 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
24/05/2010
|
אחרי שהגראפה של ברונו שקעה, אחרי שהגוף החזיר לעצמו את הטמפרטורות הנורמליות, ואחרי שהדופק הוסדר - צנחו כוחותינו באפיסת כוחות על המיטות האיטלקיות .... נקבע שנפגש כולם ב 9:00 בסלון של החווה.
הפעם ההגעה לא היתה ..."רצופה..." הגענו בחלקים לארוחת הבוקר, חלק מאיתנו אחר רק ב 20 דקות בניגוד לרגיל... אולי בגלל שהעייפות הקשתה מאוד על הקימה.
מזג האויר לא הסביר פנים. לא. שוב הגשם הטורדני ושוב הדאגה ליום רכיבה קפוא שיקבל את פנינו. רופרט הגיע לארוחה אחרי שדאג להסביר לזוגתו של צלמנו כיצד עליה להגיע לויילי סוטו כדי שנוכל לנגוע מהסנדוויצי'ם שהוכנו עבורינו - רופרט הבטיח שמזג האויר היום יהיה טוב יותר לפי דיווחי החזאים ונקבעה שעה ליציאה.
בהתאם להנחיות שקיבלנו רובנו הגענו עם מלאי ראוי של בגדי רכיבה ולרכיבה הזו הגענו לבושים טוב !! נזכיר שברונו דאג בערב שלאחר הרכיבה הזו למכור לנו בגדי רכיבה של ביאנקי חליפה באיכות מצויינת ב 60 אירו !! - את התמורה הוא הסביר שהוא תורם למיסיון נוצרי בפרו. הוא גם הציע לנו חווית רכיבה בפרו בתשלום של כמה אלפי אירו לשבועיים של רכיבה. ברם, שבאותו בוקר היו ברונו ורופרט לבושים בבגדים הללו, ירוק איטלקי, חברה איטלקית, ביאנקי - כמה פטריוטי ... חשבתי מיד שהקבוצה צריכה לתאם עבור עצמה חליפות רכיבה ישראליות - כחול לבן עם מגיני דוד אלגנטיים. נו, עוד רעיון למי שיש עודף זמן ואנרגיות. אם לאיטלקים יש למה שלנו לא יהיה ?
|
מתכוננים ליציאה - האיטלקים (רופרט "בריטישיטליה") במדי ביאנקי |
המסלול מתחיל ביציאה לכיוון העיירה הסמוכה ויילטה - צלילה קצרה ומתחילים לעלות. זו תהייה העלייה הארוכה בחיי הרכיבה שלי. עליה רצופה שלא מסתיימת אלא לאחר כ 25 ק"מ !!
בסיליקניאנה מסתיימת הרמה הראשונה שאליה טיפסנו, אחרי חמישה ק"מ של רכיבה הגענו אל סאן רומנו די גרפאניאנה - צילומים ותיקונים לאופניים שחרקו מעט בגלל הגשמים של אתמול וגם הסרת של שיכבה משכבות הביגוד שהעמסנו בגלל חשש מקור (החשש פג בגלל הדופק והזיעה ולא בלל שהטמפרטורה היתה באמת חמה ..) וממשיכים בטיפוס לעבר קמפוריאנו. נכון, מזג האויר ... טובבבב !!!!
|
|

מגיעים לקמפוריאנו

נופים מקאזאטיקו |
|
חלק מהטיפוס נעשה ביערות, חלק על כביש סלול וחלק על שבילים, בעיירות בכפרים ובטבע. בחלק מהשבילים הגשם מותיר את העקבות שלו בצורת בוץ. אבל רוב השבילים אפשריים לרכיבה ואין בעיה של צמיגים מעובים בבוץ או של תקלות בוץ אופייניות.
הקרירות של היער גם ממזגת את הגוף שמרוכז כולו במאמץ להמשיך בטיפוס ללא ירידה מהאופניים. חלק מהעליות תלול מאוד, חלק מתון אבל ארוך מאוד ובחלקן ניתן לראות את אבן השיש שמאפיינת את האזור כולל שיש סגול.
|
|
|
ככל שהטיפוס נמשך ככל שהנוף הטוסקני מרשים ומרהיב יותר. בגובה של כ 970 מטר מעל לפני הים מבחינים ברצועת ההרים שעליהם רכבנו יום קודם - מונטי פראדו ומונטי פיזאניניו שמתנשא לגובה של כ 1600 מטרים. רופרט מצביע על ההר - "אתם רואים את השלג שם ?.. " עכשו אתם מבינים מדוע היה כל כך קר אתמול ??" הנוף המשגע מוציא מאיתנו ביטויים של פואטיקה צרופה, יש אפילו שמתחילים לשיר - השילוב של האדרנלין ושל הנוף שמעוטר בביקתות אבן טוסקניות בפריחה צהובה, ובמרבדים ירוקים אינסופיים עושה את זה.
|
|
|

לעבר מונטי פיזאניניו

חיוך שלא יורד מהפנים...
|
|
אחרי צלילה קצרה לעבר צומת שהפניה שמאלה בה, מובילה לעליה לעבר הכפר קמפאקאטינו שצופה אל וייאלי סופרא ולאגו ויילי ממרומי 1029 מטרים מעל פני הים. בכניסה ממש, בצד שמאל, פסל של הבתולה המפורסת בעולם - ניצבת מתבוננת לעבר הנוף מדהים של לאגו די סוטטו - כאן חניה לאוכל ותצפית עוצרת נשימה, אין מילים. כאן גם פגשנו את גברת שחם עם הסנדוויצים המוכנים שאחריהם בדקנו את הקפיטריה הקטנה והחביבה של המקום.
|
|

ציון דרך...

|
|
מכאן מתחילה ירידה גדולה - ירידה גדולה מאוד - בערך 22 ק"מ של ירידה שנבלעת במהירויות שחייבות ביקורת ושליטה. השביט טוב, מהודק, מאפשר זרימה אבל ההתלהבות עלולה להטעות - כשמגיעים לשמיניות ועקלתלונים חריפים כשטיפטוף יורד שוב, מקס נופל ולמזלו שני זוגות מכנסיים מגינים עליו כדי למנוע שריטות ופגיעה קשה יותר, אבל מאוחר יותר, ההמטומה תכאיב ותשפיע. ואז נזהרים יותר ובולמים יותר.
כשחולפים על פני גשר מצטלמים שוב על רקע ויאלי סוטטו המדהים - כפר ששוכן על חצי אי במזלג של אגם ויאלי וממשיכים בדהירה בירידה לעבר פוגיו' בואך וילטה לעבר החווה החמימה שלנו שממתינה עם ארוחה של פסטה מדהימה מעוטרת בחיטה ברוטב מקומי עם בזילקום ... מממממ... טעים ... טעים....
כל זה לא לפני שאנחנו עוברים על החוק, מקפיצים את האדרנלין של הרוכבים והמדריכים - מסיגים גבול ועולים על גשר שמשמש את הרכבת האיטלקית כדי לרכב במסדרון צר ומעיק מעל לתהום פעורה שתחתיה גם מעט נהר וגם מעט צוקים לצידה של מסילת הרכבת עד שלאחר כשלוש מאות מטרים יורדים מהמסדרון וחוצים בריצה מבוהלת את פסי הרכבת (כן... כן...) ישירות לזרועותיו הפתוחות של ברונו הדואג.
הסיבה לחיפזון הזה נובעת מגשם שהתחיל לרדת דווקא בשעה האחרונה לרכיבה. זה לא היה הגשם ההוא של אתמול וזו לא היתה אותה הטמפרטורה - זה היה איזשהו מכשול גיאוגרפי שגרם לחששות שמא שוב נרטב ויהיה מה שיקלקל את המסע הנפלא הזה לטוסקנה, מסע שאף אחד מהמעצורים הביריוקרטים שליוו לנו אותו - לא יכול היה לקלקל...
|
|
|
נתוני רכיבה:
טווח גובה 606 Meter (גובה מ 420 Meter אל 1,027 Meter)
טיפוס מצטבר 854 Meter
ירידה מצטברת 830 Meter
זמן רכיבה: 4:42 שעות (כולל עצירות)
מרחק : 47.16 ק"מ
מהירות ממוצעת : 10.3 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 47 קמ"ש
|
|
|
את היום היפייפה הזה היה קשה לסיים. עם כל המאמץ להמשיך ולפקוח את העיניים חלק מאיתנו פרש כדי להתעורר בשעה 2 לפנות בוקר להעמיס את האופניים והציוד לרכב שיוביל אותנו לשדה התעופה של רומא מרחק נסיעה של למעלה מארבע וחצי שעות.
אלו שהתעקשו להשאר ערים ולהאריך את הכיף נהנו מהגראפה הנוספת של ברונו וגם המוסיקה של הלפטופ של עמי. ככל שמשכנו זמן ככל שהצטערנו שצריך לישון - כדי לסיים את החוויה הזו בגדול היה חייב לחלום. החלום היה קצר ובשתיים וחצי בדיוק יצאנו בדרכנו חזרה לישראל - לשבילים היפים של הבית, לחוויות המקומיות, ולכל מה שרוכב אופניים שרוף רגיל לעשות בארץ.
יללא נפגש בשבילים !!
|
ט.ל.ח - כל שמות המקומות מהזכרון שלי וניתוח המפות של גוגל ארץ...
19/05/2010
|
את הבוקר שלאחר הרכיבה הראשונה התחלנו בארוחת בוקר מעשה ידיה של אנג'לה רעייתו ההיפר אקטיבית של רופרט. אנג'לה יודעת לבשל, ואוהבת לצחוק, זה המעט שניתן לומר. בערב הראשון כולנו נהננו ממנות צמחוניות בגלל הכשרות. גם ביום שלאחריו הרוב הצביע על צמחוני /כשר. ונראה היה שזה נתפס טוב הרעיון הזה אצל רובינו. עם הזמן היא הוסיפה למי שביקש לאכול בשר, בשר פרגית מתובל וחזה עוף. אנחנו, הסתפקנו בצימחוני וזה היה משביע וטעים ברמות של הרמת גבה בכל פעם שטעמנו מהמטבח שלה.
לכן גם מהזוית הזו הכל נראה מצויין.
מה שהכביד על ההרגשה היה היום הגשום. רופרט חיכה מעט כדי לראות אם יהיה שינוי ואם הגשם הזה, שלא הפסיק לרדת יפסק מעט.
כשכלום לא השתנה הוא הודיע שבשעה 9:30 ניסע כולנו לעיר רוקה כדי להנות מהיופי שלה בזמן שמזג האויר יקבל החלטה אסטרטגית להשתנות.
יצאנו - ונהננו. העיר מוקפת חומה עתיקה שהגנה עליה בהיותה מרכז מסחרי גדול ועשיר בימי הביניים להעברת סחורות מאסיה למערב אירופה ובתוככי החומה כמות בלתי מוגבלת של חנויות מצודדות ויפות - מתכון מזמין לישראלים להכנס ולהחזיר הביתה מעט מתנות ומזכרות למשפחה.
גם בית הקפה שנכנסנו אליו היה מעוצב להפליא באסטתיקה איטלקית ייצוגית והטעם של הקפה התאים למוניטין האיטלקי המכובד.
|
My Name Is Lucca
|
|
|

|

|
בין חנויות הביגוד לחנויות הפרחים לבתי הקפה נמצאה בעיר תערוכה של מכוניות לאנצי'ה שהוציאה מאיתנו קריאות בראוו עלאלאנצי'ה !! מהסרט כבלים.
ככל שלוקה היא עיר יפה וככל שיש בה מה לראות ולמרות שרופרט גם לקח אותנו לחנות לאביזרי אופניים שהיו בה בגדי רכיבה מהסרטים במחירים טובים ובדגמים שהם פאר היצירה - ולמרות שהמוכר האיטלקי התמוגג מההתנפלות הישראלית על הסחורה שלו (אשקארה רוקנו לו חלק מהמדפים ) המסר שהועבר לרופרט היה ברור : באנו לרכב - לא מעניין מה מזג האויר אנחנו יוצאים לרכב !!
ואכן, לא אחד כמו רופרט ירתע מההצהרה הישראלית האנטי דיפלומטית ! חזרנו לחווה כשבראשנו הכוונה והמוטיבציה לרכב לרכב ולרכב.
הוסכם שבשעה 14:30 אחרי ארוחת הצהריים אנחנו מגיעים כולם לרחבה המרכזית שליד הבריכה עם האופניים. אז כך היה ולמרות שהגשם לא פסק הגענו כולנו, עזרנו בהעלאת האופניים על המתקן הנגרר ותוך כמה דקות היינו בדרך, דרך שעולה ועולה לעבר ההר פוסה טרה רוזה שממוקם 1252 מטרים מעל לפני הים.
כאן אנחנו יורדים מהרכב והגשם מתגבר - מעיב מעט על שמחת המוטיבציה לרכב. נו, כבר רכבנו בגשם ומעילי הגשם שהבאנו איתנו היו אמורים לספק לנו הגנה סבירה ובפרט כשבדרך כלל יש המזל הזה שבא כשמתחילים לרכב.
אבל המזל הזה לא בא, ככל שרכבנו, ככל שהגשם התגבר. ככל שרכבנו ככל שהתבהר לנו שאנחנו גם עוד עולים כי אחרי הירידה והפיתולים בגב ההר הזה באו העליות. והטמפרטורה שיורדת... והקור שמחלחל וחודר את שכבות ההגנה שהעמסנו על עצמנו וגם הרוח שחודרת בעד לאריגים הרטובים ומקררת את האצבעות של הרגליים ושל הידיים.
ויש גם את השלוליות. שמרטיבות את הרגלים ואת הגרביים ואת הנעליים ואת המכנסיים והחולצה והאפודה ואת מעיל הגשם וזה הופך לקשה !! קשה מאוד.
|
|
יוצאים לדרך פוסֶה די טרה רוזה
חיים בתוך ענן קפוא יער סַאלֵרה
אילן שחם - הצלם שלא הוציא הגה מהמצלמה
|
|
בשלב מסויים מתבצעת הרכיבה בתוך ענן קפוא. הראשונים ממתינים לאלו שאחריהם ואלו שאחרי ממתינים לאלו שאחריהם והכל כשמעולם לא מדמיינים הרוכבים שאפשר לרכב כשהידיים רועדות מקור והשיניים רוטטות ומתופפות סמבה, רומבה, רוק מתקדם וגם מטאל. בכל עצירה החברים מניעים את הגוף, רוקדים, קופצים, מתאגרפים עם האויר ומה לא כדי להניע את הדם ולחמם עוד מעט את הגוף הקפוא.
בשלב מסויים אחד מאיתנו, שניסה להשתין ממעמקי איבר קפוא סיפר שהאיבר השלישי בחשיבותו בגוף נפצע כשזרם השתן התפרץ החוצה בזמן שהיה קפוא. יותר מאוחר בחדר, כשהשתין שוב שמעו אותו צועק מבחוץ וזה לא היה בגלל הברך של מיכה...
|
|
תירקוד היא אמרה להם תירקוד - ריקודי עם בפארק הלאומי של אלפינינו טוסקו אמיליאנו
חיוכים קפואים |
|
אחרי טיפוס עד לגובה 1582 מטרים ולאחר כ 11.7 ק"מ של רכיבה רטובה עד העצמות במגמת עליה, מתחילה ירידה. הירידה ברובה בכביש רטוב וחלק והזהירות הנדרשת גורמת להפעלת ברקסים כל כמה שניות, הסיבובים והעיקולים מזכירים לי מאוד את התמונות בשידורים מהטור דה פראנס או את הגי'רו של איטליה (שעובר כשלושים ק"מ מהמקום שבו רכבנו ביום הזה) - והמהירות מטפסת אבל מוגבלת בידי אדם עד למקסימום של 47 קמ"ש.
רק ממש קרוב לחוותו של רופרט עליה קטלנית קצרה מסיימת את המסע הרטוב.
האנשים יורדים מהאופניים פולטים משפטים כמו: "לא היה צריך את זה "... זה היה מיותר ועוד. אבל למחרת בבוקר למרות סימני הטראומה של הרכיבה הכי אתגרית שעברתי בחיי, כבר ירד מינון הטענות ל:"היתה רכיבה קשה מאוד", או "חוויה מטורפת" ועוד ועוד אולי בגלל שהמקלחת החמה שבאה אחרי החוויה הזו והצחוקים שהשתללו בחווה שבה שהינו, כיפרו על הסבל, הכאב והמאמץ שנדרשו מאיתנו.
בארוחת הערב, הכל נשכח עוד מהר יותר כשברונו המיתולוגי הביא את הגראפה תוצרת בית שלו וגרם לכולנו לחייך מפה לאוזן, עייפים ושפוכים חולמים על מה שיחכה לנו למחרת.
|
הצוות האיטלקי - מימין: רופרט, אומברטו, וברונו |
העליה האחרונה לחווה - הלו !! לפנות שמאלה, שמאלה !! |
נתוני הרכיבה:
טווח גובה
1,114 Meter (גובה מ 483 Meter אל 1,596 Meter)
טיפוס מצטבר 518 Meter
ירידה מצטברת 1,243 Meter
מרחק : 37.36 km
מהירות מקסימאלית 43 קמ"ש.
מהירות ממוצעת 11 קמ"ש
זמן רכיבה 3:44 שעות |
| |
|
|
>
18/05/2010
|
את היציאה הזו לרכיבות אופניים בחו"ל גיבשנו במסע אס. אם. אסים קצר. כמעט כולם הודיעו שיצטרפו. אלברט ופליקס היססו.
אלברט שילב את הנימוקים לאי ההגעה בכך שהוא עדין באבל על מות אחיו היקר ופליקס בסיבות אישיות.
אלברט התנדנד מפה לשם ופליקס התקשה להסתיר את רצונו העז לבוא.
לקראת הימים האחרונים לנסיעה החלטנו להתלבש על פליקס. אלברט לא יכול היה להגיע כי הוא טס לנסיעת עבודה בסין. חבל ..
לצערנו גם הנסיונות להביא את פליקס נכשלו ורק בגלל ביריוקרטיה ישראלית מעצבנת נגדע הנסיון הזה בהפסד כמה מאות דולרים אבל בצער גדול יותר בשל העובדה שהרוכב המדהים הזה לא הגיע לחוות איתנו חוויה מרתקת, מענגת, משובחת ומהנה מאין כמוהה.
הבטחנו שהפעם הבאה הוא יהיה איתנו ויהי מה - כמו שאומרים "ראס בן עמו..."
את הידיעה על האפשרות לרכב בטוסקנה קיבלנו באמצעות המיילים של חברת קלאב ג'יראפ שאני מנוי להם. הידיעה היתה קצרה ונדמה לי שהרשימה שלנו מילאה את הטבלה של הנוסעים במהירות הבזק כשגם כאן, (כמו בכל מקום...) מקס לוקח את המקום של האח הגודל של מיכה וממלא עבורו את הטפסים כדי להבטיח שהבדרן בגנים הזה יגיע גם הוא... ומיכה מתקשר לארז כדי שגם הוא ירשם ואנחנו מטפלים בעמי, בני וניק קופלוף השכן החביב שלנו.
לקראת הנסיעה קיבלנו פרטים איך להביא ומה להביא ואיך להכין את האופניים. הרשימה מצויינת ממצה וקולעת ואין מה להוסיף עליה. נראה שניר בנימיני מקלאב ג'יראף לא רק יודע לרכב אלא גם מכיר את העבודה שלו בכל מה שנוגע לנסיון בציוד הדרוש להגעה למסע רכיבה בחו"ל.
אני דאגתי שאת האופניים שלי ושל ורוניק וגם של ניק תכין לנסיעה החנות של לזמי בכפר יונה. החנות המקומית שלנו הוכיחה את עצמה כבר תקופה ארוכה והחבר'ה שם ארזו לנו את האופניים כמו מקצוענים, ללא תשלום וללא שום נסיון להוציא כספים על דברים שלא נזקקנו להם. לעומת זאת מקס מספר שרוזן את מינץ נתניה "קנסו" אותו בסכומי עתק (הבחור שילם אם הבנתי נכון 1700 ש"ח על קראנק שלדעתי לא היה דרוש - אבל מי סופר את דעתי ... ...) וגם דרשו תשלום עבור האריזה כשבסופו של דבר גם שכחו שם להוציא מהגלגלים את האויר על פי הוראות הבטיחות של אל על... אבל נסענו כדי להנות ולא כדי לערוך השוואות מחירים שבכל מקרה יעניקו יתרון בולט לצד אחד בסיפור הזה.
|
שעת הטיסה נקבעה ל 6 בבוקר וההגעה ל 08:45 שעון רומא. לכן יצאנו מהבית ב 02:30 כדי לא להקלע ללחץ זמן בגלל האופניים אחרי שכל הזוגות הועמסו מצויין על הרכב . הכל תיקתק מצויין - בנמל התעופה חיכו לנו והאופניים עלו מיד לטעינה אלא שהנמל עצמו היה עמוס באופן יוצא דופן. בכל מקרה המפגש בנמל התעופה כשכולם מדוגמים ומתוחים לקראת חווית רכיבה חול"ניקית - עשה לנו טוב והחיוכים המוכרים התחילו לרוץ חופשי.
|
|
בנמל התעופה חיכו לנו רופרט - בעליה של החווה גראפאגנה וחותנו ברונו המיתולוגי. כך גם נפגשה כל קבוצה הנוסעים, עמי מדיני, בנו עומר מדיני, סיוון מקיבוץ שמיר, אילן שחם הצלם התותח מפורום אופניים בתפוז, אישתו שרון, וכך היינו לקבוצה של 14 שבאה ראתה וכבשה.
רופרט הציג בפנינו מידית את יכולות האירגון שלו. תוך חצי שעה, אחרי הפוגת קפה היינו ברכבים בדרך הארוכה מרומא לחווה בטוסקנה. כל המטלטלין, כולל האופניים משופצרים לרכבים, עמוסים ורתומים לדרך אליה המתננו. אחרי ארבע וחצי שעות נסיעה היינו שם, בגראפאגנה.....
|
הדרך לגראפאגנה - נוף טוסקני ביום יפה |
|
הצימרים בחווה |
|
אחרי ההגעה וחלוקת החדרים הוזמננו לארוחה קלה לפני ארוחת הערב. אחר כך סיכמנו שנרכיב את האופניים. המפתח של פליקס הנעדר, שימש אותנו להרכבת הפדלים ומזג האויר במקום כבר שינה חלוטין את פניו לעומת זה שקיבל אותנו בנמל התעופה של רומא. הכל היה סגרירי יותר, אפור יותר וקר יותר. משהו סימן שהיה כאן גשם, הרבה גשם וכנראה עוד יהיה ...
|
|
אחרי ארוחת הערב הקלה ולאחר שהאופניים גם הורכבו מחדש בידיים של אומנים ...( !!)... והבדיקות העלו שהם במצב טוב יותר מזה שהם היו בו קודם, התארגנו החברים בחדרים כשאני, יובל בני ועמי יוצאים לסיור בסביבה.
השלושה האלו עם מנוע טורבופרופ שמורכב על מטוס הקרב נחדש של מקדונלד דאגלאס ה F23 עלו לבדוק באחד הפיסטינים מתי אני מגיע וחזרו לומר לי. הרכיבת בדיקה זהו העלתה שהחזרה לחוות מכיוון צפון מערב היא עליה בלתי נתפסת בזוית השיפוע שלה, עליה שאנחנו נרכב עליה פעם אחת בדרך חזרה הבית ממסעותינו בימים הבאים.
למחרת בבוקר גשם ומזג אויר חורפי מאוד. רופרט מבואס אבל מתעשת ולוקח אותנו לטיול במערות הנטיפים של האזור. הטיול באוטובוס קצר בנתיבים מפותלים ומעיקים גורמים לכמה מאיתנו בחילות וחולי - עד כדי כך שניק מחליט יותר מאוחר שלא ייצא לרכב בגלל שחש ברע.
הטיול בסביבה הוא לא מהעניין הגדול שלנו במסע הזה ואנחנו מבקשים מרופרט שמה שלא יהיה נצא לרכב. רופרט מוכן להכל ואנחנו קובעים לצאת לרכיבה תוך חצי שעה!!
|
|
היציאה היא מהחוות צפון מערבה כלומר לעבר העיירה וילטה Villetta ממנה עולים לעבר פיאנאצי', שם טיפוס קיצוני של כ 170 מטרים עד שמתחילים ירידה חביבה לאזור קומונאלה, ומשם ממשיכים לעבר טירת גראפאגנה ( Castiglione di Garafgnana) משתעשעים בעליות על פאווה איטלקי וממשיכים לעבר הבאר המקומי כדי לשתות משהו ולהמשיך במסע.
בעוד אנחנו רוכבים ומאמצים את המוח לחשב את הכוח כדי להשלים את העליות על אוכף הרכיבה - אילן שחם, טייס צלם, עולה יורד - יורד עולה כדי לקבל את זויות הצילום הטובות ביותר והכל כשהוא נושא על גבו ציוד צילום למכביר, ללמדך שצלמים אין להם גרוויטציה..
|
|
|
נופים מ Castiglione di Garafgnana |
הקלקה על המפה תיקח אתכם למלוא פרטי המסלול כולל גבהים וכולל אפשרות להחליף למפת גוגל ארץ
טווח גובה
375 Meter (גובה מ 350 Meter אל 724 Meter)
טיפוס מצטבר 625 Meter
ירידה מצטברת 620 Meter
מהירות מקסימלית 47 ק"מש
מהירות ממוצעת 10.2 קמ"ש
סה"כ מרחק 30.490 (מחלוקת בין הגי' פי אס שלי לזה של אילן...) >
בדרך מתברברים עמי ובני וממשיכים לעבר קסטלונובו ומאלצים את רופרט הנמרץ לקרוע את הקסטות שלו כדי להשיג אותם ולהחזיר אותם אלינו על גדות האגם המדהים לאגו די פונטיקוזי ( Lago di pontecosi) . בינתיים בהמתנה התחיל מקס שיחת חולין עם הזקנות המקומיות שיצאו החוצה להנות מהשמש שביצבצה לה זמנית. חשבנו להשאיר אותו שם עוד כמה דקות עד שברונו ואומברטו האיצו באנו לעקוב אחריהם כדי לחבור אל האבודים שבחבורה על גדות אותו אגם.
כאן מצטלמים וצוחקים כמו ילדים נלהבים אנחנו רוכבים שוב לעבר העירה פונטיקוזי ומכאן מטפסים טיפוס מתון לעבר החווה עד לקצה המסלול שם מחכה לנו עליה קצרה וקורעת - בדרך למקלחת ולארוחת ערב מדהימה.
בסיום ארוחת הערב מגיע ברונו המיתולוגי עם בקבוק גראפה מקומית שעשוי מפירות יער מקומיים, שעורה, ועוד משהו ששכחתי ושעושה את הראש מאוד קליל.
כאן גם נכנס משחק הפיקטו'נארי שהמשחקים בו, למרות הצעקות הצחוקים והרעש האדיר לא הצליחו להעיר את מקס וגירדו מעט את שנתו של אדם.
לילה טוב מחכים למחר - ואגב : כמה קלוריות שרפנו ???. כי עמי לא שרף יותר מאלף חמש מאות ... |
|
אלבום התמונות
|
05/05/2010
|
רכיבת אופני הרים שייכת ברובה לחובבי הטבע. לדעתי לא ניתן להיות רוכב אופני בלי לאהוב לצד זה את הטבע והנוף.
לא פעם ברכיבות הרבות שלנו אנחנו נתקלים בפגיעה קשה בטבע ממש כפי שכתב כאן פליקס בתגובה לרכיבה של יום העצמאות האחרון - הישראלים פוגעים בטבע בליכלוך ובזבל שהם מותירים ולא ניתן להשאר אדיש לכמויות הבלתי נתפסות של ליכלוך שמשאיר הישראלי בכל מקום לצד הרס טבע שיטתי, בצביעה, חריטה, קטיעה, כריתה, ציד ומה לא.
אתה נתקל בציידים לא חוקיים - בנוער מסומם ושתוי זרוק על הקרשים בפנינות טבע - לצד רכבים שדורסים את הצמחיה - שוברים אותה פוגעים בה ויד הדמיון הרעה שולטת.
אבל כשאתה חובב טבע אתה גם מודע בעצמך למה שאתה יכול לעשות, אתה צופה ונזהר בבעלי החיים, בנוף וביופי והדוגמא הכי יפה היא זו שארעה בבארי השבוע ופורסמה בקיר הפייסבוק של אייל הרשטיק דובר איגוד האופניים. מצאתי שכיף לי לפרסם אותה בבלוג שלי, בבלוג שלנו ....
|
|