 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
22/12/2009
|
|
אופני גיי'. בי. לוּוֶה 1925
אופני גיי'.בי. לווה הם אופניים שהתחרו כשהרוכבים עליהם לבושים בחולצות רכיבה ירוקות, כתומות ואדומות וכשהם זוכים לכינוי "התוכים".
בשנת 1922 רכבו עליהן האחים הנרי ופרנסיס פליסייה ( Henry ו - Francis Pélissier ), מצויידים יחד עם קבוצת לקהה (LACQUEHAY) באופניים מדגם גיי'. בי. לווה ( Louvet J.B. ).
מדובר באופניים מיוחדים ביותר ומאוד מודרניים לתקופה. הגלגל האחורי היה מודולרי וניתן היה להחליף באמצעותו את מערכת ההנעה משום בצד אחד שלו היה גלגל שיניים גדול יותר ובצד השני גלגל שיניים קטן יותר להגברת המהירות.
אלמנט נוסף מיוחד שהיה באופניים הללו הוא חישוק עץ. פשוטו כמשמעו. מדובר בתחילתה של המאה הקודמת כשבפאריז עוד הסתובבו כרכרות סוסים שלמענן ייצרו גלגלי עץ באיכות מצויינת. היתרון של העץ לעומת המתכת היה אדיר, הוא היה גמיש יותר, בלם זעזועים, וניתן היה לחרוט בו חריצים לשיפור האחיזה.
פרנסיס פליסייה היה אלוף צרפת ברכיבה בשנים 1921, 1923, 1924 - אלוף בורדו פריס 1922, 1924 (מקום שני ב 1923 ו 1930) הוא זכה בעוד תחרויות רבות וזכה לכינוי "המכשף של פריז בורדו או גם בכינוי "הגדול" או בצרפתית "Le Grand ". הנרי, אחיו הגדול היה רוכב מצויין גם הוא שזכה לכינוי "חוט התיל" בשל כשרונו לחדור לתוך פלוטון ולחתוך ולפצל אותו. הנרי נרצח ביריות אקדח בידי חברתו לחיים בעצומו של אימון רכיבה. שניהם עשו שימוש באופני לווה והצליחו איתם מאוד במיוחד, האח הצעיר פרנסיס שהיה לאגדה וזכה בעשרות תחרויות.
|
האחים פליסייה - הנרי במרכז התמונה בבגדי רוכב דאז, פרנסיס בצד ימין, כם חברם לקבוצה מוריס וויל, (משמאל) בשל אי הסכמה עם מנהל קבוצת הנרי דסראנג מחליטים לנטוש הטור דה פראנס 1924. ב 27 ליוני 1924 הם מקיפים את ריכבו של עיתונאי הספורט אלברט לונדרס, שמסקר את הטור דה פראנס עבור העיתון לה פטיט פאריזיין והוא מוציא מהם ראיון חושפני לראשונה בהיסטוריה של הטור דה פראנס על התנאים הבלתי נסבלים של משתתפי המירוץ האכזרי. (התמונה וההסברים באדיבות רוג'ר ביסמוט נתניה) |
הוגן כריסטוף, רוכב אגדי נוסף שכונה "הגולואזי הזקן", והיה הרוכב הראשון שלובש את החולצה הצהובה בטור דה פראנס, (זה היה ב 1919 במקצה גרונובל - ג'נבה ) מצטייד גם הוא באופניים הללו ב 1925, שנה לפני שהוא פורש מרכיבה מקצועית בגיל 41 ומקים מותג אופניים משל עצמו בשמו הוא, עד שהמותג שלו נבלע ונרכש על ידי חברת "אוטומוטו".
|
הוגן כריסטוף - הגולואזי הזקן (גולואה בצרפתי זה מי שבא מ"גול" חבל בצפון צרפת) |
באותה שנה שבה השתמש כריסטוף באופני לווה הוא מסיים במקום ה 18 בטור דה פראנס, בהפרש של 6 שעות וחמישים וחמש דקות מהמקום הראשון.
שילדה : פלדה ללא הלחמות, כידון: פלדה, בלמים: ברגה "סנט אטיין", כיסא: עור, דגם "סטאר", פדלים: פלדה, קראנק: 48 שיניים - ברמפטון, כלוב פדלים: ליוטארד, פלדה. מסגרת גלגל: סאדר, ג'אנטים: עץ, תוצרת Gd Prix Olympique - מחושלים, גלגלי שיניים אחוריים: בצד הכח 18 שיניים, בצד המהירות 16 שיניים, מנשא לבקבוק דאבל סימפלקס, דגם טור דה פראנס.
האופניים הללו ממשיכים להשתתף בתחרויות רכיבה עד 1937 בשנה זו חוברת החברה של לווה לחברת דילקטה והופכת לחברת בת שלה.
משקל ממוצע ף 12 ק"ג. |
|
|
גיי' בי לווה - לפני השחזור
שני גלגלי שיניים וחישוקי עץ |
|
|
15/12/2009
|
מתברר שבזכות הכניסות הרבות מהבלוג שלי לקישור שהצבתי בו ואשר מוביל לבלוג של אמיל ארבס, הגיעו אלי עשרות כניסות מחובבי רכיבה צרפתים ואירופאים אחרים (בלגים, שוויץ, איטליה, לוקסנבורג, סיציליה, אוסטריה וגרמניה) זה כבוד גדול אבל מה שהיה נהדר עוד יותר הוא העובדה שקיבלתי בקשות לפרסם בישראל אתרים אחרים ובלוגים נוספים.
מעניין עד כמה הזמן יאפשר לי להכניס את כל הררי המידע שנשלחו אלי ועד כמה יהיה עניין לחובבי האופניים הישראלים להכנס וללמוד את פרטי הפרטים שנשלחו אלי בקשר לאופני רכיבה ישנים.
אתר אחד מרתק, עמוס בעשרות תמונות של אופניים עתיקים, הוא אתר שמוקדש לאופניו של רנה הרס.
רנה הרס (1913 - 1976) היה מבוני האופניים לטורינג ולמירוצים, המעולים והידועים בצרפת. האופניים שבנה היו בעלי חלקים ייחודיים שלא הותקנו בדגמים שהוא לא בנה. הוא לא נהג למכור את רכיביו ואת הטכנולוגיה שבה עשה שימוש בשל רצונו להשאר יחיד בתחומו. את אופני הבאטיק שלו הוא ייצר בסדנה פרטית מאחרי הבית שלו. הוא נהג ליצוק, ולכבוש את החלקים באמצעים ידניים ולתוצאות היה ביקוש אדיר. ביתו, לילי הרס היתה אלופת צרפת לנשים ברכיבה על אופניים במשך מספר שנים.
כיום נמכרים הדגמים של רנה הרס לאספנים בלבד והם ידועים כמבוקשים ביותר על ידי אספנים יפנים. |
|
רנה הרס שנת יצור 1965 דגם רייסר |
|
אופניים אחרים של רנה הרס הם מדגם Rene Herse diagonale - (בתמונה למטה)
האופניים הללו השתתפו במירוץ פאריז/ ברסט ב 1969 - האופניים הללו הם לאספנים ולמכירה, מצבם במציאות עוד טוב יותר ממה שנראה בתמונה שלמטה.
סאדלים דיאגולנאליים העניקו להם את השם שלהם. בלמי וויינמאן 510, מעבירי לוקס, בלם אחורי פנימי, קראנק של היצרם רנה הרס, סטם רנה הרס, חישוקי רנה הרס. הציפוי כרום איטלקי.
בעל האתר משחזר זוגות אופניים כאלו לאחר שהוא רוכש את הגרוטאה מעזבונות או ממוכרי גרוטאות (אלטעזאכן) והתוצאה לדוגמא בתמונה למטה - הפתיעה אפילו את הרוכב של הזוג הזה ששכח מקיומו.
|
|
האתר מביא גם עשרות דגמים של יצרנים מיתולוגיים אחרים כמו, אלכס זינגר (מכונות תפירה ?...) , באשלייה, ביילאול, בארה, קמינארג'נט, שאראל, לה - שמינו, קמיל דודון, דרש ועוד שמות שאין לי מושג ירוק על עצם קיומם ועל העובדה ששימשו שנים ארוכות כמותגים מובילים בעולם הרכיבה של אופני המירוץ, הכביש, העיר, המסע והפנאי (לרבות אופני טנדם יפייפיים).
אפשר למצוא גם תמונות של יצרנים גאים לבושים במיטב מחלפות הרכיבה כשהקשר המשפחתי צרוב בהנצחה של הדגם המצולם כדי ללמד איזו תשוקה היתה שם במשפחות שהעלו את המוצרים שלהם על נייר הצילום.
באתר גם תמונות של רוכבי מעפילים על פסגות הרים לצורכי צילום או עבודה או דוגמנות - כשהתוצאה מדהימה ביופיה. (התמונות מרשימות ומיוחדות - הכנסו מכאן)
את האישור לפרסם את התמונות ואת הדגמים קיבלתי מבעל האתר, אלכס, שהוא חובב ואספן אופני רנה הרס ואחרים והוא גם מציע למכירה חלק מהם. מי שמעוניין יוכל לפנות אליו באמצעות המייל שבראש דף הבית באתר.
|
|
רנה הרס 1950
|
רנה הרס שנת יצור 1950 - דגם נדיר שזוכה לשתי צלחות כתר סביב לציר המזלג. טכנולוגיה שאינה שכיחה בסוג הזה של אופני רכיבה באותם שנים ולא ברורה המטרה שלשמה נוצרה.
|
*אשמח לקבל תגובות בעניין הדגמים והבלוג ולמי שיש הערות ו/או תיקונים אשמח לתקן בעיקר בכל הנוגע לשמות המושגים הטכניים בעברית או באנגלית.
|
07/12/2009
|
ז'ק דופון - מנצח במדי פיזו'
פיזו' (קבוצת הרכיבה) השתתפה בתחרויות רכיבה עוד משנת 1896. בשנת 1951 חולצת הרכיבה של הקבוצה היתה כחולה ועוטרה בצווארון ופס רחב על החזה בצבע צהוב. הכוכב של הקבוצה באותם שנים הוא ז'ק דופון (Jacques Dupont) שהרזומה שלו כלל מקום שלישי במקצה אינדר, (Indre) מקום ראשון במירוץ פאריז - טור, מקום ראשון במירוץ קוו'ילאן, מקום שלישי במירוץ מאנש -אוסיאן, ומקום ראשון בשארליו.
האופניים ששימשו את הקבוצה היו כמובן תוצרת פיזו' וכללו את המכלולים הבאים: |
|
שילדת ומזלג סגסוגת פלדה.
מושב מדגם פִּירמה, עור, מסגרת פלדה.
סטם AVA, כידון AVA דגם צ'ארלס פליסייה, כיסוי כידון בד טרסוסטאר, פקקים מגומי. מתקן לבקבוק רגולאר.
בלמי LAM,
מעבירים ופדלים מפלדה, קראנק מדגם סטרונגליכט, גלגלי שיניים סימפלקס (Simplex) 46/50 פדלים ליוטארד (Lyotard) אוחזי רגליים פאטוראנד ספסיאל,
רצועות אחיזה כריסטוף
מעביר קידמי
ידית למעביר אחורי
גלגלים: מבויו מויו קמפאיינולו, חישוקים מאוויק. גלגל "חופשי" - ארבע מהירויות ציקלו, 14/22, שרשרת מדגם סדיס. |
|
מהתמונות אפשר ללמוד שמעבירי ההילוכים היו בתקופה הזו מצויים על גבי השילדה המעביר האחורי היה קרוב יותר כדי לאפשר לרוכב להגיע אליו מבלי שיאלף להתכופף מידי, אבל בכל זאת נדרשה מרוכב גמישות וזהירות רבים יותר מאלו שנדרשים ממנו כיום.
המעביר הקידמי נמצא מעל לגלגלי השיניים הקידמיים והשימוש בו היה נדיר יותר מהשימוש במעביר האחורי. לאופניים היו רק שמונה הילוכים. ארבע הילוכים אחוריים ושני הילוכים קידמיים.
הבלמים גם הם "מוזרים" ביותר. הבלימה הסתייעה ברפידות גומי עבות וגם ב"פס האטה" ממתכת שלחץ על הגלגל המסתובב וסייע "מלמעלה" לבלימה של הכלי.
|
צילומים: אמיל ארבס - מקור: וולו מיטיק - להכנס מכאן
06/12/2009
|
את הפוסט הזה אני כותב באישורו של קולגה חביב בשם אמיל ארבס. צרפתי אסף אופניים שהאוסף שלו יכול לשמש השראה לרוכבי אופניים, חובבי רכיבה וחובבי טכנולוגיה ובהסכמתו המלאה אני מביא את הזוגות היקרים מפז שלו לידיעת הרוכב הישראלי.
|
|
מדובר באופניים איטלקיים שהיו בשימושה של קבוצת הרכיבה SCIC שנוסדה ב 1969. המנהל הטכני שלה היה באלדיני והמנהל הספורטיבי היה ג'יגאנטי. אלו שמות שבודאי לא אומרים דבר לחובב הרכיבה הישראלי אבל לחובבי הטור דה פראנס והגי'ירו (אז קראו לו טור ד'איטליה) זכורות בודאי החולצות של הקבוצה שהיו לבנות שעליהן התנוססות אותיות הקבוצה בשחור והצאוורון זכה לצבעי הדגל האיטלקי אדום לבן ירוק.
הקבוצה לא זכתה בשום הישג עד שנת 1972. בשנת 1973 מצטרף קרלוס צי'אפאנו למנהל הספורטיבי כעוזר מאמן. בשנה שלאחר מכן הוא הופך למנהל הספורטיבי הבכיר וקולנאגו מצטרף כעוזר מאמן לאחר שהקבוצה, לראשונה עושה שימוש באופני קולנאגו.
ב 1977 הקבוצה נקראת SCIC- Colnago והיא זוכה לאופני קולנאגו סופר. האופניים מורכבים משילדת פלדת קולמבוס, (קולמבוס היא חברה יצרנית מטוסים שעשתה שימוש במטוסיה בפלה שקרויה על שמה - בעלת משקל סגולי קל במיוחד לימים אלה) רכיבי קומפאניילו רקורד, (44/54 קראנק, דוושות, רכזות גלגל 28 חורים, אוזניות, הבלמים תומך כיסא בקוטר 27,2 מעבירים) כידון מדגם צי'נלי "Unicanitor” אוחז רגל מסוג כריסטוף, רצועות לרגל מדגם Binda , כלוב לבקבוק מדגם רגולארי גלגלי ליבר 5v (14/22( זאוס, שרשרת רג'ידה, ג'אנטים מאוויק צינוריים.
משקל האופניים היה 10 ק"ג.
הדגם שבאוסף עם צבע מקורי של מולטני, קולנאגו שייצרו באותה שנה את אופניו של אדי מרקס.
|
|
|
| |
| לבלוג של אמיל הקילקו כאן |
|
תמונות אמיל ארבס - צרפת |
|
|
נ.ב. אמיל עשה בבלוג שלו השוואה לדגם האחרון של קולנאגו בטור דה פראנס כשנעשה בו שימוש על ידי קבוצת רבובנק ההולנדית. אני מסתפק בדגם המיתולוגי הזה ובהמשך אעשה שימוש נוסף באוסף של אמיל כדי להביא כמה דגמים מדהימים שיש לו ושאני מאוד מתלהב מהם.
|
04/12/2009
הסרט מסביר שלושה אלמנטים: תאורה, מחזירי אור, וביגוד בהיר.
בקטעים מחברים המפיקים את שלושת האלמנטים, מפחיתים אחד מהם או שניים מהם, או את כולם ומציגים את התוצאה. ברור שתאורה גוברת על כולם, מחזירי האור הם שניים בעדיפותם והביגוד אחרון.
בכל מקרה התוצאה היא שרכיבה בלילה כשהרוכב מצוייד בשלושת האמצעים הללו, בטוחה הרבה יותר ולא יהיה מצב שבו יטען הנהג שנוהג במהירות של כ 50 קמ"ש : לא ראיתי !
ליישם !!
04/12/2009
|
|
הרכיבה הזו מתחילה מוקדם בבוקר.
בחורף קשה לקום. הגוף כולו חם מהשמיכות העבות ומחמימות הגוף.
אבל כשאתה יודע למה אתה מתעורר בשעות הללו יש לך איזו הקלה כי יהיה יפה ... ועוד איך יפה...
את המסלול הזה התחלנו ביסוד המעלה - בצידה המזרחי של המושבה. גלשנו לעבר הירדן ולאורכו רכבנו מגדה המערבית צפונה לעבר שמורת החולה.
לא היינו זקוקים לרכיבה ארוכה כדי לרכב לצידן של להקות של אנפות אפורות באלפיהן, לעגורים ענקיים ולמיני ציפורי טרף וציפורים אחרות.
|
|
|
|
לאחר כעשרים ק"מ של רכיבה מגיעים לצומת גומא ומחליטים לשתות קפה באספרסו בר לצידם של רוכבי אופנועים שהגיעו גם הם כדי להנות מהנוף המרגיע של האזור.
קרית שמונה בקושי התעוררה כשאנחנו חוזרים לרכב מזרחה לנווה מרדכי. שם במקום להכנס לישוב פנינו דרומה לתוך שדות כדי לרכב לצידן של לוטרות (שמיכה קרא לה לוסטרא וקישר אותן מיד למיקי בוגנים מחסני חשמל ...) ונמיות שחצות את הדרך בפאניקה שמא נדרוס אותן עם הצמיגים 2.3 שלנו.
אחרי חישוב של השבילים שבהם היינו, לקחנו צפונה כדי להדבק לגדה המערבית של הירדן או של אחד מיובליו וברכיבה לצידו של נוף ירוק אירופאי רמסנו את הפדלים עד שהגענו לשמורה החולה מצידה הצפוני.
|
|
לסיום תמונה שמסכמת את הרכיבה עם הציפורים
|
|
|
כאן כבר נכנסנו לשטח די בתול ורכבנו בו על גבי סינגלים שיצרו בעלי החיים והרכבים של הפקחים או של העובדים במקום, נזהרים לא ליצר שבילים מיותרים לטבע.
לאחר רכיבה של מספר ק"מ התחברנו לשביל כורכר ואז חבר אלינו פקח של השמורה וביקש שלא נכבוש מסלולים חדשים וכן שלא נתקרב מידי לציפורים כדי לא להבריח אותן לחלקות אחרות. מתברר שהחלקות שבהן הציפורים חונות מיועדות להן על פי הסכם עם המעבדים של השדות ונדידה לשדות אחרים תגרום לנזקים נסופים לאלו שנגרמים.
אחרי שפירגננו לפקח על העבודה הנפלאה שעושים שם החבר'ה בשמורה והרבה חיוכים נפרדנו ממנו והמשכנו דרומה לכיוון עין תינא.
כשכבר הגענו לגשר ממנו ממשיכים לעין תינא החלטנו לסיים את הרכיבה כאן משום שהיופי שנגלה לנו במסלול הזה גזל מאיתנו עשרות עצירות ותצפיות כדי לספוג את מה שניתן לספוג במקום הזה בעונה הזו של השנה.
חווית הרכיבה הזו קשורה כולה לעשרות אלפי הציפורים שחונים בשמורת החולה (ספרנו לפחות 37,971 ציפורים) לצד הנוף הזה, הירוק ועמוס הציפורים. הרכיבה מוציאה מאיתנו קריאות של התלהבות והגברת מהירות כדי להתקרב לבעלי חיים נוספים שהשתמשו במסלול שלנו.
אורך המסלול שנמדד (תקלה בסוללה קטעה את המדידה) 41 ק"מ.
גובה מקסימלי 46 מטרים.
מהירות מקסימלית 42 קמ"ש.
מהירות ממוצעת כולל עצירות 9.4 קמ"ש |
|