישראל, הסרט שווה יותר מעשרה פיגועים המוניים. מתן הגושפנקה של בג"צ לסרט לא תורם לדמוקרטיה, אלא מחבל בה ותורם להעצמת הסכנות המאיימות עליה בישראל |
| |
|
01/01/2010
|
השבוע התרחשה בשידור חי, על חשבון משלם המיסים הישראלי, הסתה פרועה של חבר בכנסת ישראל, ערבי, שצייר את שר הבטחון הישראלי - אהוד ברק, בדרך שבה תיארו הנאצים את היהודים במלחמת העולם השניה, שעה שהם עצמם פעלו כנשוא הסתתם.
רוצחים צאמי דם, שמתענגים עם מוזיקה קלאסית שעה שהם רוצחים ילדים.
כך ולא פחות מכך תאר זאחלקא את אהוד ברק, כשהוא מרהיב עוז לשקר, לצרוח, לנפנף בידיו, לרשוף בעיניו כלפי דן מרגלית שניסה להשתיק אותו.
האמת היא שלא היה חסר הרבה בעיני, בסיטואציה ההזויה, כדי שזאחלקא יתפוצץ, כמו חבריו מחאמאס על מרגלית ועל רונן ברגמן שנותר פעור פה.
למצער, מדינת ישראל היא שהביאה את עצמה לסיטואציה המבישה והשפלה הזו. יש עמים שעדין לא מוכנים ואינם מפנימים את מהות הדמוקרטיה. הם עושים בה כרדום לחפור בו, מנצלים את טפשותם של הנאיבים האינטלקטואלים, חפצי השלום והפסטורליה וגורמים נזק שכבר לא ניתן לצמצם.
אילו היה מדבר זאחלקא כפי שדיבר בערוץ טלויזיה מצרי או מרוקאי, לבנוני או תוניסאי היה כלוא בצינוק עד כי לא בא אל קירבו - ובצדק. המילים השפלות שהטיח בשידור חי, הם שיגרמו לעוד ערבי בן בליעל להתפוצץ על יהודים או ישראלים, דתיים, מתנחלים או קיבוצניקים.
לדעתי בדברים של זאחלקא יש הסתה לרצח בעקיפין. יש בהם אולי גם עידוד לקשירת קשר לרצח בעקיפין. מי ששומעים אותו ומסכימים עם דיעותיו עלולים לחזוב שיש הצדקה מוסרית לחיסולו של ברק. חיסול פיזי של מי שמתואר בסערה גדול כרוצח ילדים נהנתן המעביר את זמנו בצפיה ברצח שלהם תוך כדי האזנה למוזיקה קלאסית.
בסיומה של הסצינה שאינה מבויימת כלל - פולט זאחלקא מה שהרבה מידי ישראלים לא קלטו עדין. האולפנים של הטלוויזיה החינוכית מצויים כידוע ברמת אביב - וגם רמת אביב היא על הכוונת של זאחלקא וחבריו ששותים בהנאה רבה את השכר שאנחנו משלמים להם, ולא רק חברון, שכם, אריאל, מעלה אדומים, או שבי שומרון.
לראות ולהפנים - האוייב שבתוכנו.
|
|
|
|