 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
31/01/2009
|
המסלול של היום התחלנו מקיבוץ הסוללים שנמצא מזרחית לצומת המוביל דרומית לכביש המוביל לעיר נצרת. המסלול, כמעט כמו תמיד, חובר בהשראת מסלול שחיבר אלי סט.
אנחנו סטינו מהמסלול של אלי סט מיד בהתחלה כשעלינו לכיוון יער הסוללים, מצפה ריש לקיש וגלשנו משם לעבר הר הושעיה.
החננו את הרכבים בחניה שממש ליד השער של הקיבוץ משמאל.
קיבוץ הסוללים נוסד בשנת 1949 על ידי גרעין של ”המכבי הצעיר” וגרעין נוער מארה”ב, ומשתייך לתק”ם.
עולים על האופניים וגולשים מחוץ לקיבוץ לכביש שמוביל מזרחה לנצרת ומערבה לחיפה. חוצים את הכביש וממש ממול שער גדר סגור. עוברים את השער משמאל ורוכבים מזרחה על שביל כורכר ואספלט מתפורר.
לאחר כק"מ וחצי פונים עם השביל שמאלה ומקרבים למאגר הסוללים לטיהור מי שופכין. שם, מול המאגר פונים שמאלה ועוקפים את המאגר. כאן כבר מתגלה הנוף הטיפוסי במלוא יופיו.
הפריחה, הירוק, ההרים העמקים, הואדיות, ערוצי הנחלים, העצים השיחים, הזית, שדות החיטה ועוד.
נוף ארץ ישראלי משתק שמותיר אותך פעור פה נהנה מכל מה שרכיבת אופני הרים מעניקה למטפחיה.
|
|
עליה לעבר יער הסוללים |
|
המאספים עם חיוך מאחור... |
|
דן רוחן - הצעיר בחבורה הוא אחד התותחים של היום - משמאל: פריחת הרקפות
|
|
מתחת לסלע ... - רקפת נחמדת מאוד ...
|
|
תצפית מיער הסוללים לציפורי
|
|
אחרי רכיבה של כק"מ מצפון מערב למאגרי המים - אנחנו בוחרים לקחת את שביל מוביל צפונה לעבר יער הסוללים. העליה לא תלולה אבל טכנית. כשמגיעים ליער הסוללים ניתן לתצפת לעבר ציפורי בנופים שמחייבים תמונה.
אחרי התיצפות לוקחים על שביל מחוק ימינה לכיון מזרח, השביל המחוק מכניס ותנו ליער הסוללים ממזרח. הרכיבה ביער לאורך כ 500 מטרים עד שמגיעים לירידה ימינה. בירידה צועק דן רוחן: "זו הירידה הכי חזקה שירדתי בחיים שלי...". אבל הירידה קצרה ולאחר כ 100 התפצלות. לוקחים את השביל ימינה לכיוון ציפורי מצפון. לאחר כ 500 מטרים נוספים הפצלות ימינה ושמאלה. |
|
אלברט ממתין |
|
משפחת רוחן בהרכב רוכבים מלא |
|
אלברט מדגמן |
|
אחרי שפונים שמאלה מתחברים לשביל סול - טוב הרבה יותר - אנחנו עשינו את זה באמצעות סלילת סינגל קטן בשדה הירוק. רכיבה צפונה מביאה אותנו לעבר שדות חיטה בין אלונים כשהכביש המוביל מצומת המוביל לצומת גולני מבצבץ מפעם לפעם.
כאן הדגים לפנינו - דן רוחן איך עושים וילי קצר וקולע:
אחרי הרכיבה בשדות פנינו ימינה ושמאלה לעבר מצפה סנדו עליו מונף דגל ישראל. בכניסה למצפה שביל אספלט מתפורר עליו רכבנו ימינה - מזרחה לעבר גבעה שמכונה בעמוד ענן "גבעת הזעתר". כאן, למרות שהשביל אינו מסומן במפה ממשיכים ישר, מזרחה עד שמגיעים חלמעלה קצר המחבר את השביל לכביש. עולים לכביש - פונים ימינה לעבר הושעיה. משמאל בסיס צבאי, אחרי כ 200 מטרים שביל שמאלה שמלווה את הכביש משמאלו. רוכבים על השביל כק"מ אחד. מימיננו יער הושעיה. כשפוגשים כרם זיתים פונים שמאלה עד לשורה אחרונה בכרם, שם פונים ימינה לתוך השורה ורוכבים עד לעלייה טכנית קצרה אל קטלנית. עולים בא ורוכבים עד לירידה טכנית ולצומת טי - שמולנו אוזר התעשיה שימשית. לוקחים כאן שמאלה ועולים בעליה מתונה עד לכביש שמוביל לכפר משהד.
כאן התחיל גשם זלעפות - הפניה על הכביש היא ימינה וככל שמתקרבים למרכז הכפר העליה תלולה יותר.
הכביש גם עמסו בכתמי שמן והגלגלים לא החזיקו ברטיבות הנוראית, בהתחלה רק חלק מאיתנו ירד מהאופניים אבל בהדרגה היינו כולנו במסע דחיפה של האופניים ברגל - רטובים עד לשד העצמות.
|
גם הכלניות נרטבו - אבל עד כאן הגשם לא הטריד מידי |
כשמגיעים למסגד שקרוב לנקודה הגבוהה ביותר בכפר פונים ימינה. כאן היינו חייבים לעצור וכשראינו בית שמתחתיו מקום שניתן לשבת בו צעקנו לדייריו שאנחנו מבקשים להסתתר שם מהגשם - אבל במטר שירד בודאי שאף אחד לא שמע.
נכנסו למחסה והתיישבנו בפינה שכאילו נועדה מראש עבורנו.
|
|
בדרך למשהד |
|
נופים על הדרך |
|
מימין: המסגד בכפר משהד - משמאל: בבית משפחת סולימאן - סלים נהג המשאיות שקיבל ואירח א רובי האופניים הרטובים |
|
אחרי כמה דקות של ישיבה וזלילת פירות יבשים הגיעו שניים מבני משפחת סולימאן. מתברר שהמשפחה היא בעלת חברת הובלה גדולה והמקום שבו התיישבנו משמש גם לחנית המשאיות וגם ככניסה לביתו של סלים סולימאן. סלים מיד הראה לנו מהי קבלת פנים ערבית והזמין אותנו לקפה נהדר. אחרי הקפה הגיעו כוסות תה עם נענע וגם עוגיות טבני משפחה.
הנסיונות שלנו להסביר שאסור לנו להתקרר ושאנחנו חייבים להמשיך נתקלו בהזמנות נסופות לארוחה ואפילו למדורה לחימום. אבל הקור שהחל לחדור גרם לנו להודות בלי סוף על האירוח החמים והנעים ועל קבלת הפנים ום סליח על הפלישה לחצר משפחה נחמדה ומארחת למופת.
מבית סולימאן יצאנו ימינה לכביש שעולה עוד ומסומן באדום, פניה שמאלה עם הכביש ואחר כך ימינה לתוך שביל כורכר. כאן החל גשם זלעפות, הגשם היכה בנו ללא רחמים ולא רק זה אלא שאדמה הצמאה לא בלעה אותו מספיק מהר כך שהבוץ החל להצטבר על הגלגלים עד למצב של ניתן לזוז לא ימינה ולא שמאלה ..
|
|
|
מטרת הטיול הזה היתה הגעה ליער ציפורי ומעיינות ציפורי - בשטפון שנחת עלינו מתחייבת קבלת החלטה מהירה ומדוייקת. קיצור המסלול וחזרה לרכב.
על פי המסלול שהוכתב על ידי אלי סט היינו צריכים להכנס לתוך השמורה אבל כשהגענו אליה הסביר לנו השומר איך לסיים בהגעה לרכים. ההסב שלו היה מדוייק - פנינו שמאלה בירידה תלולה על כביש אספלט לעבר צומת ציפורי. כשמגיעים לצומת פונים שמאלה ועולים לעבר כביש צומת המביל - נצרת. כאן פונים ימינה עד לקיבוץ הסוללים.
|
מי אמר רטוב ??
|
|
מי אמר רטוב 2 ? |
|
מים חיים ... |
|
דן תותחן ואבא ... זה סופו של המסלול |
אז מה היה לנו כאן :
כ 23 ק"מ של מסלול נהדר בנופים עוצרי נשימה ועמוסי אפשרויות. מעט עליות קשות - מעט טכניקה, הרבה פריחה (כולל חצבים).
היו לנו שני גברים צעירים. אחד ותיק יותר, בן רוחן, והצעיר יותר דן רוחן שפשוט זרמו ללא כל הפרעה מדגימים את העובדה שטיולי משפחה יכולים לזרום ללא הפרעה.
אלבום המסלול במלואו :
20/01/2009
|
את המסלול של השבת הזו יצרנו בדמיון. לחבר שוב, מסלול עם מסלול וליצור מסלול חדש.
הימרנו על החלק המערבי של המסלול וההימור היה מוצלח... מוצלח ביותר. יום קר עם שמש קלה, לבושים כאילו סקנדינביה אבל מתים להתחמם יצאנו לדרך.
תחילת המסלול בעמיקם. מחנים את הרכבים במרכז המושב בפסטוראלי הזה ויוצאים לכיוון ההר העגול - מזרחה.
כשמגיעים להר העגול פונים דרומה ואחר כך מערבה לאורך נחל תנינים.
במפגש השביל עם כביש 6 חותך ארץ ישראל, פונים שמאלה בעליה על שביל כורכר - צפונה לעבר הר חורשן.
|
|
תצפית לעבר רמות מנשה |
|
בסוף העליה כמובן ירידה וממנה גולשים בזהירות לפניה הבאה שמאלה, בואך הר חורשן.
לפני ההר פניה חדה ימינה צפונה, רוכבים לכיוון בת שלמה עם השביל כל הזמן עד לפניה נוספת ימינה לכיוון החממות שם אחרי כ 200 מ' פונים שמאלה שוב, לעבר בת שלמה, עוקפים את המושבה מדרום וכשמגיעים שוב לפניה שמאלה לכיוון הר חורשן שוב, בחרנו להמשיך ישר, לאורך השביל ובמקביל לכביש לכיוון מערב.
|
בין החממות לכיוון בת שלמה
|
מחצבות שפיה וזכרון יעקב - מבט מתוך סבך השביל |
|
אחרי שחולפים על קווי מתח גבוה שחותכים את המסלול פונים שמאלה לכיוון דרום ולאחר כק"מ אחד מטפסים במעלה תלול ביותר על שביל ישראל.
|
|
סימון שביל ישראל |
|
העליה על שביל ישראל לאורך הק"מ הראשון שלו היא עליה לא קלה, טכנית בחלקה וכשמגיעים להפוגה אחת עוצרים לאזן את הדופק. הנוף כמובן, מרהיב, הים התציכון ממערב, מחצבות שפיה מצפון וזכרון יעקב מדרום.
מצטלמים |
|
עולים 1 |
|
עולים (???) 2 |
|
עולים 3 |
|
עולים 4
|
|
מתאוששים ... |
|
אחרי הטיפוס לרמה מסויימת לאורך שביל ישראל מתחילה רכיבה נעימה בינות לעצי חורש.
|
|
חורש ואקלים רכיבה ממוזג ... |
|
בנקודה מסויימת מתחילה ירידה מתונה וזורמת ביותר לכיוון בנימינה - כשמימין לנו שכונת נווה שרת בזכרון יעקב עד שמתחברים בעיקולים שמאלה וימינה לכביש שמוביל לשביל הלבן שממערב לעמיקם.
כאן פנינו ימינה - מערבה לכיוון בנימינה ותוך מעבר בעין שוני - חירבת שוני, לצד מטעי הרימונים - פנינו שוב דרומה לעבר השכונה החדשה של בנימינה. שם פנינו שמאלה - מזרחה לעבר הכביש שמולו מושב אביבאל. במושב המשכנו ישר עד לפניה ימינה לכיכר שבמושב שבה פנינו שמאלה לעבר נחל אלונה ועין אביאל. רכבנו לאורך הנחל עד החלק שבו נבנה גשר עבור כביש 6 - חצינו שם את הנחל והמשכנו עד הכביש שמוביל מגבעת ני"לי לקיבוץ רגבים. חצינו את הכביש ופנינו שמאלה לעבר גבעת ניל"י כשבמזלג של הכביש הפונה שמאלה לעבר עמיקם פנינו לעמיקם וזרמנו בירידה כיפית לעבר המושב עמיקם , לרכבים.
|
|
התוצאה: מסלול חדש, ארוך מספיק, לא קשה מידי, עם מעט אתגר בעליה לשביל ישראל, אתגר קצר מידי שהעלה את הדפקים גם עד 186 (נספר בפולאר) למשך כ10 שניות, וגם ירוק ויפה, עם צמחיה שופעת ושבילים טכניים, בקיצור, מסלול לאימוץ.
|
|
|
מפת המסלול - במפה שלפניכם המסלול מסומן בירוק : |
 |
10/01/2009
|
היום יצאנו מאוחר..
לא האמננו שהשמש תהייה כל כך לצידנו.
המסלול הוא מסלול חדש שמורכב ממסלול ישן שעשיתי עם משה בימים הראשונים של הרכיבה שלנו. אז הגענו לכביש ולאור העליות הקשות עצרנו טרמפ, חזרה לרכב ... עד כדי כך זה היה קשה.
בסופו של תעלול יצא אחלה מסלול .. פשוט ריכוז אדיר של מאמץ בעליות מטורפות שכמובן, בהיות המסלול מעגלי, נהנו גם מירידות מטורפות. אחרי פרשת "עמיאל על הפנים ..." נזהרנו וחשבנו על עמי'לה. מחכים שיחלים ויחזור.
תחילת המסלול בחוות הרוכבים של קיבוץ בית אורן. מחנים את הרכבים ורוכבים צפונה על השביל המסומן באדום. רוב הדרך טכנית ומסוכנת. מצד שמאל תהומות פעורות זוממת לטרוף אותנו ואת האופניים.
חלק גדול מהדרך מהווה עליה טכנית בלתי רכיבה, או רכיבה לאקרובטים..
אחרי כק"מ וחצי עליה בסינגל לרוכב אחד, חוצים גשרון חביב מעל נחל כלח - אחריו עליה ברגל לעבר שער ברזל שהיה אמור להיות הכניסה החדשה לחי בר המורחב, פרויקט שלא יצא לפועל.
|
|
מיכה על רקע הים התיכון |
|
הראות במסלול היום היתה מדהימה. יכולנו לראות כל נוף במרחק מאות ק"מ והגובה איפשר לנו תצפיות מדהימות. הטמפרטורה עלתה למרות הרכיבה באזור יערות, עד לשעה קלה של עננים שהחזירה את הקור.
|
|
נחל כלח מבט למזרח |
|
טכני טכני טכני ... |
|
מה שהפדלים לא יוכלו לעשות לעולם - מיכה הדוגמן .... |
|
מבט צפונה לכיוון חורשת הארבעים |
|
אחרי שחוצים כביש חולפים על פני חורשת הארבעים ומחפשים שביל כחול נסתר מאחרי חניון מכוניות. על השביל הזה עוקפים מצפון את כביש 7212 ובעליה קיצונית עולים לעבר כביש זה. עולים עליו ויורדים בירידה תלולה לעבר קווי מתח גבוה שחוצים אותו - לכיוון דרך נוף הכרמל.
בדרך נוף הכרמל רוכבים כק"מ עד למזלג שלוקח ימינה בעלייה לעבר חניון בית היערן. בדרך עוד פניה ימינה והשביל (שאינו מסומן) מוביל אותנו בעיקולים שמאלה אל חניון בית היערן. כשמגיעים אליו פונים ימינה לעבר השכונה המוסלמים של עוספיה, הכפר הדרוזי.
|
|
האירוס כבר פורח - וחוששים שהאביב כבר כאן ..
|
|
תצפית לעבר צפון מזרח |
|
העליה לעבר כביש 7212 - ומי לא יורדת מהאופניים ... |
|
הרקפות כאן - ובגדול |
|
רכיבה ביום עם ראות טובה ... - הרֶאות והרֶעות ! |
|
חוצים את הגיפה (ביוב) של עוספיה |
|
אחרי שמגיעים לעוספיה, ממשיכים עם הכביש שאליו הגענו מבית היערן לכיוון דרום ואחר כך למערב. מתחברים לשווקים של הכפר ביום שבת, חוצים את הכביש הראשים ופונים שמאלה. כאן, לאחר כ 100-200 מטר היינו אמורים לרדת לנחל חיק. אבל הראש מלא אדרנלין המשיך ישר עוד כחמישה ק"מ של ירידות תלולות על כביש לצד עומס רכבים וצרכני סופשבוע. רק בפאתי דליית אל-כרמל ביצבצה מחשבה שיש התברברות.
בערב הקודם כשתוכנן המסלול ונשאלתי מה ?? , רק 20 ק"מ, תיכננתי הארכה שלא התכוונתי לבצע לאור העליות התלולות. אז נשלפה המפה שגילתה שעלינו לחזור כ 30 מטרים לכיוון מסעדת "הכפר", ושם לפנות מערבה, שמאלה (כי חזרנו) לתוך שביל שיוביל לבקעת אלון.
הנסיון הזה עלה יפה.
רכבנו עוד כשמונה ק"מ בזכות הטעות. רובם באזור מדהים מיופי ואילמלא הביוב שזרם ומעט העכיר את האויר, הנוף מדהים ומלא שיפוע בבקעה שיורדת לכיוון הים התיכון.
לאחר התחברות לנחל אורן - חוצים אותו לכיוון השביל הירוק ושביל ישראל. רוכבים צפון מערבה לכיוון חורבת אלון. שם עוזבים את הירוק ומתחילים טיפוס תלול ועצבני לעבר נקודה ההתחלה.
|
|
|
מבט לעוספיה ממערב למזרח
|
חוצים את נחל אורן לכיוון השביל הירוק ושביל חוצה ישראל |
|
תמונה עם אלברט לבוש נכון ..... (מזכרת.... ) |
|
אלברט אוהב להיות לבוש נכון ... |
|
|
|
|