 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
21/10/2009
|
חוצה גולן ה 15 16 עד 17 לאוקטובר 2009
גבהים 1350 מטר. מ 1137 מטר גובה למינוס 213 מטרים.
טיפוס כולל 1126 מטרים, ירידות כוללות: 2336 מטרים.
סה"כ מסלול 117.60 ק"מ
|
|
|
זו לא הפעם הראשונה שאנחנו יוצאים לחוצה גולן.
נדמה לי שזו הפעם השלישית והיו עוד כמה רכיבות עם החבר'ה של ,בכל אופן גולן".
בזכרון שלי ההפקה שלהם שואפת לשלמות. אין ולא היו מעולם טענות על ליקוי כלשהו ברכיבות שהפיקו עבור קהל הרוכבים, ככל שאני שמעתי.
הכל מתוקתק באופן שמזכיר מבצע צבאי מושלם כשאנחנו הרוכבים החיילים הממושמעים והמוכנים לקרב והמלווים הם המפקדה העומדת לימין הלוחמים... .
לקודקוד שבראש ההפקה קוראים איקי רהט. רוכב צפוני ומפקד מבצע מושלם, אתה רואה אותו כל הזמן מסתובב בין הרוכבים וריכבי הליווי, אם עם מכשיר קשר ואם עם מגפון, הוא ולא אחר יוצא מכל פינה כדי לוודא שהכל מתקתק. אז אחרי תיאור קרבי כזה נעבור לחוויה...
זו כבר פעם שלישית שאני נחשף לעובדה שאת המסע כולו מוביל אייל רהט, בנו של איקי רהט וגם אלוף ישראלי ברכיבה על אופניים.
ככה, בליווית ורוניק ועוד כארבע מאות רוכבים חדורי מוטיבציה שבהם גם שכן מכפר יונה, ניק, שנכנס לנישה בסיוענו ועידודנו - הגענו בשעות הזריחה לנווה אט"יב שלמרגלות החרמון חדורי רצון טוב.
אחרי הרשמה וכיבוד בוקר אנרגטי - נתבקשו הרוכבים להתכנס ביציאה המזרחית של נווה אטיב.
אני מצוייד בנוקיה N95 מתכנן להקליט את המסלול כדי ללמוד מה היה לנו כאן.
אבל כמה הצטערתי כשהתוכנית טורפדה די מהר משום שהמכשיר החל לאותת שהסוללה עומדת לשבוק חיים לכל חי למרות שהוטענה כל הלילה. מתברר שהשתמשתי במצלמה ושלא סגרתי אותה ולכן התרוקנה הסוללה לאחר 15 ק"מ.... התחלה שמרמזת על הבאות ?...
|
|
ורוניק וניק לפני היציאה
התכנסות לקראת יציאה
עליות ממש בתחילת הדרך לפני העליה של בירכת רם |
|
התחלנו לרכוב עם חיוך גדול על הפנים. נדמה היה מיד שהמסלול השנה היה שונה מזה של שנה שעברה - למיטב זכרוני בתחילתו היו עליות קיצוניות יותר מאלו שהכרתי בשנים קודמות אבל בשלב מסויים התמתנו העליות והדרכים היו טכניות פחות מאלו שהכרנו ונוחות יותר לרכיבה.
החיוכים החלו להמחק ככל שהתארכה הדרך וככל שהטמפרטורה התחילה לעשות את שלה...
לאחר רכיבה של כ חמש שעות הגענו לארוחת הצהרים בקיבוץ אורטל. כאן יכולנו לנוח ולאכול.
החברה' הגיעו לברז מים שעל הדשא ורחצו לעצמם את הפנים והראש לא רק בגלל האבק אלא תוך ניצול הטמפרטורה של המים כממזגת...
אני התפרקתי על הדשא מסרב לקום לאכול !! מרחתי את עצמי על הדשא והתחלתי לחלום על תאילנד - חופים לבנים וים טורקיז - שקט ושלווה.
רק ההפצרות של ורוניק שאני עוד אפסיד את הארוחה הקימו אותי.
היום הזה לא היה שלי.
היתה לי בעיה בכוח, הכח פשוט לא זרם לא עבר ולא הועבר היתה לי הרגשה שאני מפדל מבלי להתקדם ושאלתי את עצמי שוב ושוב למה בכלל הגעתי למסע הזה, למה אני כזה חנון ? ואיך יתכן שבשנים עברו עשיתי אותו עם חיוך מההתחלה עד הסוף ודווקא השנה שבה אני בכושר מעולה אני "לא סוחב".
אחרי ארוחת הצהריים המצויינת - אחרי שתיה ומנוחה שבה המתננו כדבריו של איקי לכך שהעננים יסלקו מעט את השמש ויסייעו לשפר את ההרגשה בעת הרכיבה, יצאנו שוב לדרך.
השעה היתה שלוש וחצי כלומר שעתיים וחצי של מנוחה. הכח לא חזר אלי. אחרי פחות משעת רכיבה הבנתי מה שקרה.
תוך כדי ירידה טכנית מהירה מאוד אני שומע רעש של טיקטוק ומכה מתכתית מכיון הכידון. הרעש הזה גובר וחוזר ומוזר לי. אני מסובב את ברז הבולם מניח שהוא נפגע מהקפיצות. ממשיך לי בערנות מוגברת ומקשיב לרעש שהולך ומתגבר.
בשלב מסויים הופכת הירידה לקיצונית יותר, המדרון תלול יותר והחיוך מתכוון לחזור ולהגיע. אני יורד כחמישים מטרים, בולם קלות באופן שווה בלחיצות עדינות על ידיות הבלמים ולפתע מרקד הגלגל הקידמי עד כדי משתולל בשמיניות. אני עוצר בנס ומרים את הכידון... לא יאמן מה שקרה שם !! הציר של הגלגל בחוץ, לא בשקעים המיועדים לו במזלג !!.
טוב. אני מתעשט, מחזיר הכל למקום - רואה שהקפיץ של השיחרור המהיר נשבר ולכן כנראה נפתח הבורג והגלגל השתחרר ממקומו. אני הופך את הקפיץ ומכניס אותו חזרה הפוך מסובב את הבורג למקום ולוחץ אותו בכל הכח כדי שלא יפתח שוב. מכאן לאורך כל המסע אני מוודא שהידית של השחרור המהיר לא הרפתה את אחיזתה וההמשך היה ללא דופי לאורך כל המסע. חוזרים לחייך...
|
|
בדרך חולפים על בירכת רם שמצבה מזכיר את מצבה של הכנרת - אני מעולם לא ראיתי אותה במצב הזה .. מקווים לשנה גשומה מאוד וורוניק מזכירה לי שכשנולד בננו אדיר ירדו גשמים באופן רצוף חודשיים שלמים...
|
|
הדרך מקיבוץ אורטל לקצרין רובה ירידות - המסלול קל יותר אם כי ארוך כנראה, הרבה יותר.
כשכבר מגיעים לקצרין - עייפים מאוד ורצוצים - נפרשים בקאנטרי קלאב של העיר ומחפשים מקום להקים בו את האוהל.
האוהל מוקם מהר ולאחר מקלחת טובה יוצאים לארוחת ערב.
הלכנו לישון בקלות....
בבוקר ההשכמה ב 5:00כדי שנצא ב 6:00. האנשים מתארגנים להפליא. יצאנו בזמן. הכל זרם.
היום השני היה חם עוד יותר. הרוכבים ניצלו כל הזדמנות לשתות ולנוח. המארגנים העמידו ג'ריקנים של מים ללא סוף. כל נקודה והיו עשרות נקודות - העמידה לרשותינו מים בשפע והמלווים העירו וביקשו שנשתה. שתינו. כשרוכבת אחת חששה בקול רם שאין מים היא הורגעה מיד על ידי מלווה שהראה לה כמה מים יש עוד ברכב שלו.
אצלי הכל הסתדר. כח ועוד כח ועוד כח והגוף נעתר לכל לחיצה וחייך כולו. אין עייפות, אין דאגה אם אסיים ואין אפילו קמצוץ מההרגשה של אתמול. איזה כיף !!!
לאחר רכיבה של כעשרים ק"מ וארוחת בוקר מצויינת, יוצאים שוב כשהמסלול קל הרבה יותר מזה שהכרנו בעבר, שכן הוא אינו עובר דרך העליה הקשה והטכנית של גדות שלה חיכיתי בעין מתח של מי שמתכוון להקרע מרצון בעליה טכנית קיצונית מוכרת.
המארגנים בחרו, בחוכמה, שלא נעבור בואדיות כמעט כדי שלא נחשף לטמפרטורות קיצוניות שכלואות בין הקניונים. עברנו לעל העליה לצידה, במקביל רואים אותה וחוששים שמא נאלץ לעבור דרכה בכל זאת, כאילו שיעשו לנו הפתעה ויחברו אותנו איתה מכיוון לא מוכר. לא. זה לא קרה.
עד מהרה מגיעים לירידות הפנטסטיות לעבר הכנרת. האופניים צוברים מהירות.אני טס - אני עף, אני מחוייך כמו שצריך וגומע ק"מ בשיא הריכוז להשמר מפני איזה הפתעה או בור חבויים. ירידה טכנית אחת גורמת לעיכוב אחרי הרוכבים הזהירים - וכשהשביל מתפנה טסים לעבר גינות סלעים יפות בהתחלה עם עוד כמה רוכבים ואחר כך לבד כי באמת החבורה שרכבה איתי התפרקה.
מגיעים לכביש אספלט וכאן בירידה שהיא כולה סלאלום יפייפה לומדים מה גורם לרוכבי הכביש להנות כל כך. צוללים לתוך הירוק של הכנרת שניגלית פתאום לעין - חלק מהרוכבים עוזבים ידיים ומביימים דאון ... ככה עד חוף דוגית.
הסיום בחוף דוגית היה נהדר לא פחות.
איך שהגעתי ראיתי את המלווים פורקים ארגז עמוס בקרטיבים שחולקו לנו וציננו את הגוף הבוער שהיה זקוק שוב למזון ולשתיה שהמתינו לו. לאט לאט במשך כשעה אחר כך הגיעו יתר הרוכבים, עייפים, תשושים אבל עם חיוך של אושר שאותו מכירים בעיקר רוכבי אופניים.
לסיום:
בקיצור חברים, מי שלא הגיע טעה והחמיץ אירוע רכיבה מהטובים שיש. הסיפוק והנחת מסיומו של המסע הזה שאורכו כ 118 ק"מ ושכלל ירידות מטורפות ועליות שדורשות לב חזק וריאות בריאות - הפך בי והפך בי והוציא ממני שוב, מוטיבציה ודביקות במטרה כמעט כמו אלו שחילצתי מעצמי בימי השירות הסדיר.
רמת הגולן: איזה יופי !!!
|
|
|
19/10/2009
|
טוב, המטרה שלי תמיד היתה ליצור את המסלול הארוך ביותר האפשרי מסביב לבית.
הבית בכפר יונה. המסלול הוא מסלול רכיבת שבילים ולא כביש - כך שיוצא שהאפשרויות הן די מוגבלות.
לפני כשלושה חודשים יצאתי לאיתור המסלול אבל ללא גי' פי אס וללא ספידומטר כך שלא מדדתי כלום, רק הערכתי.
לדעתי יצא מסלול של כ 65 ק"מ סביב לבית.
אבל הפעם מצוייד ב N95 שכולל את הספורט טרייקר של נוקיה - וללא יותר מידי נסיונות מדעיים כדי להבין את המכשיר ואת החירטוטים שמסביב יצאתי לרכיבה שהיתה אמורה להיות מהירה, קטלנית, וארוכה ביותר שאפשר לייצר בכפוף לשני הנתונים הראשונים.
התחלתי כמובן מהבית בגבעת אלונים לעבר כפר ידידיה - חצית כביש 4 במנהרה שבין פרדסי כפר יונה לכפר ידידיה - עליה לעבר בית יצחק, ירידה לציר המקביל לפסי הרכבת, רכיבה צפונה, אביחיל מסילת הרכבת - כפר ויתקין גשר הצבים, נחל אלכסנדר מערבה - חוף הים וחזרה על אותו ציר עד גשר הצבים - המשך למעברות כביש 4 על גדתו הצפונית של נחל אלכסנדר, המשך לכיוון המוביל הארצי, פניה דרומה לבית העלמין של מושב עולש, מערבה לעבר בורגתא, דרומה לעבר כביש 57 - חצייתו לתנובות משם לינוב ומינוב מערבה לכפר יונה החדשה והמערבית ומשם צפונה הביתה חציה נוספת של כביש 57 לגבעת אלונים.
המסלול מישורי יחסית, עליות של כ 60 מ' - טיפוס מצטבר של 163 מ' - אורך 46.960 ק"מ.
הדרך טובה רובה למעט קיטעי חול בקיץ בלתי עבירים או כמעט בלתי עבירים.
|
|
גרף גבהים
|
14/10/2009
|
ככה, לפני הגולן על ה 120 ק"מ שלו - שיתחוללו פרוסים לפנינו בסוף שהבוע הקרוב - החלטנו להגביר מאמץ.
לצערנו הגדול איבד אלברט את אחיו בהתקף לב טרגי בלוס אנג'לס. הוא סיפר לי על כך שכהתקשרתי לודא אם הוא מגיע.
מקס, כמובן שנסע לקרוז יום הולדת חמישים - גם הוא נקלע לסיטואציה ושינה יעד כדי להביא את אחיו של מקס, גיסו לקבורה בארץ.
פליקס - לא ענה.
משה - מי זה משה ?
טוב אז נשארנו שנינו מתכוונים לרכיבת אימון פראית שתקל עלינו בסופהשבוע הבא.
חנינו בקיבוץ הזורע והתחלנו מיד בעליה שאינה מסתיימת - ככה, לאורך הר גחר ממערב טיפסנו וטיפסנו וטיפסנו עד הירידה לעין כאפאר.
כאן התחלנו להתאזן לכיוון העליות המחודשות לחירבת בית ראס . הפעם החלטתי לסטות מהמסלול לעבר ההר ולרדת בהקפה אל גו'ערה ממנה תתחיל ירידה מטורפת אל הכביש שבין משמר העמק לעין השופט - משם פנינו מערבה לשביל שלאורך נחל גחר וחזרה להזורע.
הירידה מחירבת בית ראס לגוערה היתה על שביל שלא נכבש הרבה מאוד זמן והדרדרת והצמחיה היקשו מאוד על הזרימה - יצא שלמעשה אני כבשתי אותו מחדש ובת זוגתי השלימה את המלאכה. בשלב מסויים כשחששתי שאני מתברבר בניווט הגברתי מהירות ותוך כדקה כבר היה בלתי אפשרי לעצור או לבלום - כלומר רק לזרום !!
|
|
מפת המסלול |
|
|
מאפייני רכיבה :
|
|
סה"כ טיפוס : 255 מ'
נקודה נמוכה: 52 מ' מעל פני הים.
נקודה גבוה 307 מ' מעל פני הים.
טיפוס מצטבר 474 מ'.
ירידה מצטברת: 473 מ'
סה"כ מסלול 29.45 ק"מ.
|
|
13/10/2009
|
לקראת חג הסוכות פורסם בפורום טיולי אופניים של תפוז פלייר שמזמין רוכבים לרכב בגוש עציון לרגל אירוע החג שם.
מסתבר שגם בין רוכבי האופניים נותרו כמה ישראלים שאינם מבחינים בין ספורט ופנאי לפוליטיקה ולעמדות פוליטיות.
התגובות להזמנה ולפרסום בפרום בכלל כללו טענות המטילות דופי בלגיטימציה של פרסום המודעה בכלל בפורום רוכבי האופניים משום שלטענת המתנגדים מדובר ב"גזל אדמות".
אולי משום שהמגיבים אינם מכירים את ההיסטוריה של הגוש ואפילו לא את ההיסטוריה של ארץ ישראל ועוד פחות את ההיסטוריה של מלחמת העצמאות.
גוש עציון הוא ערס ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
אבות האומה; אברהם, יצחק ויעקב, עברו בהר בכל מסעיהם בארץ ובחברון קבעו את ביתם. "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים, צעדו אברהם ויצחק בדרכם אל העקידה, בהר-המוריה. מעשה קניין קרקע ראשון בארץ-ישראל, מפורש בהרחבה בבראשית, הלא הוא קניין מערת-המכפלה אשר בחברון לאחוזת קבר.
בגוש עציון שעל הר חברון מלך דוד בן-ישי על יהודה, עם איחוד הממלכה כבש את ירושלים וקבעהּ כבירת הנצח של עם-ישראל - עיר הקודש והמקדש.
בעמק-האלה, בין שֹכֹה לעזקה, התרחשה המערכה בה היכה דוד את גולית הפלִשתי. עם פילוג הממלכה, הקים רחבעם רשת ביצורים שסגרה על הר-חברון ממערב, מדרום וממזרח.
שבי-ציון, עולי בבל שעלו ארצה בעת שיבת-ציון, בתקופת עזרא ונחמיה, קוממו יישובים מהם הוגלו הם ואבותיהם. היישוב היהודי השתרע באותם ימים מבית-אל בארץ בנימין ועד בית-צור במבואות חברון.
קרבות המקבים להגנת ירושלים מדרום, התנהלו בבית-צור ובבית-זכריה, אשר בלב גוש-עציון. בקרב בית-זכריה נעשה מאמץ עליון למנוע את הסורים-היוונים (הסלבקים) מלפרוץ לירושלים. אלעזר חורן, אחי יהודה, מסר נפשו במותתו את הפיל הסלבקי, הפיל קרס ומחץ למוות את אלעזר.
וההיסטוריה עוד רבה ועשירה וגם אני איני בקי ואפילו לא בקמצוץ מההיסטוריה והגיאורפיה של המקום שקשורים ליהודים ולמורשתם.
כשקראתי על הטיול קפצתי משמחה - מעולם לא הזדמן לי לרכב בגוש עציון ובכלל בחבלי ארץ שמעבר למה שנקרא בעבר - הקו הירוק. אז החלטתי להרשם ולהפתעתי גיליתי שלא צריך להרשם - רק להגיע.
וכך לאחר גיוס חברים לרעיון הודיעו רק שניים שיצטרפו. פליקס לה בובלין חברנו הצרפתי הציוני ביותר שאני מכיר ושאינו בן דת משה - וגם אלברט.
אבל אלברט הודיע שלא יוכל להגיע בגלל אילוצי עבודה וביום הראשון לחול המועד העמסנו המכונית ויצאנו לאלון שבות.
בשעה שש וחצי בבוקר הגענו לאלון שבות. מקום קריר ושקט שאיני זוכר שביקרתי בו אי פעם ואם כן אז שכחתי שהייתי בו.
מסביב התקבצו מעט מידי רוכבים. פחות מעשרים כמדומני וצר היה לי לראות שהמהומה סביב האירוע לא גררה דווקא סקרנות. אלא שמיעוט הרוכבים דווקא תרם לאוירה האינטימית ולהכרות ביננו.
מי שאמור להוביל אותנו הוא מושיק - בחור חביב שתוך דקות הוציא אותנו לדרך נהדרת, הררית אבל לא קשה לרכיבה - דרך שבה התמזגו נופים קדומים, אתרים היסטוריים ופוליטיקה עכשוית במינון שגרם לנחת ולסיפוק.
המסלול שאורכו היה בסך הכל כשלושים ק"מ אינו קשה לרכיבה - בתולי מבחינת הכרת השטח לרוכבים שאינם מהסביבה וגם רצוף מעיינות ובריכות שניתן להנות מהן תוך כדי הרכיבה.
|
יוצאים לדרך - מאלון שבות |
|
לכיוון בית לחם |
|
|
|
הכרמים שגובלים בעיר אפרת - לצידה של אמת המים |
|
אמת המים - אמת הביאר:
האמה היא חלק ממערכת המים שבנה הורדוס להולכת מים לירושלים ולבית המקדש. המסלול כולל הליכה חווייתית הנקבה שמימיה הזורמים מגיעים עד גובה ברכיים.
בימי בית שני, המשנה והתלמוד התקיימה מערכת אמות, צינורות, מנהרות, נקבות ובריכות שסיפקה מים מהר חברון לירושלים והייתה בשימוש עד למלחמת העצמאות והוסיפה לספק מים לחלק המזרחי של העיר עד מלחמת ששת הימים. מקורות המים שבירושלים העיר-מעין הגיחון, בריכות המים הציבוריות ובורות המים שבבתים לא הספיקו לצורכי העיר בימי בית שני. בימי החשמונאים, ובעיקר בימי הורדוס ובמאה הראשונה לספירה, גדלה העיר והתרחבה, כמויות גדולות של מים היו דרושות לצורכי עבודת הקודש בהר הבית ובייחוד בשלושת הרגלים. בירושלים נפתרה בעיית הספקת המים בדרך של אמות מים שבהן הוזרמו המים בכוח הכבידה ממקורות מרוחקים מן העיר עצמה כבערים רבות בעולם ההלניסטי והרומי. אמות המים לירושלים הידועות לנו גם מן המקורות וגם מן הממצא הארכיאולוגי,הן המורכבות והארוכות שבאמות המים בארץ. במאה ה 19 התגלתה מערכת מסועפת של אמות מים לירושלים שבמרכזן נמצאות שלוש ברכות שלמה. שתי אמות מים הובילו לברכות שלמה: אמה במפלס נמוך- האמה התחתונה, שמקורה במעיינות ואדי אל-ערוב ואמה שמפלסה כ- 30 מטר גבוה יותר-האמה העליונה, המובילה מים מ"נחל הפירים" בערבית "ואדי אל ביאר" (בורות).
|
|
|
לאחר רכיבה של כעשרים דקות עלינו על הכביש שמוביל לבית לחם - תצפית על ההרודיון ועל אמת המים והמשך לעבר נווה דניאל - ישוב על שם הנביא דניאל .
|
תצפית על בית לחם |
|
העיר בית"ר
עולים לנווה דניאל |
בהמשך על דרך האבות - נעצרנו כדי להתבונן באתר שכלל כשישים מקוואות שנחפרו בימים ההם כדי שהיהודים יוכלו לטבול בהם בדרך לירושלים.
|
|
למקוואות שני פתחים לנכנסים וליוצאים שלא יגעו אחד בשני |
|
לאחר החזרה לאלון שבות המשכנו למקוואות נוספים עד שהגענו לבריכה על שם יצחק ויינשטוק ז"ל שנבנתה על ידי אביו "דובק" ז"ל.
התרחצנו במקום - נהננו מהמים הקרים וחזרנו לאלון הבודד באלון שבות.
|
גם מתרחצים - גם מקבלים מהמארגנים קרטיב ... במקום שיכול להיות גן עדן לרוכבי אופניים |
|
האלון הבודד באלון שבות |
|
|
לסיכום אפשר לומר שמדובר בחוויה כפולה ומכופלת.
ראשית, כיפרתי בעיני עצמי לפחות על שנים של שיקול דעת פוליטי לא נכון. כפרה שאני חייב אותה לנפש זה מכבר.
שנית, המקום יפה !! אין מילים.
שלישית, כיף לגלות חבלי ארץ חדשים וטוב לדעת שניתן לרכב באזור בבטחון מלא. עד כמה שבטוח במדינת ישראל.
בגלל החוויה המוצלחת ביקשתי מהמארגנים להפיק עוד רכיבות באזור לכאלו שאינם מכירים אותו, כמוני. אני בודאי אצטרף ואני מכיר עוד כמה שיצטרפו ושהתחרטו שלא הגיעו.
|
פרופיל גבהים - סה"כ עליות מצטברות: 464 מ' - סה"כ עליה 229 מ' - גבהים : מ - 766 מ' ל 995 מ' מעל פני הים |
|
|
|
| |
| |
|