 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
24/01/2010
|
אחרי ימים גשומים ביותר בירורים העלו שפארק קנדה רכיב.
הפארק הזה שהיינו בו לפני כשלוש שנים וגם לפני כשלושה שבועות - כשבפעם האחרונה היינו שם תוך ביצוע הסינגל השחור היפייפה - קרא לי כי ביקשתי להעלות מעט את קושי הרכיבה לרמה בינונית לאור שיפור עצום ביכולות שלנו בשבועות האחרונים.
יכולות שהשתפרו בעיקר בגלל המסלולים הארוכים יותר, משמעת, תזונה נכונה והרבה ספורט אירובי נוסף שכמעט כולנו עושים בחודשים האחרונים.
הודעתי לזוגתי מראש על הקושי שיעלה והיא, שכבר לא רכבה הרבה (מידי) זמן - חששה אבל סמכה עלי שנתחשב שנחזור לאחור וכו' ...
עם קביעת המסלול חיפשתי מעט בפורום טיולי אופניים ונעניתי מידית כמעט על ידי רז גורן ממובילי קבוצת רכיבה נהדרת שמי שרוצה להכיר מעט מסלולים בארץ לא יכול לדלג על האתר הנפלא שלו, עמוס תמונות, קיבצי gps וחוויות רכיבה מעוררות קנאה והשתהות.
רז הציג בפני מסלול שבוצע על ידי הקבוצה שלו ושאורכו כ 42 ק"מ בעוד אני ביקשתי משהו בסביבות ה 35 ק"מ. לכן החלטתי שנעשה מסלול די דומה אבל בכיוון הפוך.
וכך היה - מיסטר פליקס לה-בובלין שוב הסתגר במצב דום שתיקה ואלברט הודיע שהוא מגיע. היתר לא השיבו כהרגלם בשבועות האחרונים, כל אחד וסיבותיו הוא. הפעם, אדיר, הגו'ניור, הסביר שהוא מותש מכל האימונים של השבוע ושהוא מבקש לישון בכיף. לא לחצתי.
התחלנו מנקודת היציאה של פארק קנדה. הפעם לא הקפנו מדרום אלא משכנו מיד מזרחה על דרך איילון. מכאן בתוך מעט עליות וירידה אחת חזקה משכנו דרומה ושוב מזרחה לעבר נווה אילן וחירבת מצד.
המסלול אחרי הגשמים מהודק ומדליק, ריחות של זעתר טרי ואלפי רקפות פורחות בורוד ובסגול. גם הכלניות קידמו את פנינו וחדוות הרכיבה בשיאה.
כשאנחנו מגיעים לכניסה לגן לאומי יהודה מול תחנת מימסר של חברת החשמל - אני בוחר לפנות שמאלה על המסלול האדום ולעלות לעבר חירבת מצד.
כאן הופך המסלול לטכני ומפרך. עליה קיצונית בפריכותה, דרדרת סלעים ואבנים בינוניות וגדולות חוסמים את הדרך מכל הכיוונים כשהעליה תלולה בתוך יער אלונים ואורנים קריר וסבוך. אירופה !!
מגיעים לאבן המיל.
ממשיכים ותוך כדי רכיבה אני מבחין בקשיים אצל בת הזוג שלי שהופכים בהדרגה לעיוותים בשרירי הפנים. הבולענים בצידי המסלול מלמדים שאם חלילה תהיה לנו נפילה או משהו דומה, הסוף יכול להיות לא נחמד... אלברט מתבקש להעצר כדי שנוכל להמתין בג'נטלמניות גדולה לגברת.
הגברת היחידה מגיעה ותוך כדי טחינת השרשרת - בום !! נופלת בדרופּ חופשי, על הצד. החבר לחיים, מודאג מנסה לרוץ לעזור נתקל בסירוב לא מנומס שהכל בסדר וש"נקווה שההמשך קל יותר"...
"קל יותר", עלאק....
המשך העליה קיצוני עוד יותר. נחלים של מים חצבו את המסלול, עשו ממנו בטרונות ובולענים .... אין מקום יותר טוב מזה לעצור, לתת לדופק להרגע ולהוציא קיטור....
|
|
אבן המיל
תחילתה של עליה מטורפת....
המשכו של השיפוע....
|
|
ואז מקבלים החלטה. לקום !! להמשיך לדחוף ולטפס את הדבר הזה . הדפקים עולים שוב, הרגליים לוחצות כי הרי ברור שבקצה העליה תהיה לה ירידה חביבה...
אז זהו באמת עולים ועולים ועולים ועולים ועולים ....
ואחרי שעולים מגובה 420 לגובה 550 ניצבת חירבת מצד.
הנוף מסביב מדהים... שווה את העליה בתנאי שגם תבוא ירידה שתספק את הרוגע והאופוריה של רכיבה אחרי טיפוס. ממול נווה אילן מעלה החמישה - קריית ענבים, שורש בדרום, וממול צפונה, מודיעין קריית ספר.
אנחנו יורדים מעט מהכלים מצטלמים - מחפשים רקפות ונופים ועולים שוב לאופניים, בדרך למטה כדי להמשיך ולגלות מה הדרך תראה לנו.
|
חירבת מצד על הדרך העתיקה מירושלים
עולים לחירבת מצד - האביב מקדים והפריחה כבר כאן |
|
אחרי חירבת מצד ממשיכים על השביל לעבר צומת שבילים שחור / ירוק - הירידה קצרה מידי, 20 מטרים סך הכל, לא מורגשת אבל מבטי עויינות..???? מורגשים ועוד איך !!
יהיה בסדר, המסלול מעגלי, אני מבטיח... - יהיו ירידות נהדרות, את תיראי.
אלברט עושה הכל אופטימי, זה כיף, הוא אומר שוב ושוב וכמעט מאמין לעצמו.
בצומת השבילים אני בוחר את השחור, הדרך לשער הגיא - נווה אילן, וכצפוי : עליה !! אנחנו בגובה 530 ואנחנו עולים 275 מטרים במסלול באורך של 3.100 מטרים !! יפה... (שמישהו יחשב את הזוית ) אני מנסה לעודד את זוגתי ... המבט שלה מחזיר לי עיניים רושפות ... פרצוף אדום וחוסר סבלנות נורא...
נו, טוב אני חושב לעצמי - עוד מעט תהייה ירידה.
עכשו אנחנו כבר בכניסה צפון מערבית לנווה אילן. על השביל חניון חביב עם ספסלים ומפות שבילים. אנחנו לא מתעכבים ואני מושך לעבר היציאה מנווה אילן כדי לצאת חזרה על שביל כחול. הדיונים בעניין מציאת השביל לא מסיתים אותי למזלי מלימוד המסלול שעשיתי ואכן, ביציאה ממתחם המלון של נווה אילן מצאתי את השביל הכחול פניה ימינה.
- פנייה ????? צלילה !!!!!
האופניים הפסיקו לציית - הם נכנסו לאמוק מטורף, הצלילה בג'י אדיר לעבר נחל אילן - המסלול הכחול נבלע על ידי הגלגלים במהירות אדירות. השביל לא מושלם, לא כזה שאתה מתמסר למהירות ויושב בנחת, לא !! בכלל לא !! הידיים אוחזות בכידון באחיזת ברזל - החריצים שנכרו בשבילים על ידי הגשמים גם הם מוסיפים למתח והחשש מהתהפכות הוא מוחשי - אבל השביל סוחף אותנו ותוך דקות מסתיימים כחמישה ק"מ או יותר נכון בק"מ ה 18.5 נכנסים לשביל הירוק וממשיכים בו עד השביל האדום קצת לפני 22 ק"מ.
ממשיכים על האדום ..הרגליים כואבות מלחץ על הפדלים (אני בלי קליטים מאז קריעת הרצועה) אחרי שלוש מאות מטרים חותכים ימינה מתחברים לשחור רוכבים עליו כק"מ עד שמזהים פניה שמאלה לעבר הרכס הדרום מזרחי של פארק קנדה. שם פונים שמאלה על השביל הירוק ודרך שעולה ויורדת, יורדת ועולה עד לסיום עם עליות קיצוניות קצרות מאוד שמחברות אותנו שוב לנקודת ההתחלה סגרנו 30.4 ק"מ.
מגיעים מיוזעים, נושפים ורושפים, מחוייכים ומבולבלים מאמץ נפלא שכזה לאהובתי, זה הרי כל כך קטן עליה שכל הדרך הביתה היא ביקשה לדעת כמה עלינו סך הכל והנה הנתונים.
|
|
ככה זה נראה בסוף העליה ....
|
|
|
|
נתונים:
טווח גובה
458 Meter (גובה מ 241 Meter אל 699 Meter)
טיפוס מצטבר 664 Meter
ירידה מצטברת 689 Meter
מהירות מקסימלית 38.5 קמ"ש
מהירות ממוצעת עם עצירות 8.2 קמ"ש.
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות 3:43:28
דופק ממוצע 140
דופק מקסימלי 180
אחוז שריפת שומנים 14% |
|
19/01/2010
|
אז ככה: למה אני עושה את זה , כלומר, מה מביא אותי לכתוב בבלוג שלי, שנועד לתעד את הרכיבות האישיות שלי על אופני הרים ובכלל, על ההיסטוריה של ענף הרכיבה בעולם, ובעיקר בצרפת ?.
התשובה היא שזה לא בדיוק אני.
זה התחיל מהעלייה הצרפתית המבורכת שהגיעה לארץ בחמש השנים האחרונות ולמועדון ברידג' קטן שהקימו העולים הללו בנתניה. במועדון חברים כמה קשישים עם ידע עצום ברכיבה על אופניים, מא' ועד ת'.
הם שמחו מאוד לדעת שיש ישראלים כמוני, דוברי צרפתית שסוגרים הכל בימים של הטור דה פראנס ורצים לצפות בפראנס 2 כדי לדעת מה קורה היום, איך קורה ולמה.
התברר שהידע של חלק מהם לא יסולה בפז. אנשים שהשתתפו בעצמם בבניית זוגות אופניים, בהתאמת האופניים לרוכב וגם בתכנון מסעות רכיבה של מועדונים מקומיים.
ככל שיצא לי לפגוש אותם ככל שראיתי שאיני יודע די ואלוהי עדי שאני יודע משהו. זה הביא אותי להתעניין עוד ולשאול עוד עד ששאלו אותי, בעצמם, למה לא תכתוב ספר בעברית ?
ספר ?..
אההה.... אבל בבלוג כן.
וככה זה התחיל וככה זה ימשך, אם ימשך.
תודה לכל המיילים, תודה לכל ההודעות במסרים בתפוז - ובכלל, תודה לענף הזה שהוא נפלא ועשיר ועדין לא חשוף דיו בארץ ישראל היפה שלי.
אייל |
לרכיבה על אופניים יש חלק לא קטן באירועים היסטוריים חשובים. קחו למשל את רכיבת האופניים במלחמת העולם הראשונה. לצבא הצרפתי והאוסטרי היו יחידות שלמות שנעו על גבי אופניים... כן. גם היום עושה הצבא נסיונות להשתמש באופני הרים. לאופניים גם השפעה על התפתחות הדואר בעולם וליכולת התנועה של האדם וכו' וכו' וכו'.... אבל זה החלק הפחות אקזוטי.
|
דגל קבוצת הכדורגל פ.צ. ליאז' לצד מסלול המירוץ ליאוז' בסטוניי ליאז' |
מתברר שקבוצת הכדורגל הידועה פ.צ. ליאז' הוקמה על ידי רוכבי אופניים. לא סתם רוכבים, אלא חלוצי ענף הרכיבה בבלגיה.
מאז 1884 תחת חסותה של אגודה שקראה לעצמה: "התאחדות רוכבי האופניים בליאז'" , התקבצו מספר ספורטאים מחוננים כדי להתאמן ברכיבת אופניים. במאי 1891 לראשונה בתולדותיה מארחת האגודה הזו את אירוע ספורט האופניים הראשון החשוב באמת. בפארק בווָוארי מתקיים מירוץ בוולדרום, הראשון בעיר, הראשון במדינה כולה. המירוץ הופך למירוץ רציני ומסורתי ממש החל מ 12 ליולי של אותה שנה כשמצטרפים לו רוכבים מכל רחבי המדינה, פעם אחר פעם.
הוולודרום הראשון הוקם בשדה ירוק מוקף בעצים גבוהים כשסביב הוגבה המסלול באמצעות אפר מוקשה בשמן ויצר מיקצים באורך 333 מטרים.
סביב למסלול הורמה גדר לבנה אבל כל זאת לא יכול היה לעמוד הרבה זמן בדרישות ענף הרכיבה שנוצר באותם ימים על ידי מתקני תקנות מצרפת והקהל שדרש יותר. הודות לאדם בשם ליאון דרנייה ( Léon DERNIER) אחד מחלוצי ענף הרכיבה בליאז' ובבלגיה בכלל הוחל בתיכנון וולודרום הולם לאיכות הרוכבים והדרישות של קברניטי הענף.
בחורף, כשהתשתיות אינן מספיקות, והעלויות גבוהות החברים ממועדון הרכיבה מעלים באביב 1892 את הרעיון להקים את מסלול המירוצים סביב למגרש כדורגל כדי שיעשה שימוש משותף בשטח, שימוש שיאפשר תחזוקה טובה יותר באמצעות ההכנסות ממכירת כרטיסים למשחקי כדורגל.
כשהרעיון מיושם - מתקרא שם המקום רוקוּר (Rocourt) ומתווספים בהדרגה, משטח הוקי, טניס ואתלטיקה קלה שקיימים במקום עד היום.
מאז צומחת קבוצת הכדורגל והופכת לאחת המקבוצות החשובות באירופה כולה. האיצטדיון של רוקור הופך למרכז ספורט והעיר כולה נהנית ממוניטין של עיר עם ספורט הישגי לגאוות תושביה.
|
הוולודרום החדש רוקור - מסלול המירוצים מלוכסן לצידו של מגרש הכדורגל |
|
אחד מהחברים המייסדים, רוברט פרוטין היה רוכב אופניים גדול. הוא היה לאלוף העולם הראשון למירוצי ספרינט (זכה באליפות העולם בעיר קלן בגרמניה ב 1895) וקבע מספר שיאי עולם ברכיבה על אופניים. |

|
כך נוצר מצד אחד מועדון כדורגל שהחיל אלפי נערים שחברו אליו וחלק מהם הפך לשחקנים ידועים ומוכרים בענף הפופולרי ומצד שני מועדון הרכיבה וענף הרכיבה קיבלו אתר אימונים ומירוצים שאיפשר בסיס פעילות מצויין וקבוע למאות ואלפי הרוכבים שהגיעו אליו וקיבעו את מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' כמועדון מוביל באירופה כולה.
בהמשך מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' היה זה שהעמיד לראשונה מירוץ אופניים מעגלי (ר' פרטים על מירוץ האופניים הראשון מעיר לעיר בקישור כאן) כשהפיק ב 29 למאי 1892 מירוץ מרתק מליאז' לבסטוניי חזרה לליאז'. (Liège-Bastogne-Liège )
מי שדחק והניע לקיומו של המירוץ הזה היה מועדון רכיבה מקומי מתחרה של התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' שנקרא "פאזן מועדון ליאז'", אבל אילמלא "מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז', לא היה יוצא המירוץ לדרך בשל עוצמתו של המועדון והמוטיבציה הגדולה של חבריו.
המירוץ מתקיים כידוע, עד היום, ומסתיים במרחק של כ 500 מטרים מאיצטדיון הכדורגל של פ.צ. ליאז'.
בוולודרום של קבוצת הכדורגל של ימינו גם התקיימו תחרויות אליפות העולם ברכיבה על אופניים בשנים 1950, 1957, 1963, 1975 כך שהקשר בין הכדורגל לרכיבה לא נותק לחלוטין.
|
ימין: סיום המירוץ 2005. שמאל : זינוק 2004 |
|
|
מירוץ של כ 261 ק"מ שבימיו הראשונים לפני למעלה מ 107 שנים, היווה את מירוץ האופניים הקשה ביותר מסוגו. שעות על גבי שעות ביותר מ 10 שעות סיימו הרוכבים את המירוץ אם בכלל סיימו אותו. המירוץ זכה לכינויי "לה דואיין" - La Doyenne - האישה שיש לה את היכולות, או החוכמה.
במירוץ הראשון זכה הרוכב הבלגי ליאון הואה, שהקדים 32 רוכבים שהשתתפו בו, כשרכב את המסלול ב 10 שעות וארבעים ושמונה דקות. שנה אחר כך זכה שוב במירוץ הזה כשסיים בעשר שעות וארבעים דקות.
בשנים שלאחר מכן התקיים המירוץ בעיקביות למעט בשנים שבהם לא איפשר זאת מזג האויר או המלחמות באירופה. המנצח את מספר הפעמים הגדול ביותר של המירוץ הזה הוא אדי מרקס האגדי.
מנצח אגדי נוסף של המירוץ הוא ברנד הינו שניצח בשנים 1977 ו 1980. |
|
|
17/01/2010
|
שלשום קיבל אדיר הגו'וניור מכתב מיחידה צבאית. הזמן שלו להתכונן לגיבושון מסויים נצטמצם לשלושה שבועות. השאנן שמאוד רוצה כנראה להתקבל ליחידה נלחץ ממצב הכושר.
אני מצידי הבטחתי להכניס אותו לכושר מקסימאלי בתקופה שנשארה בעיקר משום שהוא כבר עוסק בכדורסל כמה פעמים בשבוע. עכשו מה שנשאר זה שתבוא איתי כבר היום ונרוץ לנתניה לקידוש - 12 ק"מ ומחר תבוא לרכב על אופניים.
הנס קרה. הסירוב הטוטאלי לרכב הוחלף בהסכמה מלאה. אני בא !! הוא אמר, הוא עשה.
ערב שבת 16:30 יוצאים אבא ובן לריצה עד לבית של סבא וסבתא - רצים ומדברים רצים ומתנשפים, עוצרים ברמזורים כמו מחונכים, הולכים לסירוגין רצים לסירוגין ובעיקר האבא חושב על מחר. איזה מסלול יתאים. ומחליט בסוף על שביל ישראל הר חורשן.
אחרי הריצה ארוחה ערב ועוד כמה הגיגים תרבותיים האבא שולח את הילד לישון. מחר אתה תזדקק לכוח חמוד, רוכבים ורוכבים טוב.
אז האס אמ. אסים רצים לאלברט ופליקס - הגו'ניור שלי בא איתי מחר וורוניק עם שפעת. טוב, הם מגיבים עם חיוך, הצלחת בחינוך !!!...
ואכן ההערה וההשכמה פועלים הילד לובש מחלצות רכיבה ועולה על האופניים החדשים שלא בא רוכב אל קירבם שנתיים, קניתי שילמתי - אמרתי לעצמי (למה קנית שאלה רעייתי - ואולי לא ירצו לרכב) והנה השתלם.
כדי להמנע מטראומה של רכיבה החלטתי על המסלול הזה שפורט בינואר 2009 ורק עכשו גיליתי שרכבנו אותו בדיוק לפני שנה. לא קשה מידי, לא קל מידי או משמעמם, לא קצר מידי ודווקא יפה, יפייפה !!
התוצאה- רכיבה מהנה, מזג אויר נפלא. תמונה של אדיר לבוש לקרב, ומפה מוקלטת על הגי'. פי. אס.
מעכשו אני מזמין את כל האבות והבנים כי החוויה מושלמת, מי שרוצה להצטרף אלינו מוזמן לשלוח מייל בכיף ל beofanmehuyah@gmail.com
|
|
|
|
נתונים: 34.1 ק"מ
סה"כ עליות : (טיפוס מצטבר) 360 מטר
עליה ארוכה: 126 מטר מ 31 מטר ל 157
ירידה מצטברת: 316 מטר.
דופק ממוצע: 140.
דופק גבוה: 174
מהירות ממוצעת: 12.5 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות מירבית: 61 קמ"ש (בירידה מ157 מטר ל 26 מטר). |
אדיר בעיצומה של העליה על שביל ישראל בק"מ ה 14.4 בגובה של כ 140 מר' מעל פני הים
10/01/2010
|
רואן - עיר ואם בצרפת, עיר היסטורית שידועה בזכות המלחין הידוע פרנץ הופנברג וגם כמקום העלאתה למוקד של ז'אן ד'ארק היא גם העיר שמחמיאה לעצמה בעיקר בשל קבוצה הרכיבה המיתולוגית שלה V.C. Rouen76.
ב 7 במרץ 1869 בשעה שמונה בערב התכנסו בבית הקפה של הדואר ברחוב מזח הבורסה 19 שבעיירה רואן, כעשרה צעירים שלהם מטרה ברורה: הקמת ארגון של רוכבי אופניים שיפעלו לקידום, עידוד, תמיכה וחיזוק ענף הרכיבה על אופניים בעיירה.
מירוצי אופניים היו באותה תקופה רעיון שדחף את הקמתם של קבוצות רכיבה.
יומיים אחר כך ב 9 למרץ 1869 התאגדו 16 רוכבים לכדי קבוצת רכיבה, כשחתמו על תקנון אצל הנוטריון המקומי.
היו אלו האדונים: וינאיי, סאאוטון, קוריאל, מלהיירס, ד'מאצי', רוסל, האוזיי, גוילברט, קו'סנל, קארייס, קוליגנון, באיי, בארדי, דלאוני, ביורן, אנאו שהקימו באותו יום קבוצת רכיבה שהפכה לאגדה גם בהישגים וגם בעוצמת החיות שלה.
הם קבעו את התפקידים כשמר וינאיי משמש כנשיא הקבוצה, מלהיירס משמש כגזבר והתקנון קובע את המטרות בהן:
1. לעודד את העסקתם של רוכבי באופניים בכל סוגי העבודה בעיירה כדי שיוכלו להשתכר היטב ולתרום את כספם בנדיבות לאירגון.
2. להתקשר עם אגודות דומות אחרות.
3. לארגן מסעות רכיבה ומירוצים.
4. לעמוד לרשות משרד המלחמה.
החברות באגודה עלתה 20 פרנק.
הפרוייקט הראשון של הארגון היה למצוא שטח אימונים והתכנסות.
הפעולה השניה החשובה כללה מציאת כלי רכיבה הולם לקבוצה ואכן הכלי שנרכש עבור הקבוצה היה זוג כבד מאוד, חמוש בגלגלי עץ קשוחים ומעוטרים בפלדה והם אלו ששימשו לאימון חברי הקבוצה.
הכלי הוצג לראשונה בבית הקפה המקומי בכיכר החדשות הטובות והוא נמסר רק לחברי הקבוצה ששילמו עבור השימוש בו 5 פרנקים טבין ותקילין ישירות לידיו של הגזבר המאושר.
ועדת המירוצים הודיעה לראשונה על השתתפות הקבוצה במירוץ והתלבטה בין המירוץ "ריין - שדרות ז'אן ד'ארק" והחליטה באסיפה כללית שהמירוץ הראשון יתקיים ב25 ליולי בחצרות ריין, חצר שהיתה באותה תקופה הולודרום האזורי.
האירוע החגיגי יצר הכרות בין המתחרים באזור והאוירה שנוצרה מביאה ליוזמה נוספת למירוץ מפריז לרואן. יהיה זה מירוץ האופניים הראשון בהיסטוריה, מעיר לעיר. המירוץ התקיים ב 7 לנובמבר של אותה שנה שבה יזכה המועדון של רואן בשתי מדליות. המכובדת יותר היא מדליית ארד, והמדליה השניה היא מדליה לציון ההשתתפות שהיתה עשויה מקרמיקה מלוטשת.
המירוץ הזה אורגן על ידי העיתון "וולוסיפד אילוסטרא" (מזכיר לכם את הספורט אילוסרטד ?) מגזין רכיבה של אותה תקופה, כשהפיקוח והבקרה על קיום הכללים נעשו על ידי חברי המועדון עצמו. הכללים קבעו שאסור לרוכב להתמך ב"משיכות כלב, או גרירה על ידי סבלים וכי הזוכה יהנה מפרס של 1000 פרנקים זהובים וזוג אופניים של חברת האחים אוליבייה שכונו: "אופני מישו".
325 החלו את המירוץ ומספר המסיימים אינו ידוע.
|

וולוסיפד אמריקן - מציג אופניים לתקופה - קפיצים משפילד, ברזל משוודיה, הרכבה מאנגליה, גלגלים מעץ מהאיים, חישוקים מפלדה, שיעורי חינם . מבית החרושת של ר.ב. טרנר 110 רחוב בונפרטה רואן
|
המועדון העמיד לטובת הרוכבים האמיצים שהגיעו את אולמות האירוח, את ההסעדה, את הפּוּנץ' ... את הקפה, את פנסי הגז ואת התאורה שמול כנסיית סנט פול שהיתה למטה הרישמי של משלחות הקבוצות המתחרות ואשר הציעה את עצמה לרשות המארגנים את החגיגה והיוותה גם את קו הסיום של המירוץ.
מר ג'ימס מור אנגלי שהתגורר בפריז היה הזוכה בתחרות. הוא הגיע לקו הסיום בשעה 18:10 בערב לאחר שהשלים בעשר שעות ושלוש רבעי את 123 הק"מ שמפרידים מפריז לרואן, הכל במזג אויר לח ורטוב על מסלול בוצי כשהוא עושה לראשונה שימוש באופניים מצויידים במיסב שהמציא הצרפתי ז'ול סורארי, מכנואופן פריזאי.
האופניים נגנבו ממור בעיצומן של החגיגות שלאחר המירוץ ונעלמו מהקפה שבו שתה ברחוב נוטר-דאם דה ויקטואר...
|
גי'מס מור זוכה במירוץ פריז - רואן 7 לנובמבר 1869 |
ב 1870 בימי אסון לצרפת המועדון השהה את פעולתו רק ב 18 למאי 1871 הוא חוזר לפעילות ולשמירה על משמעת אימונים עד לאחר יציאת הפרוסים מצרפת. מכאן כבר הפעילות סדירה, ערוכה על פי כללים נוקשים, משמעת קשה, תקנות שהזמן שינה בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה והענף והשינויים שחלו בו. המועדון מעצב למעשה, יחד עם יתר המועדונים שהתקיימו אז, את הנורמות והכללים של תחרויות רכיבה על אופניים עד למה שנותר מהם כיום.
מועדון V.C.Rouen76 הביא לספורט הרכיבה עשרות או מאות אלופים במשך מאות שנות קיומו. המוזיאון שאותו מקיים המועדון באותה כתובת ממש, שבה הוקם, מתאר ומציג אלופים של המועדון, של צרפת עצמה, ואלופים בינלאומיים. הראשון שבהם, ג'ורג' דומסני, ניצח בין היתר את מירוצי פריז - רואן, ושלושה מירוצי פריז - דייפ.
בתקופה שלאחר 1900 קמו אלופים חדשים ונוספים למועדון הרואני, בהם האלוף פולן, פורשר, ג'אגוּ, לורן וגו'רג' ברוילון.
ב 1910 הברטהולדים, הברוילונים, ועוד משתתפים בטור של בלגיה ומנצחים ואחר כך בטור דה פראנס. פול דובוק הוא גם המנצח כפי שגם יגיע שני בטור דה פראנס של 1911.
ב 1920 בערך, מתגבשת קבוצה איכותית ביותר במועדון שכוללת שמות כמו: מוריס לאיין, ג'דאון ואנל, נוטאיג ואחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה של המועדון רובר קוסטנטין שזוכה בפרס ראשון של הרוכבים הצעירים בוורסאי - פריז X בטור דה פראנס לקבוצות בשנת 1922, ומסיים שישי במירוץ האגדי של פריז - ברסט וחזרה.
אלופים שלא ישכחו לנאמני המעריצים של המועדון הם רוכבי הערב הבלתי נשכח של רכיבה בוולודרום של רואן בפּאוֹם וזאת ערב מלחמת העולם הראשונה.
החל משנות השלושים הקים המועדון עוד עשרות רוכבים מעולים והשיג הררים של גביעים ותוצאות במיקצים מיתולגיים שונים וגם כאלו שאינם נערכים עוד כמו פריז ברנטין הידוע לשמצה.
לאחר מלחמת העולם השניה שבה הפעילות של המועדון דעכה כמעט לחלוטין השתתפו רוכבי המועדון ב 1950 ו 1951 בטור דה פראנס. ב 1953 הגיעו כמה רוכבים למקומות הראשונים בגביע האומות ומכאן רושמים חברי המועדון השתתפות פעילה באירועי האופניים הגדולים בצרפת ובעולם לרבות טור דה פראנס, טור ד'אספניה, טור ד'טוניזי (תוניסיה) גראנד פריז של פריז, אליפות נורמנדי, מירוץ רצועת הסחל של תוניסיה, מירוצי הדופיני ליבר'ה, טור של לוקסנבורג, וב 1966 זוכה רוכב המועדון ז'אן קלוד לה-בואב בחולצה הצהובה של הטור דה פראנס.
המועדון מושך אליו רוכבים ממועדונים אחרים כמו רובר דורג'ברי האלוף האולימפי, הרוכב הפופולארי, ג'ג'ן לטנדר, רובר טרוד, ריימונד פירט, ועוד.
מאז ועד היום אלפי רוכבים עברו במועדון המפואר הזה שאינו רק מועדון לרכיבה ולאימון רוכבים ופלוטונים אלא גם מארגן ומפיק אירועים וטורנירים בענף הרכיבה שהפכו עם השנים לשם דבר בעולם הרכיבה. לפני כעשרים שנה הוקם על ידי המועדון מועדון לרכיבת אופני הרים כחלק ממגוון הפעילויות האדיר שיצר המועדון - גם רכיבת הרים תחרותית הפכה להיות חלק מהפעילות בו.
וכמו תמיד בצרפת, סגנית נשיא המועדון היא סגנית ראש העיר, שהצבתה במשרה היצוגית מלמדת על חשיבות הענף לפוליטיקאים המקומיים,
|
דור העתיד. עשרות ילדים כל שנה |
ללא ספק הצבע והצליל, הריחות והגרוב שבוקעים בלילות ספוגי יין באחד האולמות של המועדון הקשיש הזה יכולים רק הם לקחת רוכב קדימה, להוביל אותו לקצה היכולת שלו, למהירויות והישגים כבירים. ההיסטוריה, אתם כבר יודעים, היא העתיד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
09/01/2010
|
|
טוב, כבר היינו בציפורי והמסלול ההוא מ 31 לינואר 2009 נמצא כבר מאז בבלוג הזה. אז זה היה יום גשום מטורף, חוויה שלא תשכח לעולם. כמויות המים והבוץ והאירוח של משפחת סולימן בכפר משהד כפי שרק בני ישמעאל יודעים לארח.
המסלול של היום היה מתוכנן להתארך על פני 30 ק"מ אבל משהו בהבנה שלי את אומד המרחק לא עבד אבל זה לא פגע בתוצאה שייצרה לנו מסלול כיפי, מענג, קל טכנית ובינוני בסך הכל, כששינוי פני השטח בגלל סלילת כבישים מאלץ אותנו לאלתר ולסיים אותו מעט באיחור יחסית.
אבל שוב, התוצאה פשוט כייפית. המסלול כולל עליות יפות ירידות לא פחות יפות, אתרים היסטוריים, סינגל מעולה (אך קצר מידי) צליחת נחלים ולמעשה כל מה שעושה חווית רכיבה למחוייכת, מצוחקקת ונעימה.
התחלנו שוב בהסוללים יורדים דרום מזרחית ועולים לעבר גבעת כובסר, חצית הכביש לעבר ציפורי, עליה של 2.5 ק"מ , הקפת ציפורי מדרום ירידה מטורפת מהר הושעיה, עליה לעבר קבר רבי יהודה הנשיא, ירידה לבית העלמין - גלישה בסינגל בתול לעבר שביל שמוביל למאגרי טיהור השפכים של הסוללים, עליה ליער הסוללים.
|
|
|
|
|
כלנית סגולה
כלנית לבנה
ליד מתקן טיהור הסוללים בדרך ליער הסוללים
אפקט המים ביום של שמש נעימה..
|
לכאן הגענו אחרי התברברות קטנה וכאן גם עשינו הפסקה לאוכל ומנוחה.
מכאן גלשנו בירידה מעט טכנית לעבר שביל שמוביל אל הכביש הגובל במאגר בית נטופה. חוצים את הכביש מתחתיו ויוצאים צפונה לעבר חירבת רומה. החירבה הזו שהיא אתר ארכיאולוגי נתפסה על ידי בדואים שהקימו בה מאחז בלתי חוקי ... שלא יפונה כנראה, בעוונותינו..
על החירבה אנחנו מסנגלים מעט יורדים חזרה לעבר השביל המוביי למאגר בית נטופה, מגיעים אליו, עולים צפון מערבית לעבר הגן הלאומי ציפורי , מקיפים אותו מצפון - רוכבים דרומה לצד הכביש, מגיעים לשערי המאגר הסגורים לרוכבים וממשיכים על השביל שצמוד לכביש ממזרח.
|
|
|
| |
חירבת רומה מבט למזרח
|
כשרואים שאין עוד דרך לרכיבה חוצים את הכביש בזהירות רוכבים לצידו ממערב חוצים נחלים ועיינות יפים וכשאים ברירה חוצים אותו שוב ורוכבים במקביל לו ממזרח עד לצומת יפתחאל - אלון הגליל. חוצים את הכביש דרום מערבית במעבר החציה (התנועה שם עמוסה ומסוכנת) ורוכבים על השביל בתשעים מעלות לכביש.
כאן זורמים עם השביל שמאלה מקיפים את יפתחאל ואת חורבת יפתחאל ממזרח. פונים שמאלה שוב לעבר הכביש במעלה שלוקח אותנו שמאלה - חוצים את כביש 738 מתחתיו ועם השביל גולשים / מטפסים שמאלה לעבר הסוללים לנקודת המוצא לא לפני שחוצים את נחל ציפורי.
|
|
נתונים:
אורך: 44 ק"מ
טיפוסי מקסימלי 190 מטר.
סה"כ טיפוס 590 מטר.
סה"כ ירידה 526 מטר.
מהירות מקסימלית 42.4 קמ"ש.
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 10.5 קמ"ש
|
|
|
כדי להוריד את המסלול:
|
|
|
|
|
|
|
04/01/2010
|
יום הולדת למקס...
מצאנו שזה יהיה נכון לחגוג באיזה מסלול מתובל בפלפלים חריפים, הרבה בשר טוב, חיתוכים ויין משובח.
כמו שמקס, המארח מספר אחד יודע לקבל אותנו, תיכננו עבורו מסלול שימוגג אותו.
הוא נולד בראשון לינואר, היום שבו כל המתייוונים בישראל חוגגים. לא יודעים למה, אבל חוגגים... שיהיה..
למקס יש סיבה לחגוג.
אצל כולנו, בכל מיני זוויות שונות, 2009 היתה שנה קשה. גם על אלברט ומקס, גם על פליקס, גם על ורוניק... שנה מלאה בבשורות קשות שעיסינו ברכיבות מצויינות, נהדרות - כאלו שרק רוכבי אופניים יכולים להעריך.
אז תיכננו מסלול - והעתקנו מפות וקראנו חומר והחלטנו על פארק קנדה.
בערב היה ברור שכולם מגיעים.
ככל שחלף הזמן הפך הכל לפחות ברור.
מיכה מתקשר ומודיע שלא יוכל לבוא כי יש לו התחייבויות קודמות.
מקס מתקשר ואומר שאין לו רכב ואני מציע לבוא לקחת אותו. פליקס, שבדרך כלל לא ניתן לוודא שהוא אכן יפעל כפי שחשב שיפעל הוא הקרקע המוצקה היחידה.
אלברט נישאר עיקבי.. - הוא מגיע.
בבוקר מתברר שאנחנו שלושה. יום הולדת למקס והמתנה שהוא נותן לעצמו היא שינה ערבה בבוקר יום שישי. מי שמכיר אותו אומר, מגיע לו, הבחור מנהל את כל העולם אז שינוח.
טוב.
אנחנו בפארק קנדה. מכינים את הכלים ויוצאים מראש לאן שיקחו אותנו האופניים.
מקיפים את הפארק ממערב צפונה רוכבים על השחור ועוברים לירוק.
בצד הדרך רקפות, נרקיסים, ומיני זעתר ....
|
|
|
אחרי כ 4.5 ק"מ ראינו סינגל יורד דרומה. היינו ללא מגינים - אבל פליקס רצה לתת לזה צ'אנס. ירידה קלה ואז מתגלים מדרונות סלעים לא עדינים. אלברט מסרב להמשיך ואנחנו חוזרים לשביל המרכזי. אלא שממש מהיכן שיצאנו לסינגל, ממול, מגלה סינגל אחר, שנראה עדין ומזמין זורם מזרחה ואחר כך צפונה.
מנסים,
נכנסים ומגלים עונג מזדחל... סינגל מצויין לא טכני במיוחד ארוך ומסולסל 3.5 ק"מ אורכו ולמרות עצירויות קלות במקומות שהטכניקה דרשה מיומנות, הזרימה משגעת והעונג מושלם, החיוך כובש את האופניים והשם של הבלוג מוצלח - איזו דרך נהדרת לחגוג יום הולדת !!!!
|
הסינגל |
|
מבט אל מעלה הסינגל
אלברט יורד באטרף
פליקס עוקב אחרי אלברט התלמיד ....
|
| |
מקס !!! היית מתחרפן שם אני מבטיח לך...
אבל לכל ירידה יש סוף וכשאנחנו מסיימים אנחנו מתחילים לעלות ימינה כלומר מזרחה. עליה חביבה שסוחטת מאיתנו כוחות והתרגשויות - 2.5 ק"מ של עליה שבה עלינו כ 110 מטרים ואז מגיעים לנקודת המנוחה הראשונה. הקור מתחיל לפשוט על המקום למרות השמש שהיטבה איתנו ואנחנו ממשיכים לעבר המסלול ההיקפי הנקרא k21.
מכאן כשמונה ק"מ עד לחזרה לנקודת היציאה.
בקיצור שעתיים של רכיבה רצופת הנאות, מרתקת ומחוייכת. הכל לכבוד החבר מקס - שהקב"ה יתן לו הרבה שבתות למנוחה וחגים וזמנים לששון....
|
|
|
טווח גובה
168 Meter (גובה מ 248 Meter אל 416 Meter)
טיפוס מצטבר 316 Meter
ירידה מצטברת 330 Meter
מהירות מקסימלית 41.4 קמ"ש
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 8.1 קמ"ש
|
|
אלברט תוך כדי הרכיבה בסינגל בקלוז אפ טיבעי.... |
|
|
02/01/2010
|
את המסלול שאתאר לפניכם עשינו בלי תכנון אמיתי מראש. חשבתי על מסלול לוזית של אלי סט שאותו התחלתי לפני כמה שנים ושיניתי תוך כדי תנועה. אז חיפשתי להגיע ללוזית, אותו מושב שכשהיינו בו לפני מספר שנים חששנו להשאיר את הרכבים ללא שמירה.
יסלחו לי בני המושב הזה אבל המבטים ששוגרו לעבר הרכבים גרמו לכולנו איזו אי נוחות קלה שממנה לא השתחררתי עדי היום. נזקקנו אז לתושב חביב של המושב שהציע לנו לשים את המכוניות מול הבית שלו כדי להרגע. כך עשינו והוא הציל את כבודם של המבטים העויינים שנשלחו אלינו.
אבל הפעם הזו החלטתי שננסה את המסלול מעט אחרת כשבכל זאת נקודת הפתיחה תהיה מצפה משואה מהכיוון של לוזית.
וככה התברברתי בהגעה. במקום להגיע ללוזית מכביש 354 הגעתי לכביש 38 נסעתי וחזרתי כמה פעמים, הגעתי למחסום טרקומיא ולאן לא....
אז בסוף הגענו למצפה משואה מכיוון דרום. נכנסנו והחננו את הרכב.
בתור התחלה, כדי להתחמם כמו שצריך עלינו למצפה התבונננו בנוף וירדנו חזרה לכיוון הכביש שממנו באנו.
האילתור אמר להקיף את המצפה ממזרח לצפון, להקיף את פארק בריטניה ולהמשיך לעבר נחל בעלן מערבית ללוזית.
וככה עשינו.
המסלול נצבע בירוק מתאים. פרחים בשפע ושדות מוריקים, כרמי זיתים בשפע וסינגלים מצטלבים עם כל שביל.
|
אלברט במצפה משואה
זית עתיק בכרמים מרשימים
|
|
אחרי כשעה של רכיבה התחברנו עם כביש 353 ופנינו מערבה לעבר לוזית. שם אחרי הכניסה למושב פנינו צפונה על שביל שמוביל לעבר הגן הלאומי בתל צפית.
|
|
עוקפים את מצפה משואה
תאונת רכיבה ...
ליד תל צפית |
אחרי תל צפית גולשים בירידה לעבר צומת טי כשהפניה שמאלה לוקחת אותנו לעבר קיבוץ תל ניר.
שם בדרך - הפסקה ראשונה לטיול רכיבה קליל יחסית ולפתע בשדה ממול תנועה בלתי רגילה של חיה שמקפצת באופן בלתי ברור. מתברר שאימוץ העיניים מגלה שמולנו חנה עדר איילות, פשוט וברור שקלט אותנו והחל לברוח. האיילה הראשונה דילגה בדילוגי ענק ובזיג זג כאילו ידעה שיש יצורים כמותינו שמכוונים אליה נשק. אחרי קיפצו עוד שתי איילות כשביניהם אחד, במבי, חביב שטס כמו טיל מזרחית אלינו.
הנסיון לשלוף מצלמה ולצלם נועד מראש לכישלון.
אחרי המנוחה המשכנו בשדות מוריקים כאילו שנלקחו מהתמונות של ברירת המחדל של שומר המסך של מייקרוסופט.
השביל החזיר אותנו לכביש 353 וממש מול הכניסה לבית ניר חצינו אותו, טיפסנו ועלינו על שער כדי להמשיך על שביל שלוקח דרומה. זאת, ככל הנראה היתה הטעות שהובילה אותנו להרפתקת רכיבה שעליה עוד נדבר שנים רבות.
רוכבים בתוך נוף נהדר החלטנו לעקוף שדה מדרום ולחזור לשטח שסומן כשמורה. הרכיבה הביאה אותנו לתוך עמק עם שביל די ברור שעלה יפה למצפה משואה כפי שהראה גם הגי פי אס. אבל גם כאן מתוך כוונה לצמצם אל מצפה משואה, טיפסנו על שער סגור ורכבנו על שביל שכיוונו דרום - שביל להוביל לקיר.
|
|
שומר מסך
קיבוץ בית ניר |
השביל שעלה בגבהים והחל בכיוון דרום מזרח החל פונה דרומה מידי. הוא מסתיים בשביל מפלצתי, קיר אמיתי בזוית של יותר מ 45 מעלות, בלתי רכיב לחלוטין וגם בחלקו בלתי ניתן לעליה ברגל והוא זה שאמור להוביל אותנו, להנחתנו, לשביל שיפנה שמאלה מעט ויחזיר אותנו לעבר מצפה משואה.
אלברט החליט לנסות לעלות אותו ראשון. אחרי בקושי 10 מטרים הוא מציע לי ולורוניק לחזור כמה מאות מטרים למעלה אחר שאותו ראינו קודם. ורוניק כבר גמורה לגמרי, מיואשת, מציעה שאני ארכב לשביל הקודם ואודיע לה אם אפשרי לעלות אותו.
אני רוכב ולמגיע מצליח לעלות את המדרגה הראשונה של השביל הצפוני יותר וקורא לורוניק. היא באה, עולה את המדרגה הראשונה - רואה אותי ממשיך לעלות, מתייאשת. במעלה הוא קיצוני ביותר. אני יורד כדי לקחת לה את האופניים ולעלות איתם כדי שתוכל לעלות ברגל ללא האופניים וכך הלאה - חצי שעה של עליה וירידה לצורך החלפת מטען האופניים על הכתפיים שלי.
גם כשעולים למעלה - אין שביל. אלברט נעלם לו במעלה הקודם וכל מה שאני רואה זה גינת סלעים על מדרון שהנחמה היחידה שאני מוצא בה היא סימני אופנועים על האבנים, מה שמלמד שיש מי שמגיע לכאן עם אופנוע הרים אז בטח יש שביל.
לוקח שעה כמעט עד שאנחנו מוצאים את השביל, כל המהלך הוא של 70 או 100 מטרים... עליה מטורפת של קיר שמתישה אותנו לחלוטין.
אנחנו מחפשים את אלברט ולאחרי חמש דקות נמצאה האבידה. אלברט חשב שברחנו לו ופנה שמאלה באופניים, אנחנו צוחקים מיאוש עייף ועולים על האופניים.
ממשיכים יחד שמאלה ומגיעים לפארק שמתברר אחר כך ששמו בישראל רמת אבישור.
מכאן יורדים חזק מאוד ימינה לכביש 38 ועליו רוכבים חזרה למצפה משואה.
מותשים, מחייכים ושמחים מאוד למצוא את הרכב מחכה לנו אחרי מסע רכיבה מדהים באזור משופע מסלולים ונופים. כל הטיול כולו נעשה מבלי להכנס למערה אחת באזוא רצוף המערות הזה - ואנחנו מבטיחים לעצמנו עוד לחזור אליו כדי למצות אותו עד כמה שניתן.
>
>
|
טווח גובה
261 Meter (גובה מ 158 Meter אל 418 Meter)
טיפוס מצטבר 558 Meter
ירידה מצטברת 554 Meter
אורך 39 ק"מ
|
|
הקיר בנתוני אלטיטיוד של הגי 'פי אס ספורט טריינר נוקיה
(הקיר מתבטא בגרף ונתון במסגרת השחורה ) |
|