תמונות מטיול בשטחי כפר יונה     תצלומי אילוסטרציה ...

על פי הנטען בכתב האישום, הנאשם 2 הינו בעל המניות והמנהל הפעיל היחיד בנאשמת 1 (חברה בע"מ), והנאשם 3 הינו מנהל העבודה בחברה. נטען, כי הנאשמים הפעילו מתאריך 8.12.03 עד 18.7.05 תחנת מעבר לאיסוף פסולת ומגרש לאיסוף, עיבוד ומיחזור גרוטאות רכב שמיקומו סמוך לצומת בית ליד. הנאשמים הואשמו כי ניהלו את האתר ללא רשיון עסק הנדרש להפעלתו, ותוך יצירת מפגעים שונים, וכי תשטיפים מהאתר היו עלולים לחלחל לקרקע ולזהם אותה ואת מקורות המים, לרבות אקויפר החוף.

הנאשמים הואשמו כי במעשיהם ומחדליהם גרמו ללכלוך ברשות הרבים, בכך שהתירו השלכת פסולת וגרוטאות רכב בשטח האתר, כי הבעירו פסולת או לא נקטו אמצעים סבירים למניעת שריפות שפרצו באתר, וכתוצאה מהן נגרמו מפגעי עשן, גזים וכו' שגרמו זיהום אויר וריח בלתי סבירים. כן הואשמו הנאשמים בהפרת התקנות למניעת מפגעים ותקנות רישוי עסקים הרלוונטיות (באי התקנת גידור, העדר שילוט, העדר איטום שימנע חלחול, העדר שיפוע שימנע חדירת נגר עילי לתחנת המעבר, אי הכנת נוהל טיפול בחומרים מסוכנים). כמו כן הואשמו הנאשמים, כי מאחר שתחנת המעבר ממוקמת על גבי מחשופי המילוי החוזר של אקויפר החוף, החלחול של תשטיפי פסולת מהאתר לקרקע הינו מהיר, וכתוצאה ממנו עלול להגרם זיהום מקור מים, היינו מי אקויפר החוף. (על הסכנה בזיהום מי תהום והשפעתו על בריאות הציבור ובמיוחד אתרי סילוק פסולת ר' בקישור כאן)

(יצויין אגב, כי זיהום זה מהווה אחד מהסיכונים הכרוכים בהפעלות תחנות דלק וסיכה )

הנאשמים כפרו בעבירות המיוחסות להם, והודו רק בכך שהפעילו את האתר ללא רשיון עסק.

עוד טענו הנאשמים טענת "סיכון כפול" מיקדמית, לפיה כבר הועמדו לדין בעבר בגין עבירות של חוק התכנון והבניה ולכן, לפי תקנות סדר הדין הפלילי אין להעמידם לדין שוב בגין אותן עבירות.

לאחר בחינת טענותם המיקדמית של הנאשמים קבע בית משפט השלום בכפר סבא מפי השופטת מימון שעשוע כי אין ממש בטענת הסיכון הכפול ביחס לעבירות התכנון והבניה, שכן התיקים שבהם נדון והורשע הנאשם 2 הינם בגין עבירות על חוק אחר ובתקופות זמן אחרות ואין להעלות על הדעת שמי שהורשע בעבירות שהינן לפי טיבן עבירות נמשכות, והוא ממשיך בפעילות האסורה חרף ההרשעה והענישה שנגזרה עליו, וחרף צוי בית המשפט, יקנה לעצמו חסינות מפני העמדה לדין בנימוק של "סיכון כפול" יחד עם זאת קיבלה את הטענה שעל העבירה שבה כבר הורשע נאשם, הוא לא ישפט שנית.

לאחר בחינת הראיות כנגד הנאשמים כולל דוחו"ת חקירה, צילומים ובדיקות ולרבות בין היתר עדות של רמי ניסן ממח' התברואה במועצה מקומית כפר יונה שערך תעודת עבוד ציבור על העדר רשיון עסק לנאשם 2 ולחברה לניהול עסק לאחסון ומיון גרוטאות רכב וברזל ולאחר שהנאשמים העלו את טענות ההגנה שהם לרבות בין היתר טענות הנאשם 2 שהעיד כי הוא נמצא באתר משנת 93' והופנה למקום ע"י ראש מועצת פרדסיה בתיאום עם ראש מועצת כפר יונה וכי שכר את האתר מבעל הקרקע במהלך כל התקופה ושילם מסים לכפר יונה בסיווג של תעשיה. במקביל אליו פעלה תקופה מסויימת גם מסגריה. לאחר שהחלו ביקורות של פקחי איה"ס ונאמר לו כי עליו לבצע איטום קרקע בבטון, הבין שהוא בבעיה כי ללא היתר בניה אסור לו לבנות, והיתר בניה באתר לא יקבל, ללא היתר לשימוש חורג. לפיכך מצא עצמו "בין הפטיש לסדן". נאשם זה אף העיד כי בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו בביהמ"ש בנתניה, פנה לראש מועצת כפר יונה ובהתאם להנחייתו הגיש בקשה לשימוש חורג לוועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים, באמצעות מודד ומתכנן. המועצה נתנה לו אישור על קבלת תכניות בניה והוא הגיש את הבקשה לוועדה בינואר 2004 אך בסופו של דבר לא קיבל מהוועדה אישור לשימוש חורג. לפיכך החל בחיפושים למציאת אתר חילופי והעתיק אליו את פעילות החברה בשנת 2005 .

בית המשפט בחן גם את חוות דעת המומחה מטעם הנאשמים ערך חוו"ד הידרוגאולוגית עבור הנאשמים. בחוות דעתו קבע כי אתר הגרוטאות שהפעילו הנאשמים עד שנת 2005 בכפר יונה לא גרם לזיהום של מי התהום ואינו יכול לגרום לזיהום כזה בעתיד. חווה"ד התבססה על חומר החקירה הקיים בתיק, לרבות חווה"ד של נסים קשת ואמנון מדרי, ועל סיור באתר (לאחר פינויו). כמו כן קיבל מידע בע"פ מהנאשם 2, כגון שגרוטאות הרכב שהובאו לאתר היו כבר ללא מנועים ואגני שמן, לא הובאו לאתר חומרים המכילים שמנים, ואם היו נזילות ממכלים מכניים הן היו של ליטרים בודדים. כמו כן ציין כי ממערב לאתר ובמעלה הטופוגרפי קיים מוסך שבין היתר משפץ מנועים, ויכולה להיות בימי הגשמים זרימה של נגר עילי המכיל שמנים מהמוסך אל האתר. בעדותו הוסיף כי ביקר באתר בזמן גשם וראה את זרימת הנגר העילי המכיל שמנים מהכביש, מכיוון המוסך, אל האתר.

לגבי המבנה הגאולוגי של האתר, ציין המומחה כי האזור ממוקם על האקויפר הפלייסטוקני שחלקו העליון עשוי שכבת טיט בעומק של מס' מטרים, שהיא בעלת מוליכות הידראולית נמוכה לחדירת מי גשם ונגר עילי, והשכבה האטומה יחסית של טיט המכיל חרסית מתבטאת בהיווצרות שלוליות במקומות הנמוכים, שאינן נספגות אלא מתאדות או מתפרקות בקרקע ומעליה. גם בשכבות הנמוכות יותר של הקרקע יש מספר אופקי טיט אטימים יחסית בין אופקי החול החדירים, עד למפלס פני המים, בעובי של 40 מ', ואופקים אלה מקטינים משמעותית את מהירות זרימת המים מפני השטח אל מי התהום. כמו כן ציין המומחה כי אתרי הקידוח ברדיוס הקרוב לאתר הינם של מי השקייה ולא של מי שתיה. המומחה העביר את תוצאות בדיקת המעבדה של הדגימות שנלקחו באתר דרך תוכנת RISC מתוצרת חב' בריטיש פטרולאום שהיא תוכנה לסקר סיכוני קרקע, ומצא כי גם עוד 100 שנה השמנים/דלקים (TRPH) הקלים/הכבדים בריכוזים שנמצאו בדגימות לא יגיעו לעומק של 40 מ' שהוא עומק מי התהום. כמו כן השווה את נתוני הבדיקות עם נתונים מומלצים לצורך ניקוי קרקע ("הערכים ההולנדיים") ומצא כי הנתונים הם נמוכים מהסף הדורש ניקוי קרקע.

המומחה טען גם כי השוואת תוצאות הבדיקות לחוברת ערכי הסף נ/9 אינה מעלה את הממצאים אליהם הגיע אמנון מדרי, ומבחינת הקריטריונים של המשרד לאיכות הסביבה, הקרקע אינה מזוהמת.

בחקירתו הנגדית אמר המומחה כי אינו חולק על כך שדלקים ושמנים הנשפכים על פני הקרקע באופן יומיומי עלולים להזיק, אך כדי לדעת אם אמנם נגרמה פגיעה כלשהי באיכות מי התהום יש לבדוק כמותית. הוא אישר כי יכול להיות שבגרוטאות הרכב "היתה טיפה של דלק פה ושם" וכי הקרקע באתר היתה חשופה.

בית המשפט קבע כי מחוק המים עולה שמי תהום (מים "תחתיים") מוגדרים כמקור מים, ששינוי בתכונות הכימיות ובהרכב החומרים הכימיים שמכילים המים, בפרט כשהוא עלול לפגוע בבבריאות הציבור או הופך את המים לפחות ראויים לשתיה, מהווה זיהום מים, וכי די בכך שהפעולה עלולה באופן סביר לגרום לזיהום מים בעקיפין ולאורך זמן כדי שתתבצע העבירה המוגמרת, ואין צורך להוכיח כי נגרם זיהום בפועל. כמו כן עולה מהגדרת העבירה כי הטענה שמקור המים היה מזוהם עוד קודם, או שיש זיהום גם ממקור אחר, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין גיבוש העבירה.

בית המשפט ציטט את ע"פ (חי') 1162/04 המשרד לאיכות הסביבה נ' מועצה מקומית דליית אל כרמל ואח' (פורסם באתר נבו) וכן אסמכתאות משפטיות נוספות שבהן נאמר, ביחס לעבירה על סעיף 20ב.(א) לחוק המים:

"עבירה זו כוללת בחובה שני רבדים; יסוד התנהגותי- עשיית מעשה, ורכיב הסתברותי- פונטנציאל הזיהום. השימוש בביטוי עלול משמעו כי בין יסודות העבירה לא נדרש כי יתקיים "רכיב תוצאתי פיסי" אלא די בקיומו של רכיב תוצאתי פוטנציאלי - זוהי דרישה של תוצאה מסתברת ולא תוצאה בפועל. למרות דרישת התוצאה המסתברת נותרת העבירה עבירה של התנהגות, ואינה עבירת תוצאה משמעות הדברים הינה כי המאשימה אינה צריכה להוכיח זיהום בפועל אלא די שתוכיח כי מעשי הנאשם טומנים בחובם פוטנציאל מזהם".

בסיכומן של דבר הרשיע בית המשפט את הנאשמים 1 - 2 בעבירות על פי חוק המים, חקו שמירת הנקיון, תקנות רישוי עסקים, תקנות מניעת נפגעים, ואת נאשם 3 רק בעבירה על חוק המים.

פסק הדין ניתן ב 27 לינואר 2010

לקריאת מלוא פסק הדין - הכנסו מכאן.