|
בפסק דין ארוך ומנומק שקיבל השופט דוד רוזן בבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בית המשפט לעניינים מינהליים את עתירתו של דוד מרדכי כנגד המועצה המקומית כפר יונה .
לטענת העותר בשלהי שנת 2007 זומן לפגישה עם ראש המועצה המקומית כפר יונה, במהלכה הובהר לו כי בכוונת המועצה להעתיק את הפעילות המתנהלת בחלקה המופקעת למקום אחר ביישוב, וכי בכוונת המועצה לפעול לשינוי ייעוד הקרקע למגורים, כאשר במסגרת תוכנית זו תושב הקרקע לבעליה כנגד תשלום היטל השבחה על ידי העותרים המועצה - תשלום אשר ישמש למימון ההעתקה למקום אחר.
דברים אלו אף הועלו על הכתב בפרוטוקול ישיבת המליאה של המועצה המקומית כפר יונה שנערכה ביום 24.10.07 , לאחר שאף המשרד לאיכות הסביבה פנה אליה בנושא, כדלהלן:
"... בעקבות תלונות תושבים הגיעו למקום המחסן הנוכחי נציגי המשרד לאיכות הסביבה והורו לנו על שורה של מטלות שעלינו למלא כמו למשל החלפת האדמה שנזדהמה. עלות ההעתקה תיעשה משינוי היעוד של הקרקע של המחסן הנוכחי. עם השינוי תוחזר הקרקע לבעלים והוא ידרש לשלם כספי השבחה ובעזרתם נממן את עלות ההעברה ...".
פגישה נוספת נערכה בתחילת שנת 2008 בין העותר 1, ראש המועצה, גזבר המועצה ושמאי מטעם המועצה, כאשר נתבקשה מהעותר 1 חתימה על התחייבות לתשלום סכום שווה ערך לארבע מאות אלף דולר כתנאי לכך שהמועצה תחל בהליכים לשינוי ייעוד הקרקע למגורים והשבת הקרקע לעותרים. העותר 1 הסביר, כי אינו מתנגד להליך המוצע, אולם אין בכוונתו לשלם סכום כסף כה גבוה ללא שהוצגה בפניו שמאות שתשקף את ששוי הזכויות בקרקע.
העותרים טענו כי משלמועצה לא קיים עוד צורך ציבורי בחלקה המופקעת על פי ייעודה ל"מבני ציבור". היא לא פעלה לעשות כן מזה 20 שנים, בכוונתה לשנות ייעוד הקרקע למגורים, וכל המחלוקת נסובה אך סביב גובה תשלום דמי ההשבחה שעל העותרים לשלם. אשר כך,באה העתירה להורות למועצה להשיב הקרקע לבעליה. לגישת העותרים, זניחת מטרת ההפקעה על ידי המועצה מקימה עילה לביטול ההפקעה והשבת הקרקע לידי העותרים.
המועצה טענה כי המבנים המצויים על הקרקע שהופקעה משמשים מזה שנים ארוכות - עוד טרם רכישת הקרקע על ידי העותר - כמחסני חירום של מל"ח (משק לשעת חירום) ושל פס"ח (פינוי סעד חללים), שהינם מטרה ציבורית על פי סעיף 188 לחוק התכנון והבניה. משכך, אכן ממומשת מטרת ההפקעה, ואין מקום לבטלה או להשבת הקרקע לבעליה, על אף העובדה כי המועצה משתמשת לצרכיה בחלק הנותר של החלקה.
המועצה טענה עוד כי אכן המועצה קיבלה החלטה עקרונית להעברת המחסנים מהקרקע שהופקעה, אולם מימושה מותנה בגורמים שונים, ובנוסף, נבדקה האפשרות לשנות ייעוד הקרקע, תוך כדי עריכת בדיקות אל מול העותר 1, כאשר המועצה מכחישה כי נקבה בסכום כלשהו כתשלום דמי השבחה.
שרונים שצורפה כמשיבה 2 טענה בתגובתה כי גם באם קיימת כוונה של המועצה לשנות את ייעוד הקרקע שהופקעה, עדיין אין בכך כדי לשנות מהצורך של אישור תוכנית בניין עיר מפורטת על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה של מחוז מרכז, ומבחינת שרונים המדובר בעתירה שהקדימה את זמנה. כמו כן, לגישתה, על מנת להורות על ביטול הפקעה נדרש כי הבעלים המקורי של המקרקעין ייפגע מפעולת הרשות כך שהוא נותר תלוי על בלימה, דבר שאינו מתקיים בענייננו .
בית המשפט יצא עם הצדדים לשטח המריבה וקבע כך:
"החלקה הנדונה משמשת, רובה ככולה, לפעילות שוטפת של המועצה. לבד ממספר מיכלי מים, צינורות, מסכות אב"כ שפג תוקפן, השימוש בחלקה נעשה לצרכי מסגריה ונגריה, אחסון עצים, מחסנים שלא לשעת חירום, גרוטאות ועוד. לאמור, על פניו, החלקה המופקעת אינה משמשת לצורך "מחסני חירום" לשמו הופקעה, והמדובר בשימוש חורג בקרקע, בהיותו נוגד את הייעוד לשמו הופקעה."
"..משביקרתי ב"שטח המריבה" ביחד עם ב"כ הצדדים הנכבדים, אוכל לקבוע כי "שטח המריבה", רובו ככולו, מנוצל על ידי המועצה לצרכים שוטפים.
הטענה כי בעתות חירום ינוצל השטח לטובת פעולות בטחוניות באה לכסות מצב עובדתי ה"חי ונושם" כיום. בעתות חירום כל מבנה וכל מקום בפעילות המועצה, וגם שלא בבעלותה, יעמוד על פי צורך לרשות גורמי הבטחון הרלוונטים ולטובת פעילות חיונית צריכה בשעת חירום.
זה לא המצב השורר כיום.
בשטח המופקע פועלת מסגריה של המועצה, נגריה ומחסן ברגים ואינסטלציה המשמשים את עובדי המועצה לצרכים שוטפים של המועצה ללא כל קשר וזיקה לבטחון ו/או לשעת חירום.
מסכות האב"כ הזרוקות במקום ומספר מיכלי מים, אין בהם כדי להעיד על שימוש ממשי בקרקע למטרות ציבוריות - בטחוניות, שצויינו על ידי המשיבים.
ראוי לציין כי בישיבות המועצה מימים 18.4.07 ו-30.10.07 לא צוין, ולו ברמז, על ייעוד "שטח המריבה" לצרכי חירום.
אביא הדברים במלואם:
"העברת מחסני המועצה למקום זמני
אבי מסביר כי המחסן הפך למטרד לתושבי השכונה, רכבים וטרקטורים חונים על הכביש, העובדים משאירים המנוע דולק שפולט רעש ועשן ונכנסים לנוח ולשתות קפה במחסן.
מבקשים לוח זמנים להעברת המחסנים מאחורי אולם הספורט.
מהנדס המועצה יכין תוכנית להעתקת המחסן". (מתוך פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 18.4.07).
"אפי מעדכן שנושא העברת המחסן למקום חלופי מבתי מגורים מטופל באינטנסיביות בחודשים האחרונים, לאחרונה איתרנו קרקע שממוקמת מאחורי מגרש האימונים על רחוב דן, שכרנו אדריכל פרוגרמה ותכנון המקום. חלק מהמבנים יועתקו וחלק ירכשו.
בעקבות תלונות תושבים הגיעו למקום המחסן הנוכחי נציגי המשרד לאיכות הסביבה והורו לנו על שורה של מטלות שעלינו למלא כמו למשל החלפת האדמה שהזדהמה.
עלות ההעתקה תיעשה משינוי היעוד של הקרקע של המחסן הנוכחי. עם השינוי תוחזר הקרקע לבעלים והוא ידרש לשלם כספי השבחה ובעזרתם נממן את עלות ההעברה.
אבישי מבקש לשקול פעם נוספת את המיקום המיועד של המחסן החדש בשל קרבה לבתי מגורים.
אפי מסביר ששיקול זה נלקח בחשבון והמיקום מרוחק דיו מהבתים.
אפי מבקש לנסות לזרז ולהעביר את הטרקטורים למקום החדש.
אפי מקווה שעד סוף השנה תתחיל תזוזה
החלטה: מאשרים תב"ר בסך 120,000 ₪ מכספי השבחה לטיפול בליקויים במחסן המועצה ברח' צאלון...". (מתוך פרוטוקול ישיבת המועצה מיום 30.10.07)
דברים המתיישבים עם טענתם של העותרים כי לא מדובר בקרקע המשמשת לצרכים ציבוריים - בטחוניים, אלא, הקרקע, המשמשת את המועצה בפעולותיה השוטפות ללא זיקה רצינית ובוודאי ממשית לצרכים בטחוניים בעתות חירום.
כמצוין לעיל, העותרים רכשו את "שטח המריבה" בשנת 1987. לטענת המועצה המקומית, המחסנים העומדים היום במקום, עמדו על תלם בעת הרכישה.
בשנת 1990 פורסמה תוכנית להפקעת הקרקע המיועדת ל"צרכי ציבור" על פי סעיף 188(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"א - 1965.
מאז ועד היום לא חל, למעשה, כל שינוי בקרקע. למותר לציין, כי לא הוגשה כל תוכנית, ולא הוחל בביצוע תוכנית כלשהי, למרות תחימת זמן של 5 שנים לביצוע התוכנית מיום אישורה.
כמפורט לעיל, הקרקע המופקעת משמשת את המועצה המקומית בפעולותיה השוטפות, ללא זיקה ממשית לצרכים בטחוניים בעתות חירום, צרכים המשמשים, אליבא דמשיבים, בסיס חוקי להמשך החזקתם בקרקע."...
לאחר ציטוט ההלכה המשפטית השוררת קובע בית המשפט המחוזי כי "רשות שאינה עושה שימוש בקרקע במהירות ראויה, משמיעה לציבור למעשה שאין היא זקוקה לקרקע שהופקעה, לא למטרה שלשמה הופקעה ולא בזמן שהופקעה. ובלשונה: "מתחזק הרושם כי לא הייתה הצדקה לכתחילה לנטילת הקרקע מבעליה".
כן קובע בית המשפט המחוזי כי בשלנו - לא נעשה דבר ולא מתוכנן לעשות דבר.
אם בכך לא סגי, המועצה הצהירה כי תמורת סכום כסף, נכונה היא להחזיר הקרקע הנדונה לבעליה.
כבוד השופט דנציגר בעע"מ 1369/06 סוקר הפסיקה וקובע כי זניחת מטרת ההפקעה או שיהוי במימוש ההפקעה, עשויים להוביל להורות על ביטול ההפקעה ועל השבת הקרקע המופקעת לידי בעליה המקוריים.
בשלנו, הדברים מוחוורים בעליל.
בית המשפט המחוזי מוסיף וקובע: "לא נעשה שימוש בקרקע שהופקעה למטרה שבגינה הופקעה, ואין כל כוונה למימוש ההפקעה. המועצה המקומית מוכנה להשיב את הקרקע לבעליה תמורת תשלום - נכונות המעידה, למעשה, כי אין צורך חיוני המחייב הפקעת הקרקע, בוודאי לא צורך המצדיק פגיעה בזכות הפרט לקניינו.
דברים אלה אינם מתיישבים עם חובת ההגינות של הרשות המנהלית, ועם חובתה לפעול בשקידה ראויה למימוש מטרת ההפקעה. ובלשונו של כבוד השופט דנציגר בעע"מ 1369/06 (סעיף 79): "התנהלות זו מעידה על זלזול בזכות הקניין של הבעלים המקורי ועל חוסר כבוד לזכויות היסוד של תושבי הרשות, אשר למענם היא קיימת. התנהגות כזאת אין בית משפט זה יכול לעודד".
בית המשפט המחוזי אף פוסק כי המועצה המקומית כפר יונה נטלה קרקע של העותרים ללא מתן פיצוי לצורך צרכים ציבוריים - בטחוניים. הוא מוסיף בפסק הדין וקובע כי המועצה לא עשתה, ואין בכוונתה לבצע תוכניתה. הקרקע משמשת את המועצה, כמפורט לעיל, לצרכים יום יומיים מנותקים מזיקה בטחונית.
משלא הייתה עילה חוקית ואין כיום סיבה להמשך החזקת הקרקע על ידי המועצה, אין אלא להורות על ביטול ההפקעה ביחס ל"שטח המריבה". ומורה כי ביטול ההפקעה יבוצע לא יאוחר מ-12 חודשים מהיום, זאת, על מנת לנסות להגיע להסכמות ויכול לגיבוש תוכנית לשינוי ייעוד ו/או תוכנית מוסכמת אחרת בהמשך לדיונים שנתקיימו בין הצדדים במהלך ניהל עתירה זו וקודם לכן.
כמו כן פוסק על המועצה לשאת בהוצאות העותרים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 30,000 ₪ ועל שרונים לשאת בהוצאות העותרים ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.
|