יום שישי. מזג אויר נפלא. המדבר קר - קרירות שמזהים רק במדבר בחורף והריח של האדמה המיוחדת של אזור מצפה רמון חודר לנחיריים.
אני מתכנן רכיבה על המסלול של יגאל עומר, ממדרשת בן גוריון לעין עוקב וחזרה עם שינויים כפי שיתאפשר.
המסלול המתוכנן הוא באורך כ 22 ק"מ. אני מניח מראש שבגלל השטפונות באזור אנחנו נטעה מעט ונאריך את המסלול. זה נכון.
מעמיסים את האופניים ונוסעים לחניון שבכניסה למדרשה. מבט בזוית העין מזהיר אותנו מפני ישמעאלי שמביט ברכב ללא הרף. תיק הכלים הזוהר שנשא בידיו מרתיע אותנו מעט יותר. אבל אין ברירה עולים על האופניים ורוכבים חזרה דרומית לגדר המדרשה לכיוון מערב. בסיום הכיוון הזה של הגדר פונים איתה ימינה צפונה עד לסיומה - שם כמאה מטרים אחרי הגדר סימון שבילים שחור - רוכבים עליו מזרחה עד לצומת שבילים - לוקחים את השביל השמאלי ביותר - סימון שבילים ירוק עד שמגיעים למנחת מטוסים קלים - עוקפים אותו מימינו מהצד הדרומי - מגיעים לקצהו שם על השביל המסומן אדום ממשיכים וחוצים את קצה המנחת כך שמגיעים למדרון תלול - מסוכן ומדודר - שמורת טבע מצוק הצינים - רוכבים עליו בזהירות מקסימאלית.
בקטעים מסויימים אין מנוס, יורדים מהאופניים כדי לא להגיע לחדר מיון. פשוט לא רכיב - המים והזרמים חצבו בשביל חריצים אדירים ובלתי ניתנים למעבר.
אחרי ירידה של כ 2.5 ק"מ חוצים את נחל צין עולים כשלוש מאות מטרים לכיוון דרום מזרח ואז פונים בפנייה חדה ימינה דרומה על שביל מסומן כחול לעבר היעד - עין עוקב.
הדרך נהדרת, מסומנת היטב למרות סימני הגשם הכבדים ושימוש הסימון באמצעות אבנים לצד הדרך.
לאחר זרימה די טובה עליות וירידות קלות מגיעים לנחל עוקב. בנחל מים עומדים שלמרות העדר הזרימה הם מראה די נדיר .
אחרי מנוחה קלה ממשיכים הלאה ועולים מעט עד לשביל שמוביל לדלתא שמשבשת את הסימון ואת הדרך. חוצים אותה ועולים על שביל שממשיך דרומה לעבר החניה שלצד המעיין - עין עוקב.
לכאן הגענו כשטרקטורונים של משטרת ישראל שעקפו אותנו בדרך חנו כבר במקום נושאים את נוסעיהם על גבם. המוזיקה המזרחית הצווחנית שבקעה מאחד מכלי הרכב המלווים אילצה אותי לצרוח בכל הכח כדי שיורידו את הווליום. רק כשהוספתי שזו בושה שכך נוהגת משטרת שיראל בטבע הורד הווליום תוך 10 שניות לעוצמה סבירה.
מהחניון ירדנו למטה לעבר המעיין והגבים.
נוף מדהים במקום הזה. הגבים חצובים בסלע גיר מלאים במים והקילוח שנמשך עדין פיתה אותי לשתות למרות קולות המחאה שהזהירו אותי מדיזינטריה, מחלות מעיף וירוסים ומה לא. טעם המים מלוח למדי אבל נראה לי שעשיר במינראלים .. מידי...
רכיבה קלה לאורך הקיר הגובל בגבים כדי לא לקלקל כלום ואנחנו במעין - עין עוקב.
המים קפואים. בני נוער שנמצאים במקום קופצים למים בטרח אדיר ואנחנו נחים לנו תוך כדי לעיסת תמרים ממולאים באגוזי מלך.
אחרי הפסקה חוזרים על אותו שביל מחפשים את סימון שביל ישראל מוביל מערבה לעבר נחל צין בואך שדה בוקר.
אבל המסלול מטושטש כולו וכשרואים שילוט שמכוון לעבר שדה בוקר כמסומן אדום, אנחנו טועים וממשיכים על השביל הכחול.
אחרי כשלושה ארבעה קילומטרים חשנו בטעות והחלטתי לחתוך לא על שהביל - אלא בתוך שפך יבש של נחל צין לחתוך חזרה לכיוון מה שנראה לי המיקום של השביל שנעלם.
מספר דקות של רכיבה לימדו אותי שהאדמה רכה מידי והפידול בלתי נסבל מה גם שחשתי כמי שפוגע בטבע וחורש בו חריש לא רצוי. חזרתי חזרה לשביל הכחול חזרה על לאותה צומת שבה שילוט לכיוון שדה בוקר. שם, על השביל האדום ולמרות שילוט אזהרה למכוניות כי מםאת בטיחות אסור לנוע על השביל צמצמנו לכיוון שדה בוקר.
הגשם והשטפונות מחקו כל זכר לשביל האדום - החבירה אליו נמשכה שוב לפי חוש הכיוון ואכן לאחר כמה מאות מטרים גילינו אותו שוב. הכיוון לימד שוב שהוא החליף את שביל ישראל מבלי שהדבר הזה יוזכר היכן שהוא. השביל שוב מקוטע מפעם לפעם כשחלק מהרכיבה עליו היא על אדמת חצף טחוחה, קשה מאוד לרכיבה ולעיתים מאבדים או את הכוחות או התנע ונופלים.
בנקודה מסויימת בצד השמאלי של הנחל - על הגדה הדרומית יותר מגלים מעלה תלול. זה השביל האדום. עולים עליו שוב ורוכבים בנוף מדהים. שדה בוקר משקיפה מלמעלה מימיננו, עד לכביש פרובנסיאלי משדה בוקר לעין עובדת.
כאן פונים ימינה לעליה די תלולה אבל נחמדה לכיבוש - מובילה למדרשת בן גוריון מדרום, כ 2.5 ק"מ של דפקים גבוהים והנאה אמיתית מרכיבה.
סיימנו. אין כמו מעבר בבוקר קר בלב מדבר.
והפארנויה בענין הרכב לא היתה מוצדקת. הנה הוא מחכה לנו...