 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
27/06/2009
האי פורטקרול נמצא על חופי הריברייה הצרפתית מול חופי העיירה אִיֵיר ובמרחק הפלגה של כשעה ממנה. אנחנו שטנו אליו מהעיר טולון שייט של כשעתיים וחצי (לקרוא על השיט עצמו - מכאן)
לקראת הנסיעה הובטח לי מסע רכיבה אחר ארוך יותר כי הרי היינו אמורים להציב את רגלנו על הקרקע.
הנסיבות השתנו וזימנו לנו שייט מרתק לאי פורקרול כשעל האי עצמו נשכור אופניים ונרכב לנו בינות לשבילים מסומנים ולא מסומנים ונכיר את האי לפני ולפנים.
זה יהיה מסע אופניים משפחתי לחלוטין - אז מה ??
|
| העגינה במרינה הקטנה שבחלקו הדרומי של האי היתה חוויה די מאתגרת שכן בדיוק כשהגיעה הקטמרן שלנו למרינה החלה רוח המיסטרל לעשות איתנו הכרות. הרציף הצף שהוביל לזה הנייח התנדנד לו כמו עלה נידף ברוח אבל עם הצבת הרגל על ריצפת הבטון חזר החיוך שלנו לשפתיים והתחלנו בצעדה הבטוחה לעבר חנות האופניים של ז'רר - הצמודה למרינה. |
הצג מפה גדולה יותר |
|
|
ז'רר בחור שזוף, איך לא, המתין לד"ר ולאורחיו עם חיוך גדול - וו'אלא, הוא הצביע על זוגות אופני סקוט זנב קשיח ובסיסיים לחלוטין כדי לומר שהאופניים שלנו מחכים לנו.
לא עברו כמה דקות וכולנו היינו ברכיבה - לז'רר לא היתה ברורה השאלה שלי בקשר לקסדות, זה בכלל לא קשור לעניין הוא אמר ואני התאכזבתי. זה בטח מסלול לילדים קטנים הנחתי, כי באמת - הד"ר העמיס כמה ילדים קטנים על סבלים וכל הגברדיא יצאה לדרך.
טוב, אנחנו אורחים, חשבתי לעצמי כשאני מפדל במעלה העיירה שחוקת התיירים והספנים.
לאחר רכיבה קצרה של כ 5 דקות זיהינו אני ויאן, סינגלים, ... יאן משך את הכידון לעבר היעד - ואחריו אני - מרגיש את ההתמכרות המוכרת הזו מתחילה לזרום בין כלי הדם שלי מרטיטה את הנימים החשמליים לאורך עמוד השידרה הצווארי.
סינגלונים בין עצי יער כרותים שמחזירים אותך לשביל הקרוס קאנטרי שעליו רכבה יתרת החבורה, בינות לפיטרולים העקלתוניים כמעט החלקתי ובת צחוק השתחררה לה מפיהם של ידידי הצרפתים.
עוד מעט רכיבה וכבר פנינו שמאלה לעבר תצפית המגדלור - כך הבטיח המארח, הד"ר.
כאן החלה עליה קלה לכיוון חווה חקלאית מיוערת שבקציה השמאלית החל השביל להתפתל בעליה דורסנית. החברים אוכלי הצפרדע, נעצרו כדי לתצפת וכדי להצטלם עם האישה והילדים.
בכלל, ילדים בצרפת הם דבר ממושמע. הם לא צועקים, הם לא צורחים, לא שומעים אותם בכלל והם מחונכים כמו ששכחתי בכלל מה זה. אומרים להם לעצור, הם עוצרים, אומרים להם לשמור מרחק - הם שומרים. אין חוכמות וזה חסר... זה חסר, חבר .... יותר מכל דבר אחר !
|
|
הד"ר והג'וניור שלו - הדוד והדודה - משפחות רוכבות בפורקרול |
|
בדרך למגדלור שמנתב את הספינות הקרבות לאי
|
תצפית ממרומי הצוק, לעבר המזרח - הים התיכון |
|
המגדלור (קצהו מוסתר על ידי העצים) |
|
מהמגדלור אסרו שלטונות האי על המשך הרכיבה באופניים למרות שביל מסומן שנראה כמצויין להמשך חשיפת האי. האזהרות נראות כל כך ברורות ובולטות שאין שום רצון להתעמת איתן, מה גם שההחברים הצרפתים לא התכוונו בשום אופן לבדוק על מה ולמה נאסר להכנס ולחקור את השביל....
|
|
|
הגישה אסורה ... - שלא תחשבו שאין לאן לרכב עוד באי הזה - טעות !!! |
|
אין כניסה לסינגל - מחודש יוני עד לראשון לספטמבר - אז לא נכנסנו. |
|
בגלל מגבלות התנועה חזרנו על עיקבותינו כמעה - מהחווה החקלאית פנינו שמאלה לעבר מה שנקרא "חוף הכסף" או בשפתם: "לה קוט ד'ארג'נט" - שם בקצה המסלול נדרשו הילדים להשאר לאכול גלידות ולהמתין לרוכבים.
הרוכבים, הטובים שביננו נתבקשו לוודא שהם אכן רוכבים טובים.... - מכאן הדרך לא תהייה קלה והרבה יותר טכנית. זה נשמע מבטיח .. וזה קיים. על פי המדריך המוביל שלנו, יאן, אנחנו עולים לביתו של שולה הלובסטרים.
הדרך, טכנית מאוד, מהווה טיפוס עיקש בין מהמורות אבן וסלע - מה שהזכיר לי שאנחנו חסרי קסדות. הדבר הזה לא מנע מיתר הרוכבים הרבים שהיו שם לטוס חעברינו בדהירות למטה, דהירות מטורפות ממש, כשהם עלולים להכנס בנו בכל העוצמה וזה כשאנחנו מרכזים מבטים בעיקר אל הקרקע הטירשית.
התחנה הראשונה בדרך שלנו היתה ה"גרון של הזאב" או בצרפתית "לה גורז' דוּ לוּ" |
|
"לה גורז' דו לו" - מדרון סלעי שצונח אל הים ושהתברר שהיווה אתר צילום לסרטי מתח רבים לרבות ג'ימס בונד בתקופת שון קונרי. גם אלן דילון זרק כאן, באחד מסרטיו, גופה של קורבן שרצח...
|
|
בהמשך הדרך מתגלים באי כולו שבילים מדהימים שהעין מושכת לכיוונם, גם כדי לנוח מהעליה וגם כדי לגלות את החופים שאליהם הם מובילים. |
|
העליה הופכת קשה וקשה ככל שהיא נמשכת, בין לבין יש גם ירידות טכניות חזקות ומהירות - שגורמות לך לשכוח שאין עליך קסדה או אמצעי מגן כלשהו, זה לא רק שזה חד, טכני ומהיר אלא שיש גם פיתולים ועקלתונים אדירים, העונג בעיצומו וכך גם העליה המתמשכת.
החום באי הגיעה באותו זמן לשיא של כ 37 מעלות בצל. השמש עדינה יותר מזו שבארץ וגם הלחות הרבה יותר נמוכה אז זה בסדררר.. .
הטובים שברוכבים שביננו התחילו כבר להאיט את הקצב כי לא רק שלא היו לנו אמצעי הגנה אלא גם מים לא היו לנו - המוביל, יאן, הבטיח שכשנגיע לביתו של שולה הלובסטרים, נשתה די והירידה חזרה תהייה הרבה יותר מהירה ממה שניתן לתאר. |
|
הגענו לביתו של שולה הלובסטרים la maison du longoustier |
לקראת סיומה התמתנה העליה עד שהפכה למישור ממש. לצידי השביל שהתרחב פתאום התקינו מעקות מעמודי חשמל מעל והאופניים וגם הירכיים שפידלו שעות ארוכות זעקו למנוחה ולמים.
מתברר שביתו של שולה הלובסטרים אינו בית של אדם או איש או דמות שעסק בשליית לובסטרים לתאוותם הרבה של הגויים בני המקום. מדובר דווקא במעגן של סירות מיוחדות שבהן נהגו להשתמש כדי לשלות לובסטרים.
בעוד יתר החברים התמקמו והניחו לדופק להרגע מהעליה הטכנית היפייפיה - אני החלטתי להמשיך לתוך ההשביל המוביל ל"בית שולה הלובסטרים" - אבל אז טעיתי והותרתי את המצלמה שלי בידיו של אחד מרוכבים לילו, הוא ירד למטה כבר כשהבנתי שהשארתי אצלו את המצלמה - וכאן כבר איבדתי את הדרך חזרה כך שניווטתי את עצמי לפי התחושה לעבר המעגן שבו שכרנו את האופניים.
|
|
התמונה האחרונה לעבר ביתו של שולה הלובסטרים
|
|
כשחזרתי במהירות מדהימה או יותר נכון לומר בצלילה - הבנתי מהקצב האדיר של הירידה שאיש לא חיכה לי - החבר'ה פשוט עפו לכל רוח מעוצמת תלילות הירידה ולא הביטו לאחור שמא הישראלי השזוף כמו עגבניה עוד נמצא לידם.
החושים שלי הובילו אותי, כמה צפוי, לבית הקפה שבו הותרנו את הילדים והרוכבים הפחות טובים לאכול גלידות - הם כבר לא היו שם ואני, סחוט עד תום - רצתי לעבר הקיוסק וקטפתי גלידת מגנום בטעם לא יודע איזה - כי זה נגמר מהר מידי.
בעוד מסתובב בולס את המעדן הניף לעברי מישהו מאחור את המצלמה ובצחוק גדול עשה לי תנועה גדולה של בוא מיד לשבת - על השולחן אחרי היו כבר ערוכות צלחות של פסטה בטעמי פסטו, בזיליקום והרבה מאוד יין ובירה.
אלו שהמתינו עם הילדים ידע מדיוק למה זקוק רוכב שרכב שש שעות של עליה מטורפת כשאין לו צידה לדרך. בעל הקיוסק הגיע לשולחן גם הוא וכשהבין שיש זוג רוכבים ישראלי בין המסובין - הוציא גם פיתות מהמקפיא והתיישב לצידנו. מתברר שהוא השתתף בכינוס הפועל בנעוריו והתאהב בנערה מקיבוץ דליה. אחרי כינוס הפועל הגיע לארץ שוב ומאז ישראל היא עבורו מקום אקזוטי ונחשק.
|
חוף הכסף - לה קוט ד'ארג'נט - האי פורקרול יוני 2009 |
|
כשכבר יכולתי לעיין במפה של השבילים שבהם פידלנו הבנתי שהאי לא כל כך גדול ובסך הכל המון שבילים מפותלים נשרכים בו להנאת חובבי הרכיבה - למרות העליות לעבר בית שולה הלובסטרים ניתן בהחלט להעלות ילדים לקצה וגם אם לא אז יש המון שבילים לכל המשפחה, צל וחופי רחצה נהדרים ויפים.
לא רק זה שנהנים ומתמוגגים מנחת אלא שניתן גם למצוא גומחות על החופים הרבים ולפקנק ולהשתזף בשקט פסטורלי.
02/06/2009
|
לפני שבועות התקשר אלברט.
"אנחנו נהייה בכנרת בשבת, מה דעתך לארגן לנו מסלול לאזור הכנרת ??"
- אין בעיה, אולי בגולן ?
"- לא. אנחנו רוצים קרוב ולא לנסוע שעה ארוכה..."
- בסדר. יש לי משהו.
בראש עלה לי המסלול שעשיתי עם ורוניק לפני כשנתיים. נחל יבניאל - לעבר יבניאל מקיבוץ בית זרע. עוד מסלול נהדר של אלי סט.
חשבתי שעם כל מיני תוספות ואילתורים זה יהיה ארוך יותר ומעניין יותר.
הפצתי גם בקשה בפורום טיולי אופניים לרעיונות ורז גורן הבלתי נלאה שלח אלי הצעה לרכב בארבל.
ביום שישי כבר נעלתי על מסלול דומה לזה של אלי סט ובחמש וחצי בבוקר כמו שעון הופיע פליקס. 10 דקות אחריו מושיקו כאן ואנחנו על הגלגלים לעבר בית זרע.
בפוריה מתקשרים למקס שאומר שהוא כבר יוצא וכשאנחנו בקיבוץ מתברר שהגי' פי אס הטעה אותו וההם מגיעים.
בשער קיבוץ בית זרע מחנים, חובשים קסדות, מסתכלים במפה - צוחקים ורוכבים. ורוניק רכבה ללא תיק מים כי השקית החדשה התגלתה כמחוררת.
|
בית זרע הוא קיבוץ שנמצא 200 מטרים מתחת לגובה פני הים 2 ק"מ דרומית לצומת צמח מערבית לכביש 90. הוא היה הקיבוץ הרביעי שהתיישב בעמק הירדן אחרי דגניה א' כנרה ודגניה ב'.
השם ניתן לקיבוץ על ידי חיים נחמן ביאליק שהיה חבר בועדת השמות של הישוב היהודי מתוך פסוק בתלמוד .
|
משער הקיבוץ רוכבים צפונה לעבר שדרת דקלים שם פונים שמאלה, מערבה - עד למוסד חינוכי שמולו לוקחים ימינה ושמאלה שוב לירידה לעבר הירדן.
אחרי כק"מ של רכיבה גשר ביילי נטוש אחריו מיד גשר נוסף שעליו יש לפנות ימינה - מערבה. אנחנו טעינו והמשכנו לעבר גשר נוסף דרומית יותר שאותו חצינו והובלנו לעבר שביל חביב דרומית לירדן. השביל הוביל אותנו לעלייה סופנית קצרה שהעלתה את הדפקים מעבר ל 180 לדקה.
בקצה העלייה אפשר לרכב בסיבובי הרגעה ולאחריהם לרדת ירידה מעט טכנית ולהמשיך מזרחית לנהר הירדן דרומה. הסבך שבו נתקלנו בהמשך וגם גללי חזיר בר ועדר נמיות היו נעימים לרכיבה אבל גם ההבנה שטעינו לא סייעה לנו למצוא גשר או מעבר לעבר הגדה המערבית של הירדן (האמיתית...).
העיכוביםוחיפוש המעבר גרמו לנו להנות מתצפיות יפייפיות לעבר הנהר ששפמנונים ארבו בו לעופות שעגנו על איי בוץ וצימחיה. קצב התנועה איפשר גם לצלם כמה תמונות לבלוג והתוצאות לפניכם...
אז נאלצנו לחזור ולעלות את אותה ירידה טכנית לא לפני שתיצפתנו על אתרים באזור הזה של הירדן - וגם להנות מירידה באותה עליה מטורפת שעלינו לאחר חציית הגשר הלא נכון. בירידה ספר מד המהירות הביולוגי שלי 80 קמ"ש !!! הולכת רגל שראתה אותי יורד ברחה 5, 6 מטרים מהשביל בגלל החרדה שמא הגוף הבליסטי הזה יפגע בה.
|
|
השפמנונים אורבים לטרף... |
|
פליקס רוכב על תיק המיים של אייל |
|
ורוניק ומשה סבים בירדן לאחור...
|
|
פליקס מביט על נ.צ. בירדן. הגבעה הזו סייעה לנו לזהות את הדרך בחזרה... |
|
תצפית ל"בולען" בדלתא של הירדן |
|
נופים בירדן - מימין רואים מעט מהירידה שבה נמדדה מהירות של אופנוע .. |
נופי בראשית בירדן |
|
מקס במדי הקיץ החדשים עושה פרצוף של קשוח.. |
|
הירידה שבה נמדדה מהירות של 80 קמ"ש .... אחרי שסבנו את הירדן לאחור ועברנו את הגשרהנכון ניתן היה לראות את הגדה המזרחית ואת השביל המטורף ... |
|
לאחר החזרה על עקבותינו חצינו את הגשר הנכון ושוב חיפשנו את השביל שנחבא בין תלוליות - שביל ירוק לאורך 6 ק"מ שבקצהו עליה שהיא דבשת של גמל מעצבת ואתגרית. החום כבר החל להכות ולשמש כשחקן ראשי ברכיבה.
|
|
אחרי הטיפוס הקצר אך הקיצוני, נכנסנו לתוככי נחל יבנאל.
|
נחל יבנאל הוא נחל איתן בעל שלושה מעיינות - עין פטל, עין כוש ומעיין ללא שם.
לאורך הנחל גדלה צמחיית נחלים - קנה מצוי, פטל קדוש, הרדוף הנחלים ועוד, תמרים ושרידים עתיקים: תוואי אמת מים קדומה מאזור עין פטל (הובילה לטבריה), שרידי טחנת קמח ואתר עתיקות בחורבת כוש.
נחל יבנאל מנקז את מי הר יבנאל ובקעת יבנאל השוכנים בגליל התחתון המזרחי. הוא זורם לכיוון דרום מזרח ובהמשכו סמוך למעלה אלות הוא מבצע פנייה חדה מזרחה ונשפך לנהר הירדן בין קיבוץ דגניה א´ לקיבוץ בית זרע (הדלתא שבתמונות).
מעיינותיו העיקריים של הנחל מצויים למרגלות רכס אלומות באותו מקום גם החל מפעל המים הגדול והעתיק הידוע כאמת המים הרומית שנקראה תעלת ברניקי והובילה את מימי הנחל לבית ירח וטבריה, זאת כאשר בתקופה הקדומה שפיעתו הממוצעת של הנחל הייתה 2,500 מ"ק וכיום היא עומדת על כ - 720 מ"ק בשעה, עקב שאיבת המים מבארות יבנאל.
|
|
הרדופים בנחל יבנאל |
|
|
|
|
|
יוצאים מנחל יבניאל לאחר שחוצים את הנחל צפונה ורוכבים מעט על הגדה הצפונית שלו. כשמגיעים לאנטנה אדומה לבנה עוזבים את השביל ופונים שמאלה לעבר מטע זיתים ורוכבים בו מערבה עד לפאתי יבנאל המושבה. |
|
ב- 7 באוקטובר 1901 הקומה המושבה יבנאל (ימה) על אדמות שנרכשו משבט הדלייקה על-ידי מתיישבים מפוני החורן, ולאחר מכן הצטרפה למושבה קבוצה מבני המושבה מטולה.
שנתיים לאחר הקמת המושבה – עמדו בתי המגורים על תילם. הבתים דמו בצורתם לבתי המגורים במושבות הטמפלרים בארץ, כאשר המרצפות והרעפים הובאו ממרסיי שבצרפת. המושבה נבתה בסגנון "כפר-רחוב" , רחוב אחד ומשני צדדיו שורות בתים. בחזית הבתים גינה הפונה אל הרחוב, ומאחורי הבית – חצר מוקפת חומה, החומה שהקיפה את המושבה נבנתה לצרכיי ביטחון. בחלקה האחורי של החומה יש חלקת שדה צמודה – "חכורה". המעבר בין החצר ל"חכורה" נעשה דרך פשפש צר. המתיישבים הראשונים היו בעלי משפחות ושמרו על המסורת. בכל מושבה נבנה בית-ספר וגן- ילדים. צמוד, בית-כנסת ובית מרקחת ששימש כמרפאה . בין המושבות היה קשר רצוף בעייני ביטחון, בריאות וכלכלה.
ב- 1926 הקומה ביבנאל "התאחדות האיכרים בגליל התחתון". ב- 1947 נחתו בה שלושה מטוסים שהביאו לראשונה עולים בדרך האוויר מעיראק וניצולי שואה מאיטליה ("מבצע מייקלברג"). ב- 1948 הוקמו ביבנאל מפקדת – "חטיבת גולני" ו"טייסת הגליל". ב- 1950 הוקמה בה מועצה מקומית והוחלט על איחודן של יבנאל, בית-גן ומשמר השלושה, ולאחר מכן סמדר.
בשנים האחרונות התישבו ביבנאל חרדים חסידי ברסלב. ההתיישבות שלהם גרמה לחיכוכים רבים עם האוכלוסיה המקומית ובימים שלאחר רצח רבין אף הגיעו היחסים לידי מריבות ותיגרות ידיים. בשנים האחרונות שקט ביבנאל. |
|
ביבנאל פונים שמאלה ומתחילים עלייה אינסופית (בסוף כל עלייה יש ירידה...) בכביש עד לכיכר קטנה שבה פונים שמאלה עם שביל סימון אדום לעבר הר יבנאל שמימיננו.
כאן התחיל החום להכות ביתר תקיפות ונדרש צל באופן דחוף. משמאלנו הנוף המדהים של דרום הכנרת. בגלל השאיפה לסיים את הרכיבה בשמש הקופחת ומאזן המים המתדלדל עלינו לעבר יער יעלה בקצב מהיר למדי וההגעה ליער יעלה היוותה את פסגת שאיפותיו של רוכב אופני ההרים המצוי... |
הכנרת מבצבצת ממצפה איילות לעבר יער יעלה |
|
חורשת יעלה היא חורשה הקרויה כך על שם יעל אשת חבר הקייני . בחורשה עשרה עצי שיזף עתיקים, שרידי צמחיה טרופית קדומה וחורש טיפוסי.
|
|
מחורשת יעלה, לאחר מספר מצומצם של עלירידות מתחילה ירידה מדהימה לעבר מנחמיה העונג הצרוף של רוכבי האופניים - הדהירה מהירה מביאה אותנו למרכז המושבה מנחמיה וממנה שוב, לאחר עקיפת תחנת ממסר של חברת החשמל מדרום פונים שמאלה, צפונה בגדה הצפון מערבית של הירדן.
הרכיבה מחזירה אותנו לגשר שחצינו וממנו לעליה לעבר בית זרע חזרה לרכבים.
מה שהיה חסר בטיול הזה היה רק מים צוננים וצל...
חם בירדן
|
המדרון תלול יותר בדרך חזרה - השביל המערבי הכיוון מזרחה |
|
אלברט, כמה טוב בצל.... |
סה"כ מסלול עם התברברויות 34 ק"מ,
מהירות מקסימלית 81 קמ"ש
סה"כ טיפוס 510 מטרים.
|
|