למעוניינים מצורף בזאת קובץ של הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה ובו נתוני האוכלוסיה ברשות המקומית בכפר יונה.
אגב - נשמח לקבל למייל של האתר נתונים רישמיים נוספים :
המקום: כפר יונה
יותר מדויק : בית ספר יסודי
נפשות פועלות: חלק מועד כיתה ב' ,אמא אוהבת את ילדיה אבל לא את שיטת ניהול הועד
תקרית 1 : תחילת כיתה א'
אמא מחליטה לחגוג יום הולדת לבתה,עם המשפחה, חברים קרובים ו....5 החברות הטובות של הבת האהובה.
אדון ועד מתערב, לא מסכים, ניכנס לוריד, לכיס ולחיים של אמא שלמזלה עקשנית לא קטנה.
אדון ועד רוצה גיבוש כיתתי על חשבון אמא.
אמא מסרבת, פיצוץ, דמעות, צעקות, טריקת טלפון ...אבל אמא לא מוותרת. היה לא מרגישה שזו תפקידה ותרמה לעיניין הגיבוש לועד 150 ש"ח, כמו שביקשו מכל ההורים.
סוף שנה: נישאר כסף בקופה של הועד. חייבים לבזבז ..................!!! למה לשמור לשנה הבאה ?
אז מזמינים את כולם לבריכה...בשבוע הכי עמוס של השנה: סוף יוני, מסיבות סיום של החוגים של בית הספר, להכפיל לשלושה ילדים ולהוסיף בריכה...
אולי יש אנשים שמשעמם להם בחיים...
תקרית 2 : תחילת כיתה ב'
נפשות פועלות : אותו אדון ועד, גברת ועדת חדשה, אותה אמא
צריך לחתום על התחיבות או לא לקרן קרב.
פעם ראשונה, אמא לא מתחייבת. היא לא מעונינת שזה יהיה על חשבון הלימודים.
אדון ועד מתקשר: הפתק הלך לאיבוד...אפשר לחתום בשמך?
אמא:"כן, שאני לא מתחיבת."
...ותנחשו מה ? הפתק שוב הולך לאיבוד....
הפעם שולחים גברת ועדת חדשה. שוב אמא חותמת שהיא לא מתחייבת.
גברת ועדת קופצת ומודיעה שהבת של אמא לא תוכל להשתתף בחוגים של קרן קרב.
אמא שדואגת לבת חותמת בלית בררה. וה"איום" מתברר כשקר כי כל הילדים הישתתפו בחוגים בזמן שלא כולם שילמו...
אמא ממש עצבנית עכשיו על הועד ומחליטה לא לשלם השנה את 120 ש"ח המבוקשים.
אבל אמא, שלא רוצה לפגוע בבתה האהובה, שולחת אותה לפעילויות של ה"ועד הנחמד":
- מפני שהיא אינה צריכה להפגע מהויכוח בין האם לאנשי הועד.
- עפ"י בירור עם משרד החינוך :כספי הועד מוגדרים כתרומה ,יחד עם זאת אין למנוע מילד להשתתף בפעילויות גם אם הוריו לא העבירו את דמי הועד.
- אין לשכוח את הסכום הלא מבוטל שאמא מבזבזת ברכישת כיבוד על כל פעילות של הועד.
סוף שנה: כמה מפתיע...שוב מוזמנים לבריכה !!!!
שלשה ימים ליפני התאריך הגורלי , אמא מקבלת טלפון מחברת ועד , הפעם באמת נחמדה, ומסבירה לה שהעיניין עקרוני , שאין בכוונתה לשלם את ה -120 ש"ח . יחד עם זאת אמא מוכנה לתרום 50 ש"ח עבור כניסה לבריכה.
יום לפני התאריך הגורלי אמא מקבלת הודעה במשיבון של הטלפון מגברת ועד חדשה שזה תוכנה :" לא שילמתם דמי ועד, לצערינו בתכם לא תוכל מחר ליטול חלק במסיבת הסיום הכיתתית."
גברת ועד נחמדה חיפשה את אמא גם בבית ואמא החזירה לה טלפון: הפעם איומים כדלקמן:" גם אם תמצאו דרך כלשהי
להיכנס לבריכה, יש הפתעות לכל הילדים ובתכם לא תקבל."
אמא יוצאת מגדרה.
אמא רותחת.
אמא יכולה לשלם את הכניסה ישירות לבריכה ולשים הפתעה יפה בתיק.
את המתנה של הועד, הועד יכול לדחוף למקום הקרוב ביותר אליו הוא שייך.
מי הם האנשים האלה שמנהלים את הועד?
היש בינהם מי שטרח לברר עם אמא מדוע במשך שנה שלמה נמנעה לשלם את דמי הועד?
מי הם האנשים האלה שמאיימים ומנסים לנהל את חיינו ?
איפה הפרופורציות בכל הסיפור הזה?
ונניח שיש צדק בדיבריהם, האם זו הדרך לנהל את הדברים ?
האם יש להעניש ילד או ילדה בשל החלטות של הוריה?
חשוב לאמא לציין ששני חברים מתוך הועד היו בהחלט אנושיים ומבינים ועזרו מאוד ב"משבר הבריכה"
תקרית 3 : סוף כיתה א'
המקום: כפר יונה
יותר מדויק : בית ספר יסודי
נפשות פועלות: בית ספר יסודי ושוב אותה האם, אבל הפעם בת אחרת.
ילדת כיתה א' , משאילה ספר מהסיפריה הבית סיפרית .
אחרי תיזכורת ראשונה הילדה מחזירה את הספר לתיק בכוונה להחזירו למחרת לסיפריה.
מסתבר שהספר , לדיברי הילדה , נעלם מהתיק בזמן ההפסקה.
מצורף בזאת החוזר שהועבר לבית משפחת הילדה:
" שלום רב,
ילדכם מאחר בהחזרת ספר לסיפרית בית הספר,
על מנת לקבל תעודת סוף שנה, יש להשיב את הספר לסיפריה באופן מיידי ולא יאוחר מיום ראשון הקרוב 28.06.2009"
שאלה לי אליכם:
אולי מותר לאבד ספר , אולי ילד לקח בטעות , אולי לא בטעות , אולי ילדי כיתה א' אינם אחראים מספיק , אולי הילדה לא מספיק אחראית , אולי יש לקחת בחשבון שאחוז מסוים של ספרים לא מוצא את דרכו חזרה לסיפריה , אולי יש לבקש מאמא לרכוש ספר חדש לסיפריה במקום זה שלא הושב????????????????????????
שוב איומים .
גם את התעודה אפשר .................................. כל אחד ודימיונו הוא..............
ברוכים הבאים לכפר יונה, למערכת החינוך שלה, להורים הנחמדים שמתנדבים ושקועים כל כך בלהראות כמה טוב הם עושים
לאמא ולילדים.
על החתום
אמא לא רגועה
ב mynet פורסמה כתבה על הזנחת אתר בכפר יונה שנקרא "בית נבולסי".
בית נבולסי בכפר יונה אינו בית נבולסי היחיד.
באזור הפרדסים של מושב ינוב ישנם כמה "בית נבולסי" ובית נבולסי שבשטח כפר יונה "אומץ" על ידי קיבוץ מעברות כקיבוץ שקיבל, משום מה, ולמרות המרחק הגיאוגרפי הגדול, את אדמותיו של העשיר הערבי שברח בזמן מלחמת העצמאות, לידיו, כדי להנות מפרי ההדר הנהדר שהניבו.
בכניסה למושב ינוב עומד בית נבולסי הגדול. "הוילה של נבולסי" ככה קראו למקום ששימש את חלוצי המושב כשעלו על הקרקע בראשית שנת 1950. בבית נבולסי ההוא, לנו משפחות עולים והוא שימש גם כמחסן למכונות חקלאיות, כאסם לזרעים שנזרעו בעונות וכמרכז שוקק חיים של המושב שהתהווה.
ליד בית נבולסי הגדול בינוב היתה באר מים עצומה בקוטרה שבה נהגו ילדי המושב להתרחץ בקיץ, ללא מציל, ללא דגלים, ואפילו ללא בדיקה אם יש בעלי חיים זוחלים או רבי חוליות בתוך המים (חזיון שכיח, כך מספרים בני המושב). המקום כולו היה מוקף עצי פרי הדר זקנים וצפופים והכבישים שרואים כיום לא היו אלא שבילי עפר או דרך מנדטורית כמו גם הדרך שהובילה מכביש 57 של ימנו, בין כפר יונה לינוב כשהיא חוצה פרדסים ענקיים, חשוכים- והילדים יאמרו: מפחידים ובני המושב יספרו גם על רצח שבוצע בפרדסים הללו כשבן המושב עמוס נג'אר, נרצח על ידי מסתננים ערבים.
על פי המידע שאינטרנט את בתי נבולסי תיכנן אדריכל ישראלי ממוצא רומני בשם חיים בן עמר שהיה האדריכל שתכנן בנתניה מבני ציבור ששם נודע עד עצם היום הזה,כגון - מלון גולדאר, מלון מקסים, כיכר ציון ועוד. מסופר כי האפנדי נבולסי שהיה ביחסים מצויינים עם יהודי הסביבה היה בעליו של מפעל ליצור סבון והעסיק את ערביי הסביבה - כך שזכה לכבוד מלכים.
במבנים של "בית נבולסי השונים" שננטשו עשו הישראלים שימוש בעיקר לחלקאות. בבית נבולסי שבכפר יונה השתמשו כבית אריזה לתפוזים. בשל ריבוי הפרדסים בסיבה לא היה טעם להוביל את התפוזים שכן המיכלים ובהם הפרי היו מגיעים כשהם רתומים לפרדות. רק מאוחר יותר כשהחלו להגיע טרקטורים לסביבה העדיפו החקלאים לרכז את בתי האריזה במקום גדול יותר ובפחות מבנים. מיקום בית נבולסי בתוככי הפרדסים סייע להמיר אותם לבתי אריזה.
הואיל ובמקורם היו בתי נבולסי וילות, הרי שלצידם נטע הערבי האמיד צמחית נוי ופרגולות מרהיבות שנותרו במקום עשרות שנים וגם התפשטו פרא.
באתר אירוס של נתניה מצויין בית נבולסי "הוילה" כזה שבכפר יונה אבל מדובר בטעות. בית נבולסי עם הפרגולות והחצר הכוללת מזרקה ומצרפות איטלקיות נמצא בינוב וזכה בשל השימוש בו כמחנה מעבר של משפחות המתיישבים לכינוי "המחנה".
בינוב המירו את השימוש במחנה שוב, לשימוש מסחרי ותעשייתי וממחסן לחומרי חקלאות הפך למחסן לציוד אחר, למוסך ולימים גם למועדון נוער.
בכפר יונה מבקשים להשמיש את המבנה ולהפוך אותו למבנה לטובת הציבור אלא שהנסיונות הללו אינם עולים יפה והמבנה עומד מט בשל גילו, ממתין לגואל.
בחדשות ערוץ 10 קראו כותרת שאמרה : רק בן 8 וכובש את העולם.
דיברו על יוני סניק, מכפר יונה.
הנה הכתבה :