 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
27/07/2010
פורסם ב 02/01/2010
|
את המסלול שאתאר לפניכם עשינו בלי תכנון אמיתי מראש. חשבתי על מסלול לוזית של אלי סט שאותו התחלתי לפני כמה שנים ושיניתי תוך כדי תנועה. אז חיפשתי להגיע ללוזית, אותו מושב שכשהיינו בו לפני מספר שנים חששנו להשאיר את הרכבים ללא שמירה.
יסלחו לי בני המושב הזה אבל המבטים ששוגרו לעבר הרכבים גרמו לכולנו איזו אי נוחות קלה שממנה לא השתחררתי עדי היום. נזקקנו אז לתושב חביב של המושב שהציע לנו לשים את המכוניות מול הבית שלו כדי להרגע. כך עשינו והוא הציל את כבודם של המבטים העויינים שנשלחו אלינו.
אבל הפעם הזו החלטתי שננסה את המסלול מעט אחרת כשבכל זאת נקודת הפתיחה תהיה מצפה משואה מהכיוון של לוזית.
וככה התברברתי בהגעה. במקום להגיע ללוזית מכביש 354 הגעתי לכביש 38 נסעתי וחזרתי כמה פעמים, הגעתי למחסום טרקומיא ולאן לא....
אז בסוף הגענו למצפה משואה מכיוון דרום. נכנסנו והחננו את הרכב.
בתור התחלה, כדי להתחמם כמו שצריך עלינו למצפה התבונננו בנוף וירדנו חזרה לכיוון הכביש שממנו באנו.
האילתור אמר להקיף את המצפה ממזרח לצפון, להקיף את פארק בריטניה ולהמשיך לעבר נחל בעלן מערבית ללוזית.
וככה עשינו.
המסלול נצבע בירוק מתאים. פרחים בשפע ושדות מוריקים, כרמי זיתים בשפע וסינגלים מצטלבים עם כל שביל.
|
אלברט במצפה משואה
זית עתיק בכרמים מרשימים
|
|
אחרי כשעה של רכיבה התחברנו עם כביש 353 ופנינו מערבה לעבר לוזית. שם אחרי הכניסה למושב פנינו צפונה על שביל שמוביל לעבר הגן הלאומי בתל צפית.
|
|
עוקפים את מצפה משואה
תאונת רכיבה ...
ליד תל צפית |
אחרי תל צפית גולשים בירידה לעבר צומת טי כשהפניה שמאלה לוקחת אותנו לעבר קיבוץ תל ניר.
שם בדרך - הפסקה ראשונה לטיול רכיבה קליל יחסית ולפתע בשדה ממול תנועה בלתי רגילה של חיה שמקפצת באופן בלתי ברור. מתברר שאימוץ העיניים מגלה שמולנו חנה עדר איילות, פשוט וברור שקלט אותנו והחל לברוח. האיילה הראשונה דילגה בדילוגי ענק ובזיג זג כאילו ידעה שיש יצורים כמותינו שמכוונים אליה נשק. אחרי קיפצו עוד שתי איילות כשביניהם אחד, במבי, חביב שטס כמו טיל מזרחית אלינו.
הנסיון לשלוף מצלמה ולצלם נועד מראש לכישלון.
אחרי המנוחה המשכנו בשדות מוריקים כאילו שנלקחו מהתמונות של ברירת המחדל של שומר המסך של מייקרוסופט.
השביל החזיר אותנו לכביש 353 וממש מול הכניסה לבית ניר חצינו אותו, טיפסנו ועלינו על שער כדי להמשיך על שביל שלוקח דרומה. זאת, ככל הנראה היתה הטעות שהובילה אותנו להרפתקת רכיבה שעליה עוד נדבר שנים רבות.
רוכבים בתוך נוף נהדר החלטנו לעקוף שדה מדרום ולחזור לשטח שסומן כשמורה. הרכיבה הביאה אותנו לתוך עמק עם שביל די ברור שעלה יפה למצפה משואה כפי שהראה גם הגי פי אס. אבל גם כאן מתוך כוונה לצמצם אל מצפה משואה, טיפסנו על שער סגור ורכבנו על שביל שכיוונו דרום - שביל להוביל לקיר.
|
|
שומר מסך
קיבוץ בית ניר |
השביל שעלה בגבהים והחל בכיוון דרום מזרח החל פונה דרומה מידי. הוא מסתיים בשביל מפלצתי, קיר אמיתי בזוית של יותר מ 45 מעלות, בלתי רכיב לחלוטין וגם בחלקו בלתי ניתן לעליה ברגל והוא זה שאמור להוביל אותנו, להנחתנו, לשביל שיפנה שמאלה מעט ויחזיר אותנו לעבר מצפה משואה.
אלברט החליט לנסות לעלות אותו ראשון. אחרי בקושי 10 מטרים הוא מציע לי ולורוניק לחזור כמה מאות מטרים למעלה אחר שאותו ראינו קודם. ורוניק כבר גמורה לגמרי, מיואשת, מציעה שאני ארכב לשביל הקודם ואודיע לה אם אפשרי לעלות אותו.
אני רוכב ולמגיע מצליח לעלות את המדרגה הראשונה של השביל הצפוני יותר וקורא לורוניק. היא באה, עולה את המדרגה הראשונה - רואה אותי ממשיך לעלות, מתייאשת. במעלה הוא קיצוני ביותר. אני יורד כדי לקחת לה את האופניים ולעלות איתם כדי שתוכל לעלות ברגל ללא האופניים וכך הלאה - חצי שעה של עליה וירידה לצורך החלפת מטען האופניים על הכתפיים שלי.
גם כשעולים למעלה - אין שביל. אלברט נעלם לו במעלה הקודם וכל מה שאני רואה זה גינת סלעים על מדרון שהנחמה היחידה שאני מוצא בה היא סימני אופנועים על האבנים, מה שמלמד שיש מי שמגיע לכאן עם אופנוע הרים אז בטח יש שביל.
לוקח שעה כמעט עד שאנחנו מוצאים את השביל, כל המהלך הוא של 70 או 100 מטרים... עליה מטורפת של קיר שמתישה אותנו לחלוטין.
אנחנו מחפשים את אלברט ולאחרי חמש דקות נמצאה האבידה. אלברט חשב שברחנו לו ופנה שמאלה באופניים, אנחנו צוחקים מיאוש עייף ועולים על האופניים.
ממשיכים יחד שמאלה ומגיעים לפארק שמתברר אחר כך ששמו בישראל רמת אבישור.
מכאן יורדים חזק מאוד ימינה לכביש 38 ועליו רוכבים חזרה למצפה משואה.
מותשים, מחייכים ושמחים מאוד למצוא את הרכב מחכה לנו אחרי מסע רכיבה מדהים באזור משופע מסלולים ונופים. כל הטיול כולו נעשה מבלי להכנס למערה אחת באזוא רצוף המערות הזה - ואנחנו מבטיחים לעצמנו עוד לחזור אליו כדי למצות אותו עד כמה שניתן.
|
|
טווח גובה
261 Meter (גובה מ 158 Meter אל 418 Meter)
טיפוס מצטבר 558 Meter
ירידה מצטברת 554 Meter
אורך 39 ק"מ
|
|
הקיר בנתוני אלטיטיוד של הגי 'פי אס ספורט טריינר נוקיה
 (הקיר מתבטא בגרף ונתון במסגרת השחורה ) |
27/07/2010
פורסם ב 04/01/2010
|
יום הולדת למקס...
מצאנו שזה יהיה נכון לחגוג באיזה מסלול מתובל בפלפלים חריפים, הרבה בשר טוב, חיתוכים ויין משובח.
כמו שמקס, המארח מספר אחד יודע לקבל אותנו, תיכננו עבורו מסלול שימוגג אותו.
הוא נולד בראשון לינואר, היום שבו כל המתייוונים בישראל חוגגים. לא יודעים למה, אבל חוגגים... שיהיה..
למקס יש סיבה לחגוג.
אצל כולנו, בכל מיני זוויות שונות, 2009 היתה שנה קשה. גם על אלברט ומקס, גם על פליקס, גם על ורוניק... שנה מלאה בבשורות קשות שעיסינו ברכיבות מצויינות, נהדרות - כאלו שרק רוכבי אופניים יכולים להעריך.
אז תיכננו מסלול - והעתקנו מפות וקראנו חומר והחלטנו על פארק קנדה.
בערב היה ברור שכולם מגיעים.
ככל שחלף הזמן הפך הכל לפחות ברור.
מיכה מתקשר ומודיע שלא יוכל לבוא כי יש לו התחייבויות קודמות.
מקס מתקשר ואומר שאין לו רכב ואני מציע לבוא לקחת אותו. פליקס, שבדרך כלל לא ניתן לוודא שהוא אכן יפעל כפי שחשב שיפעל הוא הקרקע המוצקה היחידה.
אלברט נישאר עיקבי.. - הוא מגיע.
בבוקר מתברר שאנחנו שלושה. יום הולדת למקס והמתנה שהוא נותן לעצמו היא שינה ערבה בבוקר יום שישי. מי שמכיר אותו אומר, מגיע לו, הבחור מנהל את כל העולם אז שינוח.
טוב.
אנחנו בפארק קנדה. מכינים את הכלים ויוצאים מראש לאן שיקחו אותנו האופניים.
מקיפים את הפארק ממערב צפונה רוכבים על השחור ועוברים לירוק.
בצד הדרך רקפות, נרקיסים, ומיני זעתר ....
|
|
|
אחרי כ 4.5 ק"מ ראינו סינגל יורד דרומה. היינו ללא מגינים - אבל פליקס רצה לתת לזה צ'אנס. ירידה קלה ואז מתגלים מדרונות סלעים לא עדינים. אלברט מסרב להמשיך ואנחנו חוזרים לשביל המרכזי. אלא שממש מהיכן שיצאנו לסינגל, ממול, מגלה סינגל אחר, שנראה עדין ומזמין זורם מזרחה ואחר כך צפונה.
מנסים,
נכנסים ומגלים עונג מזדחל... סינגל מצויין לא טכני במיוחד ארוך ומסולסל 3.5 ק"מ אורכו ולמרות עצירויות קלות במקומות שהטכניקה דרשה מיומנות, הזרימה משגעת והעונג מושלם, החיוך כובש את האופניים והשם של הבלוג מוצלח - איזו דרך נהדרת לחגוג יום הולדת !!!!
|
הסינגל |
|
מבט אל מעלה הסינגל
אלברט יורד באטרף
פליקס עוקב אחרי אלברט התלמיד ....
|
| |
מקס !!! היית מתחרפן שם אני מבטיח לך...
אבל לכל ירידה יש סוף וכשאנחנו מסיימים אנחנו מתחילים לעלות ימינה כלומר מזרחה. עליה חביבה שסוחטת מאיתנו כוחות והתרגשויות - 2.5 ק"מ של עליה שבה עלינו כ 110 מטרים ואז מגיעים לנקודת המנוחה הראשונה. הקור מתחיל לפשוט על המקום למרות השמש שהיטבה איתנו ואנחנו ממשיכים לעבר המסלול ההיקפי הנקרא k21.
מכאן כשמונה ק"מ עד לחזרה לנקודת היציאה.
בקיצור שעתיים של רכיבה רצופת הנאות, מרתקת ומחוייכת. הכל לכבוד החבר מקס - שהקב"ה יתן לו הרבה שבתות למנוחה וחגים וזמנים לששון....
|
|
טווח גובה
168 Meter (גובה מ 248 Meter אל 416 Meter)
טיפוס מצטבר 316 Meter
ירידה מצטברת 330 Meter
מהירות מקסימלית 41.4 קמ"ש
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 8.1 קמ"ש
|
|
אלברט תוך כדי הרכיבה בסינגל בקלוז אפ טיבעי.... |
27/07/2010
פורסם ב 09/01/2010
|
|
טוב, כבר היינו בציפורי והמסלול ההוא מ 31 לינואר 2009 נמצא כבר מאז בבלוג הזה. אז זה היה יום גשום מטורף, חוויה שלא תשכח לעולם. כמויות המים והבוץ והאירוח של משפחת סולימן בכפר משהד כפי שרק בני ישמעאל יודעים לארח.
המסלול של היום היה מתוכנן להתארך על פני 30 ק"מ אבל משהו בהבנה שלי את אומד המרחק לא עבד אבל זה לא פגע בתוצאה שייצרה לנו מסלול כיפי, מענג, קל טכנית ובינוני בסך הכל, כששינוי פני השטח בגלל סלילת כבישים מאלץ אותנו לאלתר ולסיים אותו מעט באיחור יחסית.
אבל שוב, התוצאה פשוט כייפית. המסלול כולל עליות יפות ירידות לא פחות יפות, אתרים היסטוריים, סינגל מעולה (אך קצר מידי) צליחת נחלים ולמעשה כל מה שעושה חווית רכיבה למחוייכת, מצוחקקת ונעימה.
התחלנו שוב בהסוללים יורדים דרום מזרחית ועולים לעבר גבעת כובסר, חצית הכביש לעבר ציפורי, עליה של 2.5 ק"מ , הקפת ציפורי מדרום ירידה מטורפת מהר הושעיה, עליה לעבר קבר רבי יהודה הנשיא, ירידה לבית העלמין - גלישה בסינגל בתול לעבר שביל שמוביל למאגרי טיהור השפכים של הסוללים, עליה ליער הסוללים.
|
|
|
|
|
כלנית סגולה
כלנית לבנה
ליד מתקן טיהור הסוללים בדרך ליער הסוללים
אפקט המים ביום של שמש נעימה..
|
לכאן הגענו אחרי התברברות קטנה וכאן גם עשינו הפסקה לאוכל ומנוחה.
מכאן גלשנו בירידה מעט טכנית לעבר שביל שמוביל אל הכביש הגובל במאגר בית נטופה. חוצים את הכביש מתחתיו ויוצאים צפונה לעבר חירבת רומה. החירבה הזו שהיא אתר ארכיאולוגי נתפסה על ידי בדואים שהקימו בה מאחז בלתי חוקי ... שלא יפונה כנראה, בעוונותינו..
על החירבה אנחנו מסנגלים מעט יורדים חזרה לעבר השביל המוביי למאגר בית נטופה, מגיעים אליו, עולים צפון מערבית לעבר הגן הלאומי ציפורי , מקיפים אותו מצפון - רוכבים דרומה לצד הכביש, מגיעים לשערי המאגר הסגורים לרוכבים וממשיכים על השביל שצמוד לכביש ממזרח.
|
|
|
| |
חירבת רומה מבט למזרח
|
כשרואים שאין עוד דרך לרכיבה חוצים את הכביש בזהירות רוכבים לצידו ממערב חוצים נחלים ועיינות יפים וכשאים ברירה חוצים אותו שוב ורוכבים במקביל לו ממזרח עד לצומת יפתחאל - אלון הגליל. חוצים את הכביש דרום מערבית במעבר החציה (התנועה שם עמוסה ומסוכנת) ורוכבים על השביל בתשעים מעלות לכביש.
כאן זורמים עם השביל שמאלה מקיפים את יפתחאל ואת חורבת יפתחאל ממזרח. פונים שמאלה שוב לעבר הכביש במעלה שלוקח אותנו שמאלה - חוצים את כביש 738 מתחתיו ועם השביל גולשים / מטפסים שמאלה לעבר הסוללים לנקודת המוצא לא לפני שחוצים את נחל ציפורי.
|
|
נתונים:
אורך: 44 ק"מ
טיפוסי מקסימלי 190 מטר.
סה"כ טיפוס 590 מטר.
סה"כ ירידה 526 מטר.
מהירות מקסימלית 42.4 קמ"ש.
מהירות ממוצעת (כולל עצירות) 10.5 קמ"ש
|
|
|
כדי להוריד את המסלול:
|
|
|
|
|
27/07/2010
פורסם ב 10/01/2010
|
רואן - עיר ואם בצרפת, עיר היסטורית שידועה בזכות המלחין הידוע פרנץ הופנברג וגם כמקום העלאתה למוקד של ז'אן ד'ארק היא גם העיר שמחמיאה לעצמה בעיקר בשל קבוצה הרכיבה המיתולוגית שלה V.C. Rouen76.
ב 7 במרץ 1869 בשעה שמונה בערב התכנסו בבית הקפה של הדואר ברחוב מזח הבורסה 19 שבעיירה רואן, כעשרה צעירים שלהם מטרה ברורה: הקמת ארגון של רוכבי אופניים שיפעלו לקידום, עידוד, תמיכה וחיזוק ענף הרכיבה על אופניים בעיירה.
מירוצי אופניים היו באותה תקופה רעיון שדחף את הקמתם של קבוצות רכיבה.
יומיים אחר כך ב 9 למרץ 1869 התאגדו 16 רוכבים לכדי קבוצת רכיבה, כשחתמו על תקנון אצל הנוטריון המקומי.
היו אלו האדונים: וינאיי, סאאוטון, קוריאל, מלהיירס, ד'מאצי', רוסל, האוזיי, גוילברט, קו'סנל, קארייס, קוליגנון, באיי, בארדי, דלאוני, ביורן, אנאו שהקימו באותו יום קבוצת רכיבה שהפכה לאגדה גם בהישגים וגם בעוצמת החיות שלה.
הם קבעו את התפקידים כשמר וינאיי משמש כנשיא הקבוצה, מלהיירס משמש כגזבר והתקנון קובע את המטרות בהן:
1. לעודד את העסקתם של רוכבי באופניים בכל סוגי העבודה בעיירה כדי שיוכלו להשתכר היטב ולתרום את כספם בנדיבות לאירגון.
2. להתקשר עם אגודות דומות אחרות.
3. לארגן מסעות רכיבה ומירוצים.
4. לעמוד לרשות משרד המלחמה.
החברות באגודה עלתה 20 פרנק.
הפרוייקט הראשון של הארגון היה למצוא שטח אימונים והתכנסות.
הפעולה השניה החשובה כללה מציאת כלי רכיבה הולם לקבוצה ואכן הכלי שנרכש עבור הקבוצה היה זוג כבד מאוד, חמוש בגלגלי עץ קשוחים ומעוטרים בפלדה והם אלו ששימשו לאימון חברי הקבוצה.
הכלי הוצג לראשונה בבית הקפה המקומי בכיכר החדשות הטובות והוא נמסר רק לחברי הקבוצה ששילמו עבור השימוש בו 5 פרנקים טבין ותקילין ישירות לידיו של הגזבר המאושר.
ועדת המירוצים הודיעה לראשונה על השתתפות הקבוצה במירוץ והתלבטה בין המירוץ "ריין - שדרות ז'אן ד'ארק" והחליטה באסיפה כללית שהמירוץ הראשון יתקיים ב25 ליולי בחצרות ריין, חצר שהיתה באותה תקופה הולודרום האזורי.
האירוע החגיגי יצר הכרות בין המתחרים באזור והאוירה שנוצרה מביאה ליוזמה נוספת למירוץ מפריז לרואן. יהיה זה מירוץ האופניים הראשון בהיסטוריה, מעיר לעיר. המירוץ התקיים ב 7 לנובמבר של אותה שנה שבה יזכה המועדון של רואן בשתי מדליות. המכובדת יותר היא מדליית ארד, והמדליה השניה היא מדליה לציון ההשתתפות שהיתה עשויה מקרמיקה מלוטשת.
המירוץ הזה אורגן על ידי העיתון "וולוסיפד אילוסטרא" (מזכיר לכם את הספורט אילוסרטד ?) מגזין רכיבה של אותה תקופה, כשהפיקוח והבקרה על קיום הכללים נעשו על ידי חברי המועדון עצמו. הכללים קבעו שאסור לרוכב להתמך ב"משיכות כלב, או גרירה על ידי סבלים וכי הזוכה יהנה מפרס של 1000 פרנקים זהובים וזוג אופניים של חברת האחים אוליבייה שכונו: "אופני מישו".
325 החלו את המירוץ ומספר המסיימים אינו ידוע.
|
וולוסיפד אמריקן - מציג אופניים לתקופה - קפיצים משפילד, ברזל משוודיה, הרכבה מאנגליה, גלגלים מעץ מהאיים, חישוקים מפלדה, שיעורי חינם . מבית החרושת של ר.ב. טרנר 110 רחוב בונפרטה רואן
|
המועדון העמיד לטובת הרוכבים האמיצים שהגיעו את אולמות האירוח, את ההסעדה, את הפּוּנץ' ... את הקפה, את פנסי הגז ואת התאורה שמול כנסיית סנט פול שהיתה למטה הרישמי של משלחות הקבוצות המתחרות ואשר הציעה את עצמה לרשות המארגנים את החגיגה והיוותה גם את קו הסיום של המירוץ.
מר ג'ימס מור אנגלי שהתגורר בפריז היה הזוכה בתחרות. הוא הגיע לקו הסיום בשעה 18:10 בערב לאחר שהשלים בעשר שעות ושלוש רבעי את 123 הק"מ שמפרידים מפריז לרואן, הכל במזג אויר לח ורטוב על מסלול בוצי כשהוא עושה לראשונה שימוש באופניים מצויידים במיסב שהמציא הצרפתי ז'ול סורארי, מכנואופן פריזאי.
האופניים נגנבו ממור בעיצומן של החגיגות שלאחר המירוץ ונעלמו מהקפה שבו שתה ברחוב נוטר-דאם דה ויקטואר...
|
גי'מס מור זוכה במירוץ פריז - רואן 7 לנובמבר 1869 |
ב 1870 בימי אסון לצרפת המועדון השהה את פעולתו רק ב 18 למאי 1871 הוא חוזר לפעילות ולשמירה על משמעת אימונים עד לאחר יציאת הפרוסים מצרפת. מכאן כבר הפעילות סדירה, ערוכה על פי כללים נוקשים, משמעת קשה, תקנות שהזמן שינה בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה והענף והשינויים שחלו בו. המועדון מעצב למעשה, יחד עם יתר המועדונים שהתקיימו אז, את הנורמות והכללים של תחרויות רכיבה על אופניים עד למה שנותר מהם כיום.
מועדון V.C.Rouen76 הביא לספורט הרכיבה עשרות או מאות אלופים במשך מאות שנות קיומו. המוזיאון שאותו מקיים המועדון באותה כתובת ממש, שבה הוקם, מתאר ומציג אלופים של המועדון, של צרפת עצמה, ואלופים בינלאומיים. הראשון שבהם, ג'ורג' דומסני, ניצח בין היתר את מירוצי פריז - רואן, ושלושה מירוצי פריז - דייפ.
בתקופה שלאחר 1900 קמו אלופים חדשים ונוספים למועדון הרואני, בהם האלוף פולן, פורשר, ג'אגוּ, לורן וגו'רג' ברוילון.
ב 1910 הברטהולדים, הברוילונים, ועוד משתתפים בטור של בלגיה ומנצחים ואחר כך בטור דה פראנס. פול דובוק הוא גם המנצח כפי שגם יגיע שני בטור דה פראנס של 1911.
ב 1920 בערך, מתגבשת קבוצה איכותית ביותר במועדון שכוללת שמות כמו: מוריס לאיין, ג'דאון ואנל, נוטאיג ואחד מגדולי הרוכבים בהיסטוריה של המועדון רובר קוסטנטין שזוכה בפרס ראשון של הרוכבים הצעירים בוורסאי - פריז X בטור דה פראנס לקבוצות בשנת 1922, ומסיים שישי במירוץ האגדי של פריז - ברסט וחזרה.
אלופים שלא ישכחו לנאמני המעריצים של המועדון הם רוכבי הערב הבלתי נשכח של רכיבה בוולודרום של רואן בפּאוֹם וזאת ערב מלחמת העולם הראשונה.
החל משנות השלושים הקים המועדון עוד עשרות רוכבים מעולים והשיג הררים של גביעים ותוצאות במיקצים מיתולגיים שונים וגם כאלו שאינם נערכים עוד כמו פריז ברנטין הידוע לשמצה.
לאחר מלחמת העולם השניה שבה הפעילות של המועדון דעכה כמעט לחלוטין השתתפו רוכבי המועדון ב 1950 ו 1951 בטור דה פראנס. ב 1953 הגיעו כמה רוכבים למקומות הראשונים בגביע האומות ומכאן רושמים חברי המועדון השתתפות פעילה באירועי האופניים הגדולים בצרפת ובעולם לרבות טור דה פראנס, טור ד'אספניה, טור ד'טוניזי (תוניסיה) גראנד פריז של פריז, אליפות נורמנדי, מירוץ רצועת הסחל של תוניסיה, מירוצי הדופיני ליבר'ה, טור של לוקסנבורג, וב 1966 זוכה רוכב המועדון ז'אן קלוד לה-בואב בחולצה הצהובה של הטור דה פראנס.
המועדון מושך אליו רוכבים ממועדונים אחרים כמו רובר דורג'ברי האלוף האולימפי, הרוכב הפופולארי, ג'ג'ן לטנדר, רובר טרוד, ריימונד פירט, ועוד.
מאז ועד היום אלפי רוכבים עברו במועדון המפואר הזה שאינו רק מועדון לרכיבה ולאימון רוכבים ופלוטונים אלא גם מארגן ומפיק אירועים וטורנירים בענף הרכיבה שהפכו עם השנים לשם דבר בעולם הרכיבה. לפני כעשרים שנה הוקם על ידי המועדון מועדון לרכיבת אופני הרים כחלק ממגוון הפעילויות האדיר שיצר המועדון - גם רכיבת הרים תחרותית הפכה להיות חלק מהפעילות בו.
וכמו תמיד בצרפת, סגנית נשיא המועדון היא סגנית ראש העיר, שהצבתה במשרה היצוגית מלמדת על חשיבות הענף לפוליטיקאים המקומיים,
|
דור העתיד. עשרות ילדים כל שנה |
ללא ספק הצבע והצליל, הריחות והגרוב שבוקעים בלילות ספוגי יין באחד האולמות של המועדון הקשיש הזה יכולים רק הם לקחת רוכב קדימה, להוביל אותו לקצה היכולת שלו, למהירויות והישגים כבירים. ההיסטוריה, אתם כבר יודעים, היא העתיד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
27/07/2010
פורסם ב 17/01/2010
|
שלשום קיבל אדיר הגו'וניור מכתב מיחידה צבאית. הזמן שלו להתכונן לגיבושון מסויים נצטמצם לשלושה שבועות. השאנן שמאוד רוצה כנראה להתקבל ליחידה נלחץ ממצב הכושר.
אני מצידי הבטחתי להכניס אותו לכושר מקסימאלי בתקופה שנשארה בעיקר משום שהוא כבר עוסק בכדורסל כמה פעמים בשבוע. עכשו מה שנשאר זה שתבוא איתי כבר היום ונרוץ לנתניה לקידוש - 12 ק"מ ומחר תבוא לרכב על אופניים.
הנס קרה. הסירוב הטוטאלי לרכב הוחלף בהסכמה מלאה. אני בא !! הוא אמר, הוא עשה.
ערב שבת 16:30 יוצאים אבא ובן לריצה עד לבית של סבא וסבתא - רצים ומדברים רצים ומתנשפים, עוצרים ברמזורים כמו מחונכים, הולכים לסירוגין רצים לסירוגין ובעיקר האבא חושב על מחר. איזה מסלול יתאים. ומחליט בסוף על שביל ישראל הר חורשן.
אחרי הריצה ארוחה ערב ועוד כמה הגיגים תרבותיים האבא שולח את הילד לישון. מחר אתה תזדקק לכוח חמוד, רוכבים ורוכבים טוב.
אז האס אמ. אסים רצים לאלברט ופליקס - הגו'ניור שלי בא איתי מחר וורוניק עם שפעת. טוב, הם מגיבים עם חיוך, הצלחת בחינוך !!!...
ואכן ההערה וההשכמה פועלים הילד לובש מחלצות רכיבה ועולה על האופניים החדשים שלא בא רוכב אל קירבם שנתיים, קניתי שילמתי - אמרתי לעצמי (למה קנית שאלה רעייתי - ואולי לא ירצו לרכב) והנה השתלם.
כדי להמנע מטראומה של רכיבה החלטתי על המסלול הזה שפורט בינואר 2009 ורק עכשו גיליתי שרכבנו אותו בדיוק לפני שנה. לא קשה מידי, לא קל מידי או משמעמם, לא קצר מידי ודווקא יפה, יפייפה !!
התוצאה- רכיבה מהנה, מזג אויר נפלא. תמונה של אדיר לבוש לקרב, ומפה מוקלטת על הגי'. פי. אס.
מעכשו אני מזמין את כל האבות והבנים כי החוויה מושלמת, מי שרוצה להצטרף אלינו מוזמן לשלוח מייל בכיף ל beofanmehuyah@gmail.com
|
|
|
|
נתונים: 34.1 ק"מ
סה"כ עליות : (טיפוס מצטבר) 360 מטר
עליה ארוכה: 126 מטר מ 31 מטר ל 157
ירידה מצטברת: 316 מטר.
דופק ממוצע: 140.
דופק גבוה: 174
מהירות ממוצעת: 12.5 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות מירבית: 61 קמ"ש (בירידה מ157 מטר ל 26 מטר). |
אדיר בעיצומה של העליה על שביל ישראל בק"מ ה 14.4 בגובה של כ 140 מר' מעל פני הים
27/07/2010
פורסם ב 19/01/2010
|
אז ככה: למה אני עושה את זה , כלומר, מה מביא אותי לכתוב בבלוג שלי, שנועד לתעד את הרכיבות האישיות שלי על אופני הרים ובכלל, על ההיסטוריה של ענף הרכיבה בעולם, ובעיקר בצרפת ?.
התשובה היא שזה לא בדיוק אני.
זה התחיל מהעלייה הצרפתית המבורכת שהגיעה לארץ בחמש השנים האחרונות ולמועדון ברידג' קטן שהקימו העולים הללו בנתניה. במועדון חברים כמה קשישים עם ידע עצום ברכיבה על אופניים, מא' ועד ת'.
הם שמחו מאוד לדעת שיש ישראלים כמוני, דוברי צרפתית שסוגרים הכל בימים של הטור דה פראנס ורצים לצפות בפראנס 2 כדי לדעת מה קורה היום, איך קורה ולמה.
התברר שהידע של חלק מהם לא יסולה בפז. אנשים שהשתתפו בעצמם בבניית זוגות אופניים, בהתאמת האופניים לרוכב וגם בתכנון מסעות רכיבה של מועדונים מקומיים.
ככל שיצא לי לפגוש אותם ככל שראיתי שאיני יודע די ואלוהי עדי שאני יודע משהו. זה הביא אותי להתעניין עוד ולשאול עוד עד ששאלו אותי, בעצמם, למה לא תכתוב ספר בעברית ?
ספר ?..
אההה.... אבל בבלוג כן.
וככה זה התחיל וככה זה ימשך, אם ימשך.
תודה לכל המיילים, תודה לכל ההודעות במסרים בתפוז - ובכלל, תודה לענף הזה שהוא נפלא ועשיר ועדין לא חשוף דיו בארץ ישראל היפה שלי.
אייל |
לרכיבה על אופניים יש חלק לא קטן באירועים היסטוריים חשובים. קחו למשל את רכיבת האופניים במלחמת העולם הראשונה. לצבא הצרפתי והאוסטרי היו יחידות שלמות שנעו על גבי אופניים... כן. גם היום עושה הצבא נסיונות להשתמש באופני הרים. לאופניים גם השפעה על התפתחות הדואר בעולם וליכולת התנועה של האדם וכו' וכו' וכו'.... אבל זה החלק הפחות אקזוטי.
|
דגל קבוצת הכדורגל פ.צ. ליאז' לצד מסלול המירוץ ליאוז' בסטוניי ליאז' |
מתברר שקבוצת הכדורגל הידועה פ.צ. ליאז' הוקמה על ידי רוכבי אופניים. לא סתם רוכבים, אלא חלוצי ענף הרכיבה בבלגיה.
מאז 1884 תחת חסותה של אגודה שקראה לעצמה: "התאחדות רוכבי האופניים בליאז'" , התקבצו מספר ספורטאים מחוננים כדי להתאמן ברכיבת אופניים. במאי 1891 לראשונה בתולדותיה מארחת האגודה הזו את אירוע ספורט האופניים הראשון החשוב באמת. בפארק בווָוארי מתקיים מירוץ בוולדרום, הראשון בעיר, הראשון במדינה כולה. המירוץ הופך למירוץ רציני ומסורתי ממש החל מ 12 ליולי של אותה שנה כשמצטרפים לו רוכבים מכל רחבי המדינה, פעם אחר פעם.
הוולודרום הראשון הוקם בשדה ירוק מוקף בעצים גבוהים כשסביב הוגבה המסלול באמצעות אפר מוקשה בשמן ויצר מיקצים באורך 333 מטרים.
סביב למסלול הורמה גדר לבנה אבל כל זאת לא יכול היה לעמוד הרבה זמן בדרישות ענף הרכיבה שנוצר באותם ימים על ידי מתקני תקנות מצרפת והקהל שדרש יותר. הודות לאדם בשם ליאון דרנייה ( Léon DERNIER) אחד מחלוצי ענף הרכיבה בליאז' ובבלגיה בכלל הוחל בתיכנון וולודרום הולם לאיכות הרוכבים והדרישות של קברניטי הענף.
בחורף, כשהתשתיות אינן מספיקות, והעלויות גבוהות החברים ממועדון הרכיבה מעלים באביב 1892 את הרעיון להקים את מסלול המירוצים סביב למגרש כדורגל כדי שיעשה שימוש משותף בשטח, שימוש שיאפשר תחזוקה טובה יותר באמצעות ההכנסות ממכירת כרטיסים למשחקי כדורגל.
כשהרעיון מיושם - מתקרא שם המקום רוקוּר (Rocourt) ומתווספים בהדרגה, משטח הוקי, טניס ואתלטיקה קלה שקיימים במקום עד היום.
מאז צומחת קבוצת הכדורגל והופכת לאחת המקבוצות החשובות באירופה כולה. האיצטדיון של רוקור הופך למרכז ספורט והעיר כולה נהנית ממוניטין של עיר עם ספורט הישגי לגאוות תושביה.
|
הוולודרום החדש רוקור - מסלול המירוצים מלוכסן לצידו של מגרש הכדורגל |
|
אחד מהחברים המייסדים, רוברט פרוטין היה רוכב אופניים גדול. הוא היה לאלוף העולם הראשון למירוצי ספרינט (זכה באליפות העולם בעיר קלן בגרמניה ב 1895) וקבע מספר שיאי עולם ברכיבה על אופניים. |
|
כך נוצר מצד אחד מועדון כדורגל שהחיל אלפי נערים שחברו אליו וחלק מהם הפך לשחקנים ידועים ומוכרים בענף הפופולרי ומצד שני מועדון הרכיבה וענף הרכיבה קיבלו אתר אימונים ומירוצים שאיפשר בסיס פעילות מצויין וקבוע למאות ואלפי הרוכבים שהגיעו אליו וקיבעו את מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' כמועדון מוביל באירופה כולה.
בהמשך מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' היה זה שהעמיד לראשונה מירוץ אופניים מעגלי (ר' פרטים על מירוץ האופניים הראשון מעיר לעיר בקישור כאן) כשהפיק ב 29 למאי 1892 מירוץ מרתק מליאז' לבסטוניי חזרה לליאז'. (Liège-Bastogne-Liège )
מי שדחק והניע לקיומו של המירוץ הזה היה מועדון רכיבה מקומי מתחרה של התאחדות רוכבי האופניים של ליאז' שנקרא "פאזן מועדון ליאז'", אבל אילמלא "מועדון התאחדות רוכבי האופניים של ליאז', לא היה יוצא המירוץ לדרך בשל עוצמתו של המועדון והמוטיבציה הגדולה של חבריו.
המירוץ מתקיים כידוע, עד היום, ומסתיים במרחק של כ 500 מטרים מאיצטדיון הכדורגל של פ.צ. ליאז'.
בוולודרום של קבוצת הכדורגל של ימינו גם התקיימו תחרויות אליפות העולם ברכיבה על אופניים בשנים 1950, 1957, 1963, 1975 כך שהקשר בין הכדורגל לרכיבה לא נותק לחלוטין.
|
ימין: סיום המירוץ 2005. שמאל : זינוק 2004 |
|
|
מירוץ של כ 261 ק"מ שבימיו הראשונים לפני למעלה מ 107 שנים, היווה את מירוץ האופניים הקשה ביותר מסוגו. שעות על גבי שעות ביותר מ 10 שעות סיימו הרוכבים את המירוץ אם בכלל סיימו אותו. המירוץ זכה לכינויי "לה דואיין" - La Doyenne - האישה שיש לה את היכולות, או החוכמה.
במירוץ הראשון זכה הרוכב הבלגי ליאון הואה, שהקדים 32 רוכבים שהשתתפו בו, כשרכב את המסלול ב 10 שעות וארבעים ושמונה דקות. שנה אחר כך זכה שוב במירוץ הזה כשסיים בעשר שעות וארבעים דקות.
בשנים שלאחר מכן התקיים המירוץ בעיקביות למעט בשנים שבהם לא איפשר זאת מזג האויר או המלחמות באירופה. המנצח את מספר הפעמים הגדול ביותר של המירוץ הזה הוא אדי מרקס האגדי.
מנצח אגדי נוסף של המירוץ הוא ברנד הינו שניצח בשנים 1977 ו 1980. |
|
|
23/07/2010
פורסם ב 24/01/2010
|
אחרי ימים גשומים ביותר בירורים העלו שפארק קנדה רכיב.
הפארק הזה שהיינו בו לפני כשלוש שנים וגם לפני כשלושה שבועות - כשבפעם האחרונה היינו שם תוך ביצוע הסינגל השחור היפייפה - קרא לי כי ביקשתי להעלות מעט את קושי הרכיבה לרמה בינונית לאור שיפור עצום ביכולות שלנו בשבועות האחרונים.
יכולות שהשתפרו בעיקר בגלל המסלולים הארוכים יותר, משמעת, תזונה נכונה והרבה ספורט אירובי נוסף שכמעט כולנו עושים בחודשים האחרונים.
הודעתי לזוגתי מראש על הקושי שיעלה והיא, שכבר לא רכבה הרבה (מידי) זמן - חששה אבל סמכה עלי שנתחשב שנחזור לאחור וכו' ...
עם קביעת המסלול חיפשתי מעט בפורום טיולי אופניים ונעניתי מידית כמעט על ידי רז גורן ממובילי קבוצת רכיבה נהדרת שמי שרוצה להכיר מעט מסלולים בארץ לא יכול לדלג על האתר הנפלא שלו, עמוס תמונות, קיבצי gps וחוויות רכיבה מעוררות קנאה והשתהות.
רז הציג בפני מסלול שבוצע על ידי הקבוצה שלו ושאורכו כ 42 ק"מ בעוד אני ביקשתי משהו בסביבות ה 35 ק"מ. לכן החלטתי שנעשה מסלול די דומה אבל בכיוון הפוך.
וכך היה - מיסטר פליקס לה-בובלין שוב הסתגר במצב דום שתיקה ואלברט הודיע שהוא מגיע. היתר לא השיבו כהרגלם בשבועות האחרונים, כל אחד וסיבותיו הוא. הפעם, אדיר, הגו'ניור, הסביר שהוא מותש מכל האימונים של השבוע ושהוא מבקש לישון בכיף. לא לחצתי.
התחלנו מנקודת היציאה של פארק קנדה. הפעם לא הקפנו מדרום אלא משכנו מיד מזרחה על דרך איילון. מכאן בתוך מעט עליות וירידה אחת חזקה משכנו דרומה ושוב מזרחה לעבר נווה אילן וחירבת מצד.
המסלול אחרי הגשמים מהודק ומדליק, ריחות של זעתר טרי ואלפי רקפות פורחות בורוד ובסגול. גם הכלניות קידמו את פנינו וחדוות הרכיבה בשיאה.
כשאנחנו מגיעים לכניסה לגן לאומי יהודה מול תחנת מימסר של חברת החשמל - אני בוחר לפנות שמאלה על המסלול האדום ולעלות לעבר חירבת מצד.
כאן הופך המסלול לטכני ומפרך. עליה קיצונית בפריכותה, דרדרת סלעים ואבנים בינוניות וגדולות חוסמים את הדרך מכל הכיוונים כשהעליה תלולה בתוך יער אלונים ואורנים קריר וסבוך. אירופה !!
מגיעים לאבן המיל.
ממשיכים ותוך כדי רכיבה אני מבחין בקשיים אצל בת הזוג שלי שהופכים בהדרגה לעיוותים בשרירי הפנים. הבולענים בצידי המסלול מלמדים שאם חלילה תהיה לנו נפילה או משהו דומה, הסוף יכול להיות לא נחמד... אלברט מתבקש להעצר כדי שנוכל להמתין בג'נטלמניות גדולה לגברת.
הגברת היחידה מגיעה ותוך כדי טחינת השרשרת - בום !! נופלת בדרופּ חופשי, על הצד. החבר לחיים, מודאג מנסה לרוץ לעזור נתקל בסירוב לא מנומס שהכל בסדר וש"נקווה שההמשך קל יותר"...
"קל יותר", עלאק....
המשך העליה קיצוני עוד יותר. נחלים של מים חצבו את המסלול, עשו ממנו בטרונות ובולענים .... אין מקום יותר טוב מזה לעצור, לתת לדופק להרגע ולהוציא קיטור....
|
|
אבן המיל
תחילתה של עליה מטורפת....
המשכו של השיפוע....
|
|
ואז מקבלים החלטה. לקום !! להמשיך לדחוף ולטפס את הדבר הזה . הדפקים עולים שוב, הרגליים לוחצות כי הרי ברור שבקצה העליה תהיה לה ירידה חביבה...
אז זהו באמת עולים ועולים ועולים ועולים ועולים ....
ואחרי שעולים מגובה 420 לגובה 550 ניצבת חירבת מצד.
הנוף מסביב מדהים... שווה את העליה בתנאי שגם תבוא ירידה שתספק את הרוגע והאופוריה של רכיבה אחרי טיפוס. ממול נווה אילן מעלה החמישה - קריית ענבים, שורש בדרום, וממול צפונה, מודיעין קריית ספר.
אנחנו יורדים מעט מהכלים מצטלמים - מחפשים רקפות ונופים ועולים שוב לאופניים, בדרך למטה כדי להמשיך ולגלות מה הדרך תראה לנו.
|
חירבת מצד על הדרך העתיקה מירושלים
עולים לחירבת מצד - האביב מקדים והפריחה כבר כאן |
|
אחרי חירבת מצד ממשיכים על השביל לעבר צומת שבילים שחור / ירוק - הירידה קצרה מידי, 20 מטרים סך הכל, לא מורגשת אבל מבטי עויינות..???? מורגשים ועוד איך !!
יהיה בסדר, המסלול מעגלי, אני מבטיח... - יהיו ירידות נהדרות, את תיראי.
אלברט עושה הכל אופטימי, זה כיף, הוא אומר שוב ושוב וכמעט מאמין לעצמו.
בצומת השבילים אני בוחר את השחור, הדרך לשער הגיא - נווה אילן, וכצפוי : עליה !! אנחנו בגובה 530 ואנחנו עולים 275 מטרים במסלול באורך של 3.100 מטרים !! יפה... (שמישהו יחשב את הזוית ) אני מנסה לעודד את זוגתי ... המבט שלה מחזיר לי עיניים רושפות ... פרצוף אדום וחוסר סבלנות נורא...
נו, טוב אני חושב לעצמי - עוד מעט תהייה ירידה.
עכשו אנחנו כבר בכניסה צפון מערבית לנווה אילן. על השביל חניון חביב עם ספסלים ומפות שבילים. אנחנו לא מתעכבים ואני מושך לעבר היציאה מנווה אילן כדי לצאת חזרה על שביל כחול. הדיונים בעניין מציאת השביל לא מסיתים אותי למזלי מלימוד המסלול שעשיתי ואכן, ביציאה ממתחם המלון של נווה אילן מצאתי את השביל הכחול פניה ימינה.
- פנייה ????? צלילה !!!!!
האופניים הפסיקו לציית - הם נכנסו לאמוק מטורף, הצלילה בג'י אדיר לעבר נחל אילן - המסלול הכחול נבלע על ידי הגלגלים במהירות אדירות. השביל לא מושלם, לא כזה שאתה מתמסר למהירות ויושב בנחת, לא !! בכלל לא !! הידיים אוחזות בכידון באחיזת ברזל - החריצים שנכרו בשבילים על ידי הגשמים גם הם מוסיפים למתח והחשש מהתהפכות הוא מוחשי - אבל השביל סוחף אותנו ותוך דקות מסתיימים כחמישה ק"מ או יותר נכון בק"מ ה 18.5 נכנסים לשביל הירוק וממשיכים בו עד השביל האדום קצת לפני 22 ק"מ.
ממשיכים על האדום ..הרגליים כואבות מלחץ על הפדלים (אני בלי קליטים מאז קריעת הרצועה) אחרי שלוש מאות מטרים חותכים ימינה מתחברים לשחור רוכבים עליו כק"מ עד שמזהים פניה שמאלה לעבר הרכס הדרום מזרחי של פארק קנדה. שם פונים שמאלה על השביל הירוק ודרך שעולה ויורדת, יורדת ועולה עד לסיום עם עליות קיצוניות קצרות מאוד שמחברות אותנו שוב לנקודת ההתחלה סגרנו 30.4 ק"מ.
מגיעים מיוזעים, נושפים ורושפים, מחוייכים ומבולבלים מאמץ נפלא שכזה לאהובתי, זה הרי כל כך קטן עליה שכל הדרך הביתה היא ביקשה לדעת כמה עלינו סך הכל והנה הנתונים.
|
|
ככה זה נראה בסוף העליה ....
|
|
|
|
נתונים:
טווח גובה
458 Meter (גובה מ 241 Meter אל 699 Meter)
טיפוס מצטבר 664 Meter
ירידה מצטברת 689 Meter
מהירות מקסימלית 38.5 קמ"ש
מהירות ממוצעת עם עצירות 8.2 קמ"ש.
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות 3:43:28
דופק ממוצע 140
דופק מקסימלי 180
אחוז שריפת שומנים 14% |
|
23/07/2010
פורסם ביום 13/02/2010
|
אחרי סופשבוע אחד שבו לקחנו לעצמנו חופש מרכיבת הרים ועשינו סיבובון קפוא קצרצר של כ 28 ק"מ סביב לבית (רק כדי להרגיש שאנחנו שומרים על פעילות מבורכת קבועה) החלטתי שהשבוע נצא למסלול ארוך של כ 60 ק"מ שיחבר בין מסלולים מוכרים למקומות שבהם לא מעכו עדין הצמיגים שלנו את הקרקע .
הואיל ואנחנו מכירים כבר את אזור בנימינה גבעת עדה, נחל שופט נחל גחר, הזורע, עין ספלול וכו כמו את כף היד - חשבתי שזה יהיה נכון לחבר את האזור הזה עם החלק המזרחי יותר - הנמוך יותר.
הפור נפל על מושב היוגב. יציאה ממנו מזרחה לעבר מאגר ברוך, רכיבה על הקישון, חבירה להזורע וחיבור עם אזור עין קירה גבעול משעול ומשם לעבר עין כאפר חירבת בית ראש וחזרה בירידה לעבר הכביש אל היוגב.
בגלל שלא רכבנו שבוע החברים ביקשו קיצור, כדי שאם נתברבר לא נאסוף 75 ק"מ ... - אז הרוב קובע ואני ממושמע. המסלולו צומצם ל45 ק"מ מוערכים על ידי ואכן זה בערך מה שקיבלנו.
מסלול מדהים ביופיו, רגוע מאוד, קל - פרט לירידות מעט קיצוניות בחלק קטנטן ממנו, אין שום מכשול או חשש. כמובן שחייבים לקחת בחשבון את קוליסים הרבים בדרך ואם בא לכם מסלול חביב לכ 4 שעות רגועות כולל ההפסקות - המסלול הזה יספק את הסחורה.
אסור לשכוח שאנחנו בעיצומה של פריחת החורף והמסלול מספק ממנה לא מעט.
הנה הפירוט שלו וגם קובץ מוקלט.
|
|
חנינו אחרי השער של היוגב. יוצאים מערבה ומיד פניה שמאלה לעבר הקישון.
הקור בבוקר היה אמיתי, משהו כמו 7 מעלות אז הרבצנו כדי להתחמם. כשהדופק עלה ל 120+ הפעולה עשתה את שלה. בקצה הירידה לקישום לקחנו שמאלה כדי להגיע למאגר ברוך. רכבנו לצידו מעט וכשהבנו שאין מה לראות שם חזרנו לעבר הקישור ורכבנו עליו כ 13 ק"מ עד לפניה וחציתו בגשר אירי, לעבר בריכות דגים של קיבוץ הזורע.
הקישון בעונה הזו של השנה עמוס בצמחיה ירוקה ובעיקר בהרבה מאוד ציפורים. בחלק ממנו נזכרנו ברכיבה בעמק החולה. הנוף פראי והצמחיה גבוהה והרכיבה לצידו היא כיפית. צריך כמובן להזהר מהקוליסים שיוצר הבוץ והרכב הכבד שנע עליו.
|
בנחל קישון
נוף אירופאי בבריכות הדגים של הזורע
|
| |
| |
אחרי רכיבה לכיוון מערב התחברנו לשביל שמוביל מהזורע לנחל גחר.
משם מתחילה עליה הדרגתית לעבר נחל זהורה והכביש שמוביל ממשמר העמק לעין השופט. חוצים את הכביש לוקחים מעט ימינה ואז לשביל מאוד מוזנח ומלוכלך שמאלה. על השביל מטפסים יפה עד למעבר בקר שמאלה לעין שולמית.
|
זרימות ופלגים בנחל גחר
פריחה בצלע חירבת בית ראש
|
| |
עין שולמית נובע במים זורמים ולמעשה כל הדרך רצופה מים וזרימות ללמד על המתנות שהביא קפטן חורף לטבע. הכל ירוק, גבעולי החיטה קמו להם ככה בבת אחת ועלו לגובה של כ 70 ס"מ כשמפעם לפעם רואים גם את השיבולים שנחבאו עמוק בגבעול שבועות קודם.
אחר כך התחברנו לשביל שעולה לחירבת בית ראש, משם עליה חזקה לעבר צומת מעלה מערות ירוקת, כאן שברנו ימינה לעבר גבעת 400 אבל רכבנו ממזרח לה במקביל כאן איבדנו אחד את השני וחזרנו עד שנמצאנו... - מכאן ירידות בסללום ועקלתונים עד לירידה קיצונית קצרה שצריך הזהר בה מדרדרת וקוליסים שחצבו המים.
לאחר שהשיפוע מתמתן רוכבים בשביל טוב עד שמגיעים לצומת שבילים שבה אני מחליט לקחת דרומה בתוך יער - כאן יכולתי להמשיך ישר ולהגיע בהמשך אל עותני ואל נחל קיני. במקום זה הביאה אותנו הרכיבה לעבר כביש ואדי ערה אחרי תחנת הדלק של צומת מגידו.
מכאן לקחנו דרומה, עקפנו את תחנת הדלק חצינו את נחל קיני ורכבנו צפונה לעבר תל מגידו. כשהגענו לכביש שמצומת מגידו להזורע - רכבנו במקביל לו עד שהשביל המקביל מסתיים ועולה בעליה חזקה מאוד לתל מגידו ממזרח.
כאן עלה הדופק ל 187 !!! אבל שווה. אחרי העליה ירידה יפה מאחרי התל לעבר שכונה שחדשה שנבנית שם, הקפה ממערב למזרח ליד הכביש רוכבים שוב צפונה על שביל שמגיע עד למול תחנת הדלק בכניסה להיוגב.
הסיכום : מסלול נהדר ! יש בו הכל ואפשר לאלתר עליו בשפע !! |
|
מרחק : 42.34 km
זמן כולל הפסקות: 4:37 שעות
מהירות ממוצעת 10.8 קמ"ש
טווח גובה 336 Meter (גובה מ 52 Meter אל 388 Meter)
טיפוס מצטבר 466 Meter
ירידה מצטברת 502 Meter
דופק ממוצע: 132
דופק מקסימאלי: 187
קלוריות 3067
אחוז שומן 16%
|
|
|
23/07/2010
פורסם במקור ביום 19/02/2010
|
אחרי העדרות בלתי נסבלת של מקס מקבוצת הרכיבה ואחרי שהוא הסביר שוב ושוב שמעומס עבודה שבת מוקדשת למשפחה ולשאר ירקות הוחלט שנצא גם ביום שישי - משהו ליד הבית כי הוא עוד יש לו פגישות...
אז נפגשנו ברמת פולג בשבע בבוקר לא כולל איחורים.
כאן נתקלנו בצרות של מיכה ושל ההתפנצ'רות החוזרת של הגלגל האחורי שלו. ההנסיונות לטפל בבעיה העלו עוד שלוש פנימיות מחוררות ועצבים. מיכה נאלץ לעזוב אותנו ולדחות את הרכיבה שלו למחר.
יצאנו באיחור של שעה אחרי שמקס כמעט נואש גם מהרכיבה הזו.
טוב, התחיל לא טוב המשיך מצויין - הנה המסלול שיצא לנו לעיונכם והנאתכם -שעה 25 דקות 23 ק"מ של רכיבה בקצב של מקס, 15.3 קמ"ש כולל ארבע חמש עצירות קטנות - תענוג להכיר את האזורים שמדרום לנתניה - הכל ירוק, מלא פרחים, מלא עדין בבוץ ובחלקו בשלוליות ענק יפייפיות.
הקצב העלה את הדפקים והמהירות המקסימאלית שנמדדה עמדה על 38.7 קמ"ש - יפה באזור כל כך שטוח...
הנה ההקלטה -
תהנו לכם.
נתונים:
טווח גובה 74 Meter (גובה מ 12 Meter אל 86 Meter)
טיפוס מצטבר 112 Meter
ירידה מצטברת 126 Meter
קלוריות: 1337
אחוזי שומן 12%
דופק ממוצע 148
דופק מקסימלי 180
זמן: 1:25:14 שעות
|
23/07/2010
פורסם ביום 20/02/2010
|
המסלול של היום תוכנן כדי לעשות הכרות עם השבילים שיובילו אותנו ביום פקודה מבית לחם הגלילי לעבר השבילים של היוגב משבוע שעבר.
למעשה מחבר המסלול הזה שלושה מסלולים שבהם כבר רכבנו.
המסלול הראשון הוא מבית שערים אל רכבת העמק. (שלא מופיע בבלוג...)
בין החיבורים הללו נמצא המסלול שלנו שהוא מסלול קל לרכיבה, זורם, יפייפה. עמוס פריחה וירוק וזורם זורם זורם..
את הרכבים החננו בקיבוץ משמר העמקים בחניון קטן במעלה גבעה ימינה מהכניסה לקיבוץ. מכאן לקחנו צפונה מעט מיד כדי לגלות שצריך לפנות שמאלה ממש בהתחלה לאזור בור התחמיץ של הקיבוץ. עוברים אותו ועוברים בשער לעבר משאבת מים שמימינה שער בקר סגור ל"דרך פרטית". עוברים את השער ומטפסים מכאן תוך כדי הקפת שמורת שער העמקים עד למעלה חירבת בוצין שם הפגננו נסיונות אמיצים לנסות לטפס את העליות הקיצוניות הקצרות בלי לרדת מהאופניים.
|
פליקס מטפס מטפס מטפס ....
מיליארד רקפות
|
מחירבת בוצין, יוצאים ימינה לעבר קרית טבעון ולחירבה הבאה - חירבת זרוע - כאן בכיכר לוקחים שוב ימינה לעבר אלוני אבא.
ממש ביציאה מהכיכר שמובילה לבסמת טבעון מיכה מזהה רוכב חונה, ללא נהג מתחיל להדרדר לכיוון הכביש - מיכה, במעין שבריר שניה מזנק על הרכב תופס לו בידית הדלת צועק לבעלים בקולי קולות: "הלו !! בעל הרכב !! בעל הרכב !! הרכב מתדרדר...!!"
פליקס קולט את העניין רץ לעזור למיכה ואני אחריו, זורק את האופניים בא לרכב מקדימה ועוצר אותו יחד איתם כשאלברט מחפש אבן לשים תחת גלגלי הרכב.
אסון נמנע !! ממש אסון כי הרכב היה מכוון לכביש העולה והתוצאה של ההתדרדרות היתה יכולה להיות נוראית אלמלא התושיה של מיכה ... בעל הרכב המסכן, הגיע הריצה מטורפת ומרוב התרגשות החליק על הכורכר ונפל.
האישה שהחנתה את הרכב ובן זוגה הודו לנו וכנראה שקיבלנו על זה מתנה רצינית בדמות ירידה פנטסטית עד לצומת טי בואך אלוני אבא.
כאן חצינו את הכביש ומיד עלינו על שביל שמוביל מדרום לישוב עד לבית לחם הגלילית ושם עשינו את העצירה הראשונה בחוות התבלינים.
מכאן רכיבה צפונה יותר היתה מביאה אותנו למסלול של הסוללים ציפורי אלוני הגליל אבל את זה נשאיר להזדמנות אחרת כדי לתבל את הרכיבה בסינגלים של שמשית הסוללים ואלון הגליל.
מחוות התבלינים ירדנו דרומה לעבר הכביש שמוביל מצומת ישי לצומת המוביל ורוכבים ימינה כחצי קילומטר ימינה לאורך הכביש עד שהדרך פונה שמאלה לעבר השדות שמובילים אל נווה יער בואך לבית שערים. כאן עצרנו לצורך בדיקת המפה ובגלל שהמפה הוחזקה על ידי הפוך רכבנו ימינה לעבר רמת ישי במקום שמאלה לעבר מנשית זבדה.
כאן על הכביש לאחר רכיבה של קילומטר אירוע פנצ'ר למיכה. תופעה שחוזרת על עצמה בגלגל האחורי כך שהוא חיסל שלוש פנימיות ביומיים ונמנע מלרכב אתמול. כשהוא אמר לי שפנה לרוזן את מינץ בנתניה ביקשתי ממנו שיבדוק את החישוק, בחנות מסרו לו שהכל נבדק אבל כשהוצאנו את הצמיג והפנימית גילה אלברט את הסיבה לפנצ'רים - בליטה קטנטונת של גיפה יבשה שדקרה בחמת זעם את הפנימית ועשתה את הנזק המעצבן. מה שמלמד שאין טוב ממך לטפל באופניים והטיפול בחנות הוא לא פעם מס שפתיים מיותר ויקר.
כאן בגלל העיכובים שנגרמו החלטנו להרביץ קצת ואכן רכיבה מהירה מאוד מצפון מערב לנהלל לכיוון מערב עד למפגש עם כביש אבל גם עם קוליס שהפיל את אלברט ופצע אותו בגלל חשש מטרקטורונים שהשתוללו בסביבה.
בדרך עברנו לצד תל רעלה אבל לא התעכבנו - חצינו את הכביש והמשכנו ברכיה מהירה לעבר נחל קישון.
בהצטלבות שאליה הגענו בשבוע שעבר ולקחנו ממנה מערבה לעבר הזורע - אנחנו חוצים את הקישון אבל ממשיכים צפונה לעבר מאגר מים עליו פונים ימינה שוב לעבר הכביש שעליו פונים שמאלה לצפון עד לצומת שממערב לעין יודן. חוצים את הכביש לעבר תל קשיש ממשיכים על הכביש עד לקריית חרושת ישר וצפונה כל הזמן.
כשמגיעים לתחנת הרכבת הישנה אנחנו מתגלגלים קצת מצטלמים וממשיכים צפונה לעבר הכביש שמוביל לקרית טבעון. עולים ימינה בעליה קצרה על הכביש עד הכניסה למשמר העמקים.
סיכום: רכיבה מהנה, קלה, ארוכה למי שחוזר לרכב אחרי הפסקה של חמישה חודשים כמו מיכה, אבל הצבעים הריחות - השינויים הטופוגרפיים, מחזקים את חווית הרכיבה ומהנים מאוד.
|
|
סיכום:
סה"כ זמן רכיבה כולל עצירות: 3:45
סה"כ מרחק: 40.63 ק"מ
טווח גובה 210 Meter (גובה מ 30 Meter אל 240 Meter)
טיפוס מצטבר 323 Meter
ירידה מצטברת 305 Meter
מהירות מקסימלית: 53.7 קמ"ש
מהירות ממוצעת כולל עצירות 10.8 ק"מש
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות: 14.8 קמ"ש
קלוריות: 3000
אחוזי שומן 14%
דופק ממוצע 134
דופק מקסימאלי 189 |
|
|
23/07/2010
פורסם ביום 07/03/2010
המסלול של השבת גובל בשני מסלולים שעשינו בעבר - המסלול האחרון הוא המסלול של מצפה משואה והקיר שנאלצנו לטפס בינואר האחרון. (הכנסו לכאן)
המסלול האחר הוא מסלול שעשינו לפני עופרת יצוקה באזור לכיש לעבר מערות חזן
והנה תמונות מהטיול למערות חזן:
|
הטיול של השבת התחיל בבית גוברין. מתחנת הדלק בכניסה לקיבוץ פנינו מזרחה על הכביש עד לכניסה דרך שער בקר סגור דרומה לעבר הכפרים של הערבים שמאחרי מחסום תארקומיא.
בתחילתו של המסלול יש מספר שערים שצריך לפתוח ולעבור ואת המסלול הזה חייבים !! אבל חייבים !! לעשות בימי שבתות וחגים או בתיאום עם צה"ל בגלל שרוב תחילתו נעשת בשטחי אש של צה"ל שלא משאיר את השטח נקי מסימנים (המון תחמושת זרוקה שם) תרמילים ריקים שאיתם רפול עליו השלום היה בודאי מכניס כמה קצינים לכלא!
אז עולים צפונה בעליה מתונה, במזלג הראשון ממשיכים ישר עם הכיוון דרומה. חשוב מאוד להתמצא בשטח כי בקלות אפשר לחצות את הקו השחור ולהגיע לזרועות המחבלים בני הכנופיות הערביות.
כשמגיעים לשביל סלול היטב בצומת טי, פונים שמאלה דרום מזרח. השביל מוביל למזלג נוסף שפונה או ימינה או שמאלה ואנחנו לוקחים את השמאלה. ממשיכים עד להצטלבות של מספר שבילים. כאן לקחנו את השביל האמצעי ישר לתוך מתקן לחימת לב"ב של צהל. העיירה הערבית הוירטואלית מצויירת מצויין. יש בה חנויות, מסעדות, מגדל של מסגד, ו"כאילו" דלתות ברזל.
הדרך שעולה ימינה מביאה לצידו הדרומי של הכפר מהעליה והדרך ימינה מובילה לחרבת ברק.
אנחנו כאמור לקחנו את האמצע בתוך שטח הלש"ב.
עולים ועולים חזק עד "קיר" חביב שמעטים עלו אותו ברכיבה.
אחרי הקיר כ 5 ק"מ מנקודת ההתחלה פונים ימינה ורכיבה שעולה ברובה על דרך נוף נהדרת ושמתחילה ירידה שמתקצנת מאוד בסיומה.
בחלקים מסויימים רואים מדרום דרך סלולה היטב ככל הנראה זו דרך הפטרולים המסומנת באדום. הנוף אירופאי מוריק עם פריחות סגולות צהובות וורודות מכל הסוגים .
לאחר 6.5 ק"מ מנקודת ההתחלה כך שק"מ שלם הופך לירידה קיצונית שבסיומה יש נטיה טיבעית לעזוב לגלוש בטירוף רק שטכנית זה קשה. הסיום של הירידה מביא אותנו לבודקע של ש.ג. בבסיס צבאי שהוא בסיס של יחידת גששים מקומית.
כאן גם מתגלה תופעה מדהימה של אלפי זבובים שעטים על כולנו. אי אפשר לגרש כמות כזו של זבובים, פשוט נחילים מעצבנים ודביקים.
כשאנחנו שואלים מה הכיוון שצריך לרכב עליו כדי להגיע לאמציה מצביע החייל שבעמדה על שביל שעוקף את הבסיס הצבאי על המטווחים שבו, ממערב - ושמוביל מערבה ובהדרגה דרום מערבה.
השבילים לרכיבה כאן נוחים ויפים. בין גבעות מוריקות שמשמשות ללא ספק כשטח אש קלאסי אנחנו מנתבים לעבר שביל שנמצא בק"מ ה 12 מנקודת הפתיחה ושמוביל לגבעת אגוזית.
אנחנו לעומת זאת צוללים לשביל יפייפה עמוס אתרים ארכיאולוגיים של ערים וכפרים עתיקים חירבת עזרה, גבעות את, חירבת בית לויה ועוד ועוד ועוד הכל על דרך רומית בנוף מדהים עטור בעצי זית עתיקים בשפע של שפע.
בקצה הדרך אנחנו מגיעים לכביש שמוביל לאמציה מדרום. אנחנו רוכבים לכיכר תנועה פונים בה ימינה לכיוון גבעות גד, קבר שיח עלי.
|
גבעת גד (בגובה 412 מ' מעל פני הים). שמה של השמורה נגזר מהיישוב המקראי מגדל גד (יהושע טו 38), ששכן כל הנראה בסביבה. השבילים הפונים צפונה מתנקזים לנחל לכיש, בעוד הגיאיות הפונים דרומה מתנקזים לנחל לכיש. שמורה גד משמשת שטח מרעה ליישובים לכיש ואמציה. כ- 2,000 דונם בדרום-מערב השמורה כלולים בתחום שטח אש; כ - 1,300 דונם הם יער נטע אדם וכ- 200 דונם בתחום השמורה מעובדים על ידי מושב שקף. מסלע הגבעות בתחום השמורה בנויות בעיקר מסלעי קירטון. סלע זה הוא בהיר ורך, אטים כמעט לגמרי לחלחול מים. במדרונות המתונים נוצר על גבי הקירטון קרום סלע קשה יותר, המכונה נארי. הגיאיות מכוסים בקרקעות סחף חומות ועמוקות יחסית ועל כן עיבד אותם האדם במהלך הדורות שעברו, כמו גם בימינו. בראש גבעת גד נחשף סוג סלע נדיר, הבנוי מאבן גיר צהבהבה, עשירה בשברי קונכיות, באצות גיריות ובשרידי אלמוגים ("תצורת צקלג"). בגבעת גד נחשפו בסלעי תצורה זו 37 מינים שונים של יצורים ימיים מאובנים. על פי המאובנים מסיקים החוקרים שסלעי תצורה זו נוצרו בניאוגן (לפני כחמישה מיליון שנה) בתנאים של ים חם, שבו יכלו לשגשג אלמוגים. נוח לחצוב בסלעי קירטון. תחילה קודחים בשכבת הנארי הקשה. לאחר שחודרים דרך הנארי לשכבת הקירטון הרכה, קל להרחיב את החציבה.
בחורבות שבשמורת גבעת גד התגלו מערות לשימושים שונים, מאגרי מים, מחסנים, מחצבות בדמות פעמון ("מערות פעמון"), מערות לאכסון צאן ועוד כהנה וכהנה.
עוד סוג מיוחד של מערות הן "מערכות המסתור" - מכלול של אולמות ומחילות שמקשרות ביניהן. מייחסים את השימוש במערות אלה למורדים היהודים בתקופת מרד בר כוכבא. חציבת בורות מים הייתה תנאי הכרחי לקיומה של אוכלוסייה באזור. בגלל אופי המסלע, אין נובעים בתחום השמורה מעיינות. בני האדם שחיו כאן היו תלויים לחלוטין בבורות המים שחצבו.
|
כאן הרכיבה היא על שביל סלול - ואחר כך פניה ימינה לשביל לא סלול שמוביל לפניה לעבר סימון שבילים כחול שמעלה אותנו לגבעות גד כאן בגבעה המזרחית יותר אנחנו עולים ועושים את ההפסקה של הרכיבה של היום.
בגבעה עצמה יש מערה סתומה , גת לדריכת ענבים ונוף שצופה לעבר הרי בית שמש, וגם קרית גת, אשדוד ועוד. נוף - נוף - נוף...
סיימנו לאכול אנרגיות וקמנו כדי לטפס שוב לעבר קבר שיח עלי.
הקבר הוא מבנה ישן שהכניסה אליו אסורה משום שאינו מתוחזק. על גגו כיפה טיפוסית וגם מכאן הנוף נפלא.
בירידה מגבעת גד אנחנו פונים ימינה שוב לעבר רכס אסם א -רסום, ישוב עתיק מימי חורבן בית ראשון שבו מצויות עשרות מערות פעמון ומי שאינו מכיר עדיף לא להתקרב בגלל סכנת מוות בנפילה.
במזלג שבילים שמוביל או צפון מערב או צפון מזרחה אנחנו פונים ימינה לצפון מזרח כדי לעלות בשביל מטוחח לעבר הכרמים של לכיש. כאן פנינו צפון מערבה בין חממות שמחממות את הגפנים רכבנו לעבר לכיש, לפני המושב פנינו ימינה שוב וממזרחה לתל לכיש עקפנו את התל עד לכביש. כאן התברברנו מעט - תחילה רכבנו על הכביש דרומה - אחר כך "תיקננו" צפונה בסוף לקחנו את הכניסה שממש לעבר לכביש ישר שביל ישראל.
גם כאן הרכיבה בתוך כרמים על למזלג שמסומן באמצעות אקליפטוס בודד. זה המקום שלקחנו את השביל השמאלי. עד ליציאה מהשטחים החקלאיים ורכיבה ממערב לשמורת בית גוברים והעיר העתיקה מארשה.
עד הכביש עליה קלה וצניחה חזקה חזרה לרכבים.
|
|
סיכום:
טווח גובה 212 Meter (גובה מ 222 Meter אל 434 Meter)
טיפוס מצטבר 496 Meter
ירידה מצטברת 495 Meter
מרחק: 40.6728 ק"מ
מהירות מקסימאלית: 46.1 קמ"ש
מהירות ממוצעת (עם הפסקות): 10.3קמ"ש
מהירות ממוצעת (ללא הפסקות) 15.9 קמ"ש
משך הרכיבה (כולל הפסקות): 3.54 שעות
דופק ממוצע: 141 לדקה
דופק מקסימאלי: 181
קלוריות: 3107
אחוזי שומן : 13% |
סרטון שכולל את כל התמונות שצילמנו ....
23/07/2010
פורסם ב 16/03/2010
|
הר חורשן הוא אטרקצית רכיבה ידועה.
זה כבר הביקור המי יודע כמה שלנו באזור ההר הנפלא הזה ובעונה הנוכחית זה עוד יותר מעניין.
הרעיון היה לקחת את ההר ממערב אחרי שחנינו בעמיקם. רכיבה לאורך אמת המים הרומית וכניסה מכיוון חורבה טאטא.
הפעם הצטרף אלינו גם ארז רופא, אמנם בלי קסדה אבל רק בגלל טעות.
היינו אמורים לרדת מההר ולהמשיך לעבר כביש 6 לחצות את כביש גבעת הרקפות דליה ולהכנס לנחל רז.
אבל תוכניות יפות לחוד ופנצ'רים לחוד.
הרכיבה המדהימה על המדרונות הצפוניים של ההר ועל שבילי שמורת אלונה גרמה לנו לפיצול שעלה זמן רב. מי שירד בירידה המתוכננת לא ידע שארע פנצ'ר שאותו תיקן פליקס בתוך דקות אבל יתר החבר'ה ירדו הרבה צפונה מהשביל שבו אנחנו ירדנו וכך העברנו שעה בהמתנה וחיפושים אחד אחרי השני.
הפנצ'ר הבא אירע אצלי בגלגל האחורי תוך כדי ירידה בצד המזרחי של כביש 6 אחרי שהחלטנו לקצר את המסלול בגלל החוב והאנרגיות המבוזבזות.
גם כאן תיקון מהיר וחזרנו לרכב.
אז את ההתחלה עשינו כאמור לאורך אמת המים הרומית שמדרום לשמורת אלונה. השלוליות עוד היו שם ואני עשיתי צלילה קטנה בשלולית עמוקה בדרך לשביל שמוביל לתוככי שמורת אלונה.
אחרי כ 7.2 ק"מ מתחילה העליה המיתולוגית לעבר חורבת טאטא. גינת הסלעים הזו שלקחה לנו בימים אחרים כ 40 דקות של עליה בלתי פוסקת (קצרה כל כך ????) עם הפסקה באמצעה כדי "לזרוע תמרים".... לקחה בקושי 10 דקות וגם זה לא "ביג דיל"...
היופי של גינת הסלעים והטיפוס עליה כשלאחריה הירידה הטכנית מאוד על מדרגות שפליקס קיפץ עליהם כמו תיש עם מצלמה היו חוויה נהדרת הכל לצד הפריחה הצבעונית שעיטרה את הדרך.
אחרי כ 12 ק"מ כשפנינו מהשביל שמוביל לצומת שפיה לעליה לעבר החורשן החלה העליה הבאה הרצינית - שגם היא נבלעה אחרי הפסקה קצרה.
כאן התחיל השביל בתוך החורש של שמורת אלונה עד לשביל שיורד בתוך חריץ שהועמק עוד יותר בחורף שלנו. לצד תאואים רועים ולצד מיליון כלניות, חרציות ושאר מיני פרחים עלינו על השביל הלבן דרכנו מזרחה ומטפסים עד ההפסקה הבאה שלוקחת אותנו צפונה לעבר ההר .
כאן מתרחש הפיצול שיכול היה להמנע עם מכשיר קשר קטן וכאן אנחנו ממתינים עד למפגש מחודש שמתרחש כמעט שעה אחרי הפנצ'ר.
עוקפים את הר חורשן ממזרח - יוצאים לעבר הר מנרה, עולים על השביל שממערב לכביש 6 דרומה, חוצים את כביש 6 ומחליטים לחזור לעמיקם.
|
|
המסלול לפניכם התמונות לפניכם :
|
|
טווח גובה 128 Meter (גובה מ 58 Meter אל 186 Meter)
טיפוס מצטבר 442 Meter
ירידה מצטברת 420 Meter
מהירות ממוצעת 7.3 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת ללא עצירות 15.1 קמ"ש
מהירות מקסימאלית: 52.1 קמ"ש
דופק ממוצע 136
דופק מקסימאלי 186
קלוריות 2981
אחוזי שומן 14% |
23/07/2010
פורסם ב 31/03/2010
|
אחד הסרטים היפים שבהם צפיתי לאחרונה מתאר רכיבה של שני רוכבים מקצוענים - צילם מרקו טוניליו - רוכבים: מאורו פרנצי וסייר פקורה.
מיקום אגם גראדה.
מצלמה: Canon Eos 5 MII עם עדשות שונות.
צולם 17 ו 18 למרץ 2010.
אופניים: Felt Redemption ו GT Sanction |
|
|
23/07/2010
פורסם ב 21/03/2010
|
את חוצה הגולן הזה עשיתי תוך כדי שפעת, דלקת בגרון, חום צמרמורות ומה לא ..
למרות הכל ולמרות הקור הנורא שתקף אותי הן בעיצומו של היום הראשון (גם בגלל החום וגם שסתם היה קר בדרך) והן בלילה בשינה בקאנטרי של קצרין - ההנאה היתה מושלמת.
ההפקה של בכל אופן גולן בפיקודו של איקי רהט היתה כמו כל ההפקות של החברה הזו הדבר הכי מתוקתק שיש.
הנופים המדהימים שנפרסו לכל אורך הדרך פיצו על הסבל הגופני של השפעת ושל מאמץ הרכיבה. הדרך עמוסה הפעם בסינגלים בתוך יער אודם ובמקומות אחרים, שבילי 4X4 וירידות פנטסטיות היו במהלך כל ה 120 ק"מ והפיצוי והמתאבן דווקא ניתן בסוף בירידה הנהדרת לחוף דוגית.
מה היה לנו שם:
שכרנו חדר במושב כפר יובל ב 350 ש"ח. חדר מינימאליסטי אבל בהחלט מספק את הצרכים. לא היינו צריכים כמו בכל פעם לצאת מהבית ב 3:30 ולהתעורר ב 2 בבוקר.
הנסיעה מכפר יובל לנקודת היציאה בנווה אטי"ב ארכה כחצי שעה ואפילו פחות.
ההגעה ב7:30 למרכז המושב וההתרכזות ליד כל הרוכבים שהגיעו, הרשמה, הכנת האופניים, שתיית קפה ואכילה קלה ובשעה 9.00 יוצאים לדרך.
המסלול הפעם שונה לחלוטין מהמסלולים הקודמים הרבים שעשינו. הדרך מסומנת מצויין, אים טעויות ואין אפשרות להתברבר.
כשמתחילות הירידות הקיצוניות יותר מתחילות נפילות. הנופלים מטופלים צי'ק צ'אק - הנוף פראי וירוק בניגוד מוחלט לצבע שלו בזמן הרכיבות של אוקטובר.
קור רציני תוקף אותנו בהפסקה הראשונה לפני קיבוץ אורטל וכשכבר מגיעים לקיבוץ אורטל לארוחת בוקר הרוכבים מחפשים מחסה מהקור בלובי של חדר האוכל מתפללים שיהיה שינוי בטמפרטורה כלפי מעלה .
מקיבוץ אורטל גולשים לקצרין בדרך נוף יפייפיה כשמפעם לפעם החרמון הסבא מתגלה בזוית נוספות שלו מעטר את הנוף הירוק ואת המישורים דרומה ממנו.
בהגעה לקצרין מתקלחים ומחליפים בגדים. מקימים את האוהל ולומדים מה נביא בפעם הבאה (כריות, מזרונים ואת הרכב מקצרין...) אחרי ארוחת ערב פשוטה ומצויינת ושיחות בעניים אופנים ורכיבת אופניים בישראל - הולכים לישון כדי לקום בחמש ורבע בבוקר לרטון על הדלקת בגרון, להתלבש ולצאת לדרך בשעה המתוכננת עם תה חם ומצב רוח של רכיבה טובה.
עם היציאה מקצרין אנחנו פוגשים בלהקת סוסים יפייפיה על הדרך - מצטלמים וממשיכים כדי לעלות לעבר מעיינות מי עדן לארוחת הבוקר.
בהמשך אנחנו לא רוכבים במגמות שהיו מוכרות מקודם, כלומר במקום לעלות לכביש ולפנות ימינה - חצינו אותו והתחלנו לטפס יותר למזרח למסלולים שלא הכרתי מעולם בעבר. בנקודה מסויימת חתכנו ימינה על שבילי אספלט ישנים חוברים לתל א-סאקי ואנחנו מטפסים עליו כדי לקבל בסיום הטיפוס עוד כוס תה חמה ועוד הסברים על סיפור הגבורה של המקום.
מכאן מתחילים לחבור לירידה המפורסמת לחוף דוגית. כ 20 ק"מ ואז מגלים את הירידה הטכנית ההיא. שוב נפילות אבל הכל מסתיים בסדר כנראה כי תוך דקות צוברים האופניים מהירות על ומקפצית בעליצות של פורמולה אחת לעבר הצוות שממתין בחוף לארוחת צהרים ולהסעות לרכבים.
סיכום:
מצויין !!!
|
|
והנה גם הקלטה של המסלול ביום הראשון
|
|
|
נתונים של היום הראשון:
טווח גובה 797 Meter (גובה מ 340 Meter אל 1,138 Meter)
טיפוס מצטבר 522 Meter
ירידה מצטברת 1,199 Meter
מרחק 56.92 ק"מ
מהירות ממוצעת: 10.3 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות 14.9 קמ"ש
מהירות מירבית 43.8 קמ"ש
קלוריות 5648
דופק ממוצע 138
דופק מקסימאלי 177
אחוזי שריפת שומנים 16%
|
נתונים מהיום השני:
הסוללה התרוקנה לפני גמר הקלטת המסלול וזה חבל - אשמח אם מישהו ישלח אלי את קובץ המסלול מוקלט.
קלוריות 4746
דופק ממוצע 129
דופק מקסימאלי 172
אחוזי שריפת שומנים 17% |
23/07/2010
פורסם ב 31/03/2010
המסלול של השבת דומה מאוד למסלול שעשינו לפני כחודש ושקראתי לו בבלוג "לחבר קצוות במגידו" האורך הוא כמעט אותו אורך שם היה אורך המסלול 42.34 ק"מ והמסלול שלפניכם - כמה מעניין, אורכו 42.31 ק"מ...
ההבדל בין שני המסלולים הוא בכך שבמסלול הזה לא ניסינו לחצות את הקישון מדרום כמו בפעם שעברה ולא עלינו לחירבת בית ראס דרך נחל גחר אלא מסביב צפונית מערבית יותר דרך נחל שופט ועין פורר.
הכוונה היתה להרחיב ולהאריך את המסלול אבל החבר'ה חשש מעט ולכן המרחק יצא - בהתאם, זהה לחלוטין.
התחלנו בהיוגב ירדנו לנחל קישון בקור מקפיא חתכנו להזורע, עקפנו מצפון עלינו בנחל שופט, בפניה לגבעת מכפל פנינו דרומה על האדום הגענו לעין פורר, ירדנו לעבר נחל גחר. עצרנו למנוחה קצרה, חצינו את הכביש עלינו לגוערה, חירבת בית ראס, גבעה 400 מדרום, ירידה לנחל קיני, טחנת הקמח, עיינות קיני, המחנה הבריטי ההרוס מגידו חזרה להיוגב.
|
|
|
|
טווח גובה 341 Meter (גובה מ 44 Meter אל 386 Meter)
טיפוס מצטבר 596 Meter
ירידה מצטברת 582 Meter
אורך 42.31 ק"מ
מהירות ממוצעת 10.6 קמ"ש (כולל עצירות)
מהירות ממוצעת ללא עצירות 14.7 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 46.4 קמ"ש
זמן רכיבה כולל עצירות3:59:42 שעות.
דופק ממוצע 143
דופק מקסימאלי 193
קלוריות 3403
אחוזי שומן 13%
באמצעות הפולאר פרסונאל טריינר יכולתי לבדוק איפה ולמה הגיע הדופק ל 193 שזה אחד הדפקים הגבוהים ביותר שאליהם הגעתי בזמן האחרון.
ידעתי והרגשתי שזה היה בעליה למגידו מדרום עליה שעשיתי גם בפעם הקודמת אז ניתן לבצע השוואה.
|
הדופק ברכיבה האחרונה - העליה למגידו מתחילה בערך ב 3:36 דקות לאחר תחילת הרכיבה היא נמשכת כחמש דקות עד השיא של הדופק 193 ולאורך כ 1.2 ק"ממגובה 140 מ' ל 192 מ' |
|
כאן הדופק המקיסמאלי מגיע בשעה הרביעית לרכיבה ומדידת הגבהים מלמדת שלא רכבנו בדיוק באותו שביל מה שמזכיר לי שעשינו הקפה קטנה מצפון שמיתנה את השיפוע... | |
23/07/2010
פורסם ב 03/04/2010
|
אז היה המפגש הראשון שלנו עם חבל הארץ המדהים הזה. ביום שישי זו היתה הפעם השניה. מתברר שעוד רוכבים ממרכז הארץ כבר גילו את המקום הזה והגיעו לחוויה נוספת. הלוואי שזה רק יתגבר.
|
תצפית לעבר אמת המים צפונית לעיר אפרת |
אז, בחול המועד סוכות הגיעו מעט מאוד רוכבים. הפעם היתה כמות הרבה יותר גדולה.
אני מתחיל בבעיות שהיוזמים צריכים לטפל בהם כדי שהאירוע יהיה הרבה יותר מהנה.
ראשית ההרשמה. כדי להרשם צריכים לעלות טופס בוורד לשמור ולשלוח. איך בדיוק רושמים כמה אנשים ? למה אין טופס מובנה עם מסלקה לויזה דיינרס ושאר כרטיסי האשראי.
זה כיף לדעת שאתה תורם ברכיבה שלך למען מטרה נעלה כמו מוסד לילדים חריגים. לכן, כשמגיעים חשוב לתת לרוכבים איזו שהיא מזכרת... חולצת טריקו ב 10 ש"ח ? או משהו ... העיקר המזכרת.
דבר נוסף הוא שעת היציאה. היה בלאגן אדיר. יצאה קבוצה של רוכבים לדרך, אנחנו בעיקבותיה אחרי שנרשמנו בזריזות פראית - והיא נעלמה. אשכארה !!
נו טוב, זה היה יכול להיות ממש לא נורא אם היה סימון של המסלול ... אפשר לבקש מאיקי רהט מבכל אופן גולן ברמת הגולן ללמד אתכם איך הוא מפיק כזה אירוע - כי להתברבר בשטח הזה זה בטח לא נעים במיוחד לבחורים כמו מיכה רוחן שחשב שהוא מגיע לשדה קרב וממש נפרד מהילדים לשלום כשיצא מנתניה.
למזלנו - נתקלנו בקבוצה "פרטית" שהגיעה לרכיבה והובלה על ידי אחד מהחבר'ה המקומיים. ליד עין פיאר פגשנו את הקבוצה שאיבדנו ואז הכל הלך יותר בקלות. אבל גם כאן יש טעויות.
כשאתה מזמין רוכבים מיומנים - אסור לך לייצר כל כך הרבה עצירות. העצירות פוגעות בהנאת הרכיבה ולמרות שאני מבין שיש רוכבים שרוצים לעשות את "כל המסלול" חייבים להפריד אותם מהרוכבים המיומנים.
מכאן והלאה אין מה לומר. האוירה היתה מצויינת. היה כיף אדיר לגלות שוב את חבל הארץ הנפלא הזה והיה וההסברים וההדרכה היו טובים ומעניינים. הנוף מדהים. השבילים בתוליים וקוראים לעם ישראל לבוא ולהנות. גם הראות מצויינת - מפרשת קו המים אפשר לראות את תל אביב אשקלון אשדוד פרוסים על כף היד. (אל תגלו לאבו מאזן או לחמאס בחייאת..)
תוך כדי רכיבה אתה שוב מגלה את הפוטנציאל האדיר של האזור, ההרים, הגבעות, האתרים, המאחזים וההיסטוריה היהודית שקוראת לך. אין אפס. בכל מקום יש מה לדעת ולגלות.
כבר כתבתי בעבר על המסלול והנה הקישור. לצערי לא היתה לי מצלמה טובה אז בקושי צילמתי וההבדל הוא בירוק החזק מאוד של הרכיבה באביב לעומת הצהוב והחום ברכיבה של הסתו.
הרכיבה מתחילה מאלון שבות - ירידה לעבר עין פיאר, רכיבה לאורך אמת המים שבנה הורדוס ומהנדסיו ושהביאה את המים להרדיון ולירושלים. אחר כך עולים בכביש לעבר כפר חאדר ובית לחם. עלינו בשביל לעבר נווה דניאל וקו פרשת המים. ירדנו לעבר דרך האבות - למקוואות היפייפיים ששימשו את אבותינו בדרך לבית המקדש בימי בית שני.
|
שכונת הרימון בעיר אפרת - עיר ששכונותיה קרויות על שם שבעת המינים
|
כאן התבלטנו בגלל העצירות המרובות אם להמשיך לעבר כל המעינות או לעקוב אחר הרכב המלווה למעינות לזכר דובק ובנו - ולדעתי טעינו כשנפרדנו מכולם ורכבנו למעיינות. עד שאתה מגיע לכאן כבר עדיף לרכב לאט ולהנות מהמקום מאשר למהר ולקצר.
אחרי המעיינות עלינו חזרה לבד, לעבר אלון שבות דרך בת עין חזרה לרכבים.
|
|
|
טווח גובה 191 Meter (גובה מ 828 Meter אל 1,019 Meter)
טיפוס מצטבר 408 Meter
ירידה מצטברת 368 Meter
מרחק 26.29 ק"מ
מהירות ממוצעת כולל עצירות 8.7 קמ"ש
מהירות ממוצעת ללא עצירות 14.9 קמ"ש
מהירות מקסימאלית: 47.2 קמ"ש
דופק ממוצע: 134
דופק מקסימאלי 186
קלוריות 2210
אחוזי שומן 15% | |
23/07/2010
פורסם ב03/04/2010
|
אחרי שאתה עושה מאות ק"מ בחודש - מתרחק ויוצא למרחקים של מעל לשעת נסיעה מהבית הילדים והמשפחה אתה מחפש איכשהו גם לצמצם זמנים כדי להיות יותר ולהרגיש את הבית.
נכון שילדים גדולים זה יתרון אבל משפחה, ארוחה, שיחות זה לא פחות חשוב. אז כל פעם אנחנו מנווטים מסלול חדש ובאביב, הכל, אבל הכל יפה כשהוא לא סמוך לבטון אספלט רמזורים ופיח.
אז היום זה מה שעשינו, סיכמנו שנצא מכפר יונה ונעשה מסלול שיחזיר את הנתנייתים ברכיבה לביתם ואותנו דרך נתניה - הביתה לכפר יונה.
נקבעה פגישה ל 7:30 חמש דקות בערך קודם, מיכה מתקשר ומבקש שנפגש בכניסה לבית יצחק. מתאים.
יצאנו לבית יצחק. נפגשנו - צחקנו ורכבנו לעבר פסי הרכבת למעבר בין אביחיל לכפר ידידיה, גשר הצבים, נחל אלכסנדר. מקס הוביל אותנו לחירבת סאמרה - שם קיבלנו שיעור קצר על שוק האבטיחים ועל הנמל של מכמורת - המשכנו לים, חצינו את הנחל לעבר בית ינאי, רכבנו על קו החוף המדהים - עלינו על המצוק וראינו עד כמה טוב להיות ישראלי עשיר .... חתכנו לעבר כפר ויתקין מהגשר להולכי רגל של נעורים - לעבר בית חירות ופרוייקט ההרחבה, חצינו את הכביש שמוביל מסיתן אהרון לעבר כפר ויתקין רכבנו בפרדסים שממזרח לביתן אהרון, יצאנו בגבעת שפירא רכבנו מערבה לכביש החוף, חתינו את הגשר לעבר אביחיל חזרנו לדרך שמקבילה לכביש החוף, חתכנו מערבה לבריכה של אביחיל שם נפרדנו, אנחנו למזרח לעבר המנהרה שמתחת לכביש החוף חזרה למחסום הרכבת שמוביל לכפר ידידיה והנתנייתים למערב לעבר רמת פולג.
מכפר ידידיה הכל כבר קל לעבר כביש 4 למנהרה שמובילה לפרדסי כפר יונה - ולחול, הרבה מידי חול מתיש.
אבל הגענו הביתה בדיוק בשעה הנכונה לפני שהחום היכה בנו. קצב מצוין - מאמץ קל, מסלול כייפי ביותר.
אין תמונות אבל הנה המסלול לפניכם להקלטה ושימוש...
|
|
נתונים:
טווח גובה 72 Meter (גובה מ 9 Meter אל 82 Meter)
טיפוס מצטבר 248 Meter
ירידה מצטברת 247 Meter
מרחק 38.38 ק"מ
מהירות ממוצעת כולל עצירות 12.1 קמ"ש
מהירות ממוצעת לא כולל עצירות 16.1 קמ"ש
מהירות מקסימאלית 37.3 קמ"ש
זמן רכיבה כולל עצירות: 3:10:37 שעות
זמן רכיבה לא כולל עצירות: 2:36:46 שעות
דופק ממוצע 133
דופק מקסימאלי 189
קלוריות 1936
אחוזי שומן 15%
(לקראת הסוף מחשב הפולאר זייף קצת בגלל מגעים לא טובים)
|
23/07/2010
בפורסם ב 07/06/2010
|
כבר שנים שמציעים לי לבוא לרכב ביער עופר.
שנים שמזכירים לי שעוד לא הייתי בכרם מהר"ל.
יש לי שכן רוכב שבכל פגישת העברת חוויות מדבר על הסינגלים של מירב ועל המסלולים היפיפיים שם. ולי היה כל הזמן שבעולם. חשבתי לצאת ולברר במה דברים אמורים ב"הזדמנות".
אז כשיצא שתכננתי לאן לרכב השבת חשבתי דווקא על איך לחבר את הר חורשן עם החלק שמצפון לו, נחל תות ומחצבת שפייה. רק כשעיינתי במפות התברר לי שאיך שהוא אפשר להגיע גם ליער עופר ולהתקרב לאזור שמעולם לא רכבנו בו.
וככה תוכנן הטיול כשהכוונה היתה להגיע לנחל מערות. לקחת מהנחל ליער לחזור לאזור בקעת מהר"ל ולחזור דרך נחל חרובים לאזור בת שלמה ולבית הספר בשפייה.
אז יצאנו בשש בבוקר. בערך בשש וחצי נפגשנו בבצומת פרדיס והמשכנו לשער שלפני הפנימיה בשפייה שלפניו חנינו.
מהשער ירדנו חזרה בכביש - כשש מאות מטרים מהשער פנינו ימינה מדרום להר שעליו יושב בית הספר ולקחנו מערבה. מולנו הבתים של זיכרון וככל שהמסלול התעקל ימינה - צפונה, ככל שהגיאוגרפיה השתנתה להררית וטרשית.
לאחר כשלושה ק"מ וחצי פנינו בצומת טי של מסלולים שמאלה כדי לקחת מאוחר יותר ימינה מול סככת בקר ואז אחרי כמאה מטרים פנינו שוב ימינה לשביל גרוע שהתחבר לסימון שבילים שחור צפונה במקביל לקו מתח גבוה.
|
|
|
הרכיבה על השחור לאורך כחמישה ק"מ מביאה אותנו לאיזור עין איילה ליד מושב עופר. כאן מגיעים לכביש ויורדים בו שמאלה לעקלתלונים לכיוון מערב. בסיום הירידה צומת - בכביש חצינו והמשכנו לעבר שער מתכת של מוסד לא מוכר לפני השער שביל טכני תלול משובש שפונה ימינה - על השביל רכבנו כשני ק"מ נוספים עד שהגענו לפאתי ישוב על כביש סלול אספלט גרוע. כאן המשכנו ישר בעליה לעבר יער עופר.
עשינו כמה תצפיות - פנינו שמאלה לעבר תצפית נוף הכרמל - שמבוצעים בה עבודות בניה ופגשנו בעשרות רוכבים בניווט רכוב - הולכים וחזרים מצד לצד כאילו מישהו נשך להם בישבן... פירגננו ויצאנו להמשך הדרך.
התברברנו מעט כשחיפשנו את שביל ישראל. ימינה שמאלה , שמאלה ימינה - חזרה ושוב חזרה עד שהגענו לשביל לא מסומן שהקיף את היער ממערב לצפון - בצומת טי פנינו שמאלה לעבר תחתית ההר. בקצה צומת מול מטע בננות פנינו ימינה בין מטעים וכרמים לעבר נחל מערות.
רכיבה לאורך המצוקים ונכנסו לנחל עצמו עד האתר שעדין לא נפתח לקהל.
הגענו לפרגולה שבאתר, ישבנו לאכול ולשתות ולנוח מעט. אחר כך נכנסנו לשביל שמוביל דרומה לתוככי יער אקליפטוסים שסלול באבנים אבנים ועוד אבנים. הרכיבה קשה ולא נוחה אבל הנוף פראי ומעניין ולאחר כ 3 ק"מ וחצי הגענו לבקעת מהר"ל לצומת שבילים לבנים על מישור - פנינו שמאלה לעבר חוות מכורה - אלא שהיינו צריכים לפנות ימינה לפני החווה לפניה שבה השביל מקביל לנחל חרובים - במקום זה טעינו והמשכנו אחרי חוות מכורה לעליה יפה וטכנית לעבר גן לאומי כרמל. פה טעינו (טעיתי) שוב ולקחנו ימינה בשביל האדום אבל כשראיתי שהשביל האדום לא פונה ימינה שאלתי רוכבי טרקטורון לאן מוביל השביל. התשובה "דלית אל כרמל" גרמה לי להבין שטעינו כמה ק"מ טובים קודם ולמרות שכל כמה מאות מטרים בדקתי את המיקום טעיתי... טוב, זה קורה להכי טובים... (-: .
אחרי שההתברברות הוכחה באופן שאינו משתמע לשתי פנים חזרנו חזרה והפעם חלפנו על חוות מכורה וופנינו דרומה במקביל לנחל חרובים. אחרי כשני ק"מ השביל מתפצל : ימינה לעבר עליה דרקונית וישר לעבר עמק מוקף בעצי אלון וזית - נכון, אנחנו לעליה. עליה חסרת רחמים שהטמפרטורה של יום הרכיבה והקושי לעלות אותה גזל כוחות רבים וכולנו ירדנו מהאופניים.
|
|
|
עם כל הכיף לרכב ולאור ההתברברות הקשה שגזלה זמן גם בגלל שעצרנו הרבה, העליה הדרקונית והחום - התחלנו לדאוג שמא זמן הרכיבה יתארך מעל ומעבר למתוכנן. בקצה העליה ההיא בדקנו שוב אם אנחנו בנתיב הנכון. ללא ג'י פי אס שמראה מפה מדוייקת או מיקום על המפה זה קשה. עם הנוקיה והספורט טרקר אני מפעיל פונקציה ששמה "פנדינג מפ" כלומר אפשר להציף את הנתיב שהוקלט ולהזיז אותו ימינה ושמאלה כדי לראות אם מתקרבים לנקודת היציאה.
ככה ראיתי שאנחנו עדין רחוקים מאוד מנקודת ההתחלה. אבל גם את הכיוון ראיתי והמשכנו לעבר יער אלונים שהביא אותנו לחוות של בדואי שישב עם חברים בחצר עטופה בבקר וגללי בקר ואחריה פנינו לעבר רכס שמדרום לו מצוי סינגל מיתולוגי שכבר שמעתי עליו מיליון פעם. הסינגל די מוזנח עמוס קוצים וגם אבנים שהונחו בו כדי לחסום אותו כנראה - אבל בכל זאת הוא זורם וזורם יפה תוך תרומת שריטות לידיים ולרגליים.
|
|
|
|
אחרי הסינגל יש הצטלבות. כאן פנינו שמאלה לעבר אוכף וכדי לחצות ואדי - לפני הואדי שער נעול בשרשרת ללא צורך במפתח - עברנו את השער ונעלנו אותו אחרינו - אחרי הואדי טיפוס חזר וארוך מאוד לעבר תחנת המימסר של חברת החשמל - אבל קודם עברנו בשטח האש של אליקים - מול חורשה פונים ימינה לעבר קוו המתח הגבוה - אחריו ירידה טכנית שאינה בשימוש כמעט עד לכביש סלול שמוביל לכביש המהר - אליקים בת שלמה. על הכביש המהיר בשוליים טובים (למעט קטע אחד קצר ללא שוליים !!! זהירות) עד לצומת שפיה - עולים חזרה לרכבים.
המסקנה מהרכיבה הזו היא שמדובר באזור ענק שלא ראינו בו איש רוכב ואני מדגיש שמדובר רק בקטע האחרון מנחל חרובים לעבר נחל תות. אזור שטח האש של אליקים הוא כמובן שטח שלא ניתן לרכב עליו בימי חול מסיבות ברורות - אבל בשבתות זה נראה כמו מקום שיש מה לגלות בו. גם האזור של תחנת המימסר של חברת החשמל באזור נחל תות, צפונה ממנה שבילים ומקומות מפתים ושווה לבדוק אותם ולהכנס לתוכם כדי להכיר עוד. |
09/07/2010
|
לא. למי שחשב שטעיתי בכותרת של הבלוג אז דווקא הוא טועה.
נכון, את המשפט שמהווה קללה בצרפתית לא כותבים ככה - וזה מכוון. Putte הוא שם של עיירה בין הולנד לבלגיה.
כתב מחלקת הספורט של ערוץ france2 המהולל ג'רר הולץ אינו ידוע דווקא כאדם גס רוח או ככזה שנוהג לקלל אבל להולץ כנראה הגיע עד כאן מהתנהגות שחקני נבחרת צרפת במונדיאל והרי הבושה הגדולה ביותר לדידם של הצרפתים היה האירוע שבו קילל כוכב הכדורגל אנלקה את מאמן הנבחרת דומינק בקללת הרחוב "fils de pute" - "בן זונה" בלשון לא דיפלומטית כשהמילה פּוּט משמעותה "זונה".
הקללה ההיא עשתה כאלו הדים שאימו של דומינק הגיעה לנמל התעופה שבו נחת אנלקה כדי לפגוש אותו ולהציג את עצמה בפניו.
בצרפת משפט גס כזה לא עובר לסדר היום ואפילו המנהיגים הלאומיים נדרשו להסיק מסקנות מהתנהגות שחקני הנבחרת, כשהימין הקיצוני מצחקק על הצרפתים הטיפשים וטוען שזה קורה כי השחקנים אינם באמת שחקנים - "הם סך הכל בני מהגרים ועובדים זרים".
אבל כשעברו רוכבי הטור דה פראנס ביום ראשון שעבר בעיירה ששמה פּוּט בבלגיה, ז'רר הולץ זכה לקונוטציה לירית - והוא כינה את העיירה הזו בכינוי "עיירת הזונות המהוללת" תוך כדי המשך הדיווח מציין הולץ ללא שום שינוי בטון הדיווח כי מעולם בימי חייו לא ראה כל כך הרבה בני פּוּט לצידי הדרכים והמשמעות היא שמעולם לא ראה כל כך הרבה בני זונות לאורך הדרך.
התוצאה של המשפטים האומללים הללו של הולץ המשועשע היתה לא פחות ולא יותר מתקרית דיפלומטית בין בלגיה לצרפת. בסיום השידור נאלץ הולץ לבקש את סליחתם של הבלגים ש"כולם ידועים שאני מאוד אוהב" שוב ושוב ושוב עד שכמעט היתה תחושה שהוא מבין שעתידו המקצועי נתון בסכנה.
מאוחר יותר הוא הסביר כי דבריו לא כוונו אל הבלגים או אל תושבי העיירה אלא למשפט הגס ששיגר אנלקה למאמן הנבחרת הצרפתית (שאינו אהוד מי יודע מה בצרפת ..) ושהוא רמז בבדיחותא שאולי לאנשי העיירה התכוון אנלקה וגם זה בצחוק.
הנה הקטע השערוריתי לפניכם... |
|
|
08/07/2010
|
את המסלול הזה עשינו לפני שבועיים והבטחתי לעצמי שעוד אחקור אותו עוד ועוד.
במקור המסלול מתחיל בבית זית. נכנסים לישוב מכביש אחד ומיד בכניסה חונים בחניה שבצד שמאל.
מהחניה חוצים את הכביש ויורדים בשביל חביב שמאלה לעבר מאגר בית זית. על השביל כ 600 מטרים לאחר ההתחלה מזלג שבילים אפשר לקחת את השביל השמאלי שרוכב מזרחית יותר וגבוה יותר ממאגר המים ואפשר לקחת את הימני כדי לרכב קרוב יותר למים ולמאגר.
אחרי הסכר שבמאגר ממשכים בירידה מלאה בורות ומהמורות קלים עד שמגיעים לכביש סלול עליו פונים שמאלה ולצומת טי עם כביש ושם שוב פונים שמאלה.
אחרי רכיבה במגמה עליה של כ 200 מטרים פונים בכיכר ימינה לעבר הכביש שמוביל לקרית הדסה. אפשר גם, ממש על ההתחלה - במקום זאת לפנות ימינה בכיכר לעבר עין כרם ולהתחיל את הטיול באיזה קפה טוב באחד מבתי הקפה במקום שמצאו חן בעיני מאוד.
אבל אנחנו נמשיך במסלול שלנו לעבר קרית הדסה - שם אחרי כ ק"מ אחד פניה שמאלה על הכביש לפנות בזהירות וממש 10 מטרים אחרי הפניה מעין רחבה בין עצים - מסתכלים טוב ורואים שער סגור לרכב, לוקחים את הדרך שאותה הוא חוסם יש מקום למעבר אופניים.
כאן רוכבים בכיף בשביל יפייפה לאורך צלע הר ממזרח ונוף עמק וגאיות מצפון מערב.
מיד מרגישים שהיה כאן ישוב עציק ויש עוד גומחות, קשתות ומדרגות חצובות באבן על צלע ההר.
גם הריח משכר וכשרכבנו, פעמיים, הזעתר קרא לנו אבל לא נגענו...
לאורך השביל הזה עשרות סינגלים , עשרות... ברכיבה הראשונה ניסיתי חלק מהם ויש מה לחקור במקום - אמנם מה שראיתי היה קצר, כלומר סינגלונים של עד 500 מטר אבל הצפיפות של השבילים ושהייה במקום תגרום לתוצאה חיובית למי שיחפש - הוא בטח ימצא !
השביל מוביל אחרי מספר ק"מ לעין חנדק, חורשת זיתים ואלונים עמוסה בשאריות אשפה שלא פונתה על ידי הרשויות ושימשה מזון לבעלי החיים בסביבה. אנחנו ראינו שם חוגלות לרוב.
ירדנו למעין שגם הוא עמוס לעייפה בזבובים ושיירי במבה וחטיפים למינהם. ביקור במעיין וקצת שעשועי דילוגים וקפיצות מעל המדרגות שם וממשיכים על שביל אספלט עתיק שלוקח מזרחה ומתפתל דרומה ומערבה לעבר עליה לאבן ספיר.
באבן ספיר לקחנו את את הכביש שפונה ימינה עד לעליה שמאלה לעבר מרכז המושב - במרכז המושב המשכנו ישר לעבר השער שפונה שוב דרומה - לכביש המוביל לקרית הדסה ולהר אורה אבל אחרי כק"מ פונים ימינה לואדי יוסוף לשביל מסומן אדום. על השביל הזה ממשיכים כשלאורך כל הדרך משמאל אפשרויות להכנס למעיינות שונים לעין עוזי, עינות עמינדב ועין תמר.
אחרי שמסתובבים קצת באזור מגלים את פינות החמד הללו ממשיכים על השביל האדום שמאלה לעבר חורבת סעדים. בקצה השביל האדום כביש אספלט סלול פונים בו ימינה ומיד אחרי חמישה מטרים ימינה שוב. כאן מגיעים לירידה רצינית עמוסה מהמורות ובורות ולכן צריך להזהר - עד למגיעים לצומת שאחד השבילים שלה מוביל ימינה לעבר חוות הגתות ממש קרוב לקו מתח גבוה שעובר באזור וכשבהמשך מימין שביל הרכסים, שביל שסללה קק"ל ושמבטיח להיות מעניין.
אנחנו פנינו שמאלה על השביל שעולה בעליה מתונה מסביב לשלוחת שלמון. אחרי כשני ק"מ השביל מתפצל - השביל השמאלי האדום לוקח לעבר יד קנדי - אם תקחו את השחור שמאלה - תקיפו את הר עמינדב.
אחרי מספר ק"מ פניה חדה שמאלה - אפשר גם להמשיך ישר ולקצר תוך שבקצה ניפגש עם הכביש עליו נרכב מאוחר יותר - אבל אנחנו לקחנו שמאלה לעליה על שביל לבן עד שהוא חיבר אותנו עם הכביש שעולה ליד קנדי ולעמינדב.
בכביש אנחנו פונים ימינה - אחרי עליה קצרה ומפגש בכביש עם לול בצד ימין ממשיכים עם הכביש מספר ק"מ חביב שבו יש להזהר כי השוליים צרים מאוד. הכביש מתפתל ויורד ואחר כך גם עולה יפה עד צומת אורה. בצומת אורה ממשיכים ישר עד לתחנת דלק מימין לצומת בצומת חוצים בזהירות שמאלה לעבר תחנת אוטובוס שלפניה ממש שביל - סינגל שמוביל לעין כרם.
את הסינגל הזה שהומלץ לי עליו לקחתי בפעם הראשונה בדרך לא דרך רכבתי מתוך כק"מ שלם רק 100 מטר.
דיון בפורום טיולי אופניים בתפוז גילה לי שהסינגל "כן" רכיב ו yronp מהפורום הציע לי לנסות דרכים אחרות לסינגל - ובאמת, בדיקה נוספת העלתה שאפשר לקחת את הסינגל בהחלט ולא מהמקום שבו הייתי בפעם הראשנה שהוא טכני מידי וקיצוני יותר. הגישה הדרומית רכיבה בהחלט ואת רובה רכבנו.
נסיון אחר שלנו היה על הכביש - במקום לרדת לסינגל לפני התחנה ירדנו אני ובני את הדרך כולה על הכביש - עברנו את הדסה עין כרם והכביש במגמת ירידה מטריפה הוביל אותנו עד לכיכר הראשונה שבה נתקלנו בתחילת המסלול וממנה ירדנו ימינה חזרה לעבר מאגר בית זית הפעם במגמת טיפוס - חזרה לרכבים.
המסלול השני הארוך יותר שירד מהסינגל הוביל אותנו לבית של כת נוצרית שנקרא "בית אבינו". אחרי הבית ירידה בסימטה "עלא - איטליאנה " לתוך שכונת בית הכרם לאזור עמוס תיירים וטיילים וגם בתי קפה מצודדים חביבים על חובבי האספרסו הקאפוצי'נו וגם הגלידות.
אחרי טיפול במגנוני הטעם אפשר לעלות על האופניים ולטפס ישר ושמאלה לעבר מרכז השכונה שם מתחילה ירידה לעבר אותה כיכר מכיוון מזרח ואז שוב, ימינה וימינה חזרה לשביל שמוביל במעלה לעבר מאגר בית זית.
|
|
|
|
סיכום נתוני רכיבה:
טווח גובה 266 Meter (גובה מ 558 Meter אל 824 Meter)
טיפוס מצטבר 444 Meter
ירידה מצטברת 426 Meter
מרחק : האפשרות הארוכה יותר 43 ק"מ, האפשרות הקצרה (חזרה על הכביש דרך הדסה עין כרם: 29.42 ק"מ
זמן רכיבה: האפשרות הארוכה יותר 4:36 שעות - האפשרות המהירה 2:35 שעות
מהירות ממוצעת באפשרות הקצרה 11.3 קמ"ש
מהירות מקסימלית באפשרות הקצרה 80.7 קמ"ש !!!
|
|
|
08/07/2010
|
יצאנו לראשונה לרכיבה בגליל המערבי. המסלול ישב לי על המצפון כבר הרבה מאוד זמן משום שלקחנו לפני כשלוש שנים צימר במושב מנות, יצאנו לטייל במונפור וראינו איזה מסלולים מדהימים ניתן להרכיב מהנוף הירוק והנפלא הזה רק אם נגיע אליו.
אז ככה זה כשאין אילוצים של זמן. יצאנו מהבית בחמש ועשרים בבוקר אויר קריר ונעים - נסיעה חלקה ומהירה ותוך שעה ורבע היינו בגבול הצפוני של מדינת ישראל. מושב מנות. בחניה שבכניסה למושב ממש משמאל לשער הכניסה - כבר היו מספר רכבים של רוכבים שהמתינו לחברי הקבוצה שלהם וחשבו שאנחנו חלק מהם.
רבע לשבע כבר התחלנו לפדל.
יוצאים חזרה בירידה בכביש שמוביל למושב כק"מ עד לשביל אדום שפונה ימינה בירידה לעבר נחל כזיב. בקצה הירידה הדרך מצטלבת עם שביל מסומן ירוק שלוקח אותנו מזרחה דרך ארוכה מאוד לאורך נחל כזיב.
אין מה להוסיף על התמונות - נוף מדהים, שאחרי מספר קילומטרים מתחבר לנחל זורם - בריכות, מעביר מים, עצים וסבך , המסלול לא טכני וקל לרכיבה בעונה הזו של השנה.
בקצה המסלול הירוק מגיעים למפעל מים שלאורכו עדין מסומן השביל. השביל לא רכיב ולא "הליך" אני הנחתי את האופניים על רמפת בטון והלכתי לצידם עד לסיום הדרך. בקצה יש כביש ממנו עולים בעליה הקיצונית ביותר במסלול עליה די רצינית וארוכה שנמשכת עד לפאתי מעלות. כאן רוכבים עוד לאורך הבתים של ההרחבה של המקום עד שבצד ימין לפני לולים מסריחים מעט פונים ימינה לשביל לבן ובצומת טי פונים שמאלה יורדים עם השביל ופונים איתו ימינה עד לצומת חדשה שסלולה באספלט בתוך הכפר הערבי מעיליא שם פונים שמאלה עד שמגיעים לכביש הראשי שעליו פונים ימינה לצומת מרומזרת. בצומת שמים לב פונים ימינה לתוך הכפר ומיד שמאלה לתוך שביל מקביל לכביש.
בשביל / כביש הזה ממשיכים בעליה לעבר בית ספר שנמצא שמאלה לשביל בקצה העליה. מבית הספר ממשיכים על הדרך בירידה שנוטה מעט שמאלה ואז הופכת מעט קיצונית יותר ונפגשת עם הכביש שמוביל למצפה הילה - הישוב שבו חי וגדל גלעד שליט שכולנו מתפללים לשלומו גם אם איננו בטוחים שהקמפיין עבורו יסייע בעדו.
אנחנו רוכבים בכביש הזה שמאלה ועולים למצפה הילה.
נכנסנו לטיול קצר בישוב היפה הזה וחזרנו חזרה לכניסה אליו שם לקחנו את השביל השמאלי במזלג השבילים כדי להגיע לחירבת בלוטון. רכיבה של מספר ק"מ לחירבה ולנופים הפראיים שמסביבה משולבים בכרמים ומטעים וגם בחושות יפות שבנו המקומיים לעצמם על הקרקע היפה של ארץ ישראל שצופה או לעבר נחל כזיב או לעבר נחל אשור ונחל שער.
אחרי הגיחה לחירבת בלוטון חזרנו בסינגל יזום (בין השדות ) לעבר השביל שמוביל בירידה מטמטמת למושב מנות.
המסלול נטו ללא הגיחה לחירבת בלוטון ארך כ 25 ק"מ.
|
טווח גובה 428 Meter (גובה מ 106 Meter אל 534 Meter)
טיפוס מצטבר 458 Meter
ירידה מצטברת 335 Meter |
|
08/07/2010
|
את המסלול הזה רכבנו בניצוחם של יובל ובני איטח שרוכבים בו באופן קבוע כ"מסלול אימונים".
ואימון היה שם. מדובר במסלול שרובו עליות אולי 70 אחוזים ממנו. בשבילים יפייפיים ובנוף ירושלמי הררי.
לצערי את המסלול הקלטתי רק בהפסקה שעשינו בפינת ישיבה לפני הירידה הגדולה לעבר עין לימון עין רפא.
לכן בהקלטה רואים רק את הירידות (שגם בתוכן היו כמה עליות יפות וטכניות).
ההתחלה היא על הכביש שמוביל מכביש 1 לבית שמש מול תחנת הדלק הראשונה מימין - משמאל ישנה פניה לדרך ג'יפים ודרך בורמה. כשחוצים את הכביש בזהירות יש חניון קטן. שם חנינו.
משם רכבנו דרומה על השביל המקביל לכביש עד למזלג שבילים שלוקח ישר או שמאלה. במזלג הזה לקחנו ישר - כלומר המשכנו עד חניון אשתאול.
בחניון רכבנו שמאלה לעבר יער קדושים - שביל יפה וסלול היטב.
כשהגענו לצומת טי - במקום לקחת לשביל שמושך לעבר עין לימון - פנינו ימינה לשביל הכחול. כאן התחילה עליה רצינית וארוכה , דרך נוף נהדרת, תצפיות וחורשות סטייל אירופה.
הקליקו על המפה למטה וקבלו את הגירסה המקורית
אחרי טיפוס ארוך מתחילה ירידה שמובילה לצומת עם שביל כחול שלוקח שמאלה. אנחנו חוצים את הנקודה הזו (שיש בה הרבה ברחשים... וממשיכים לעלות עד שמגיעים כמעט לכביש 395 - פונים שמאלה על השביל וממשיכים בעליות עד לנקדת מפגש עם הכביש הזה יותר מאוחר מול צובה.
כאן לוקחים עם השביל שמאלה וימינה חוצים את הכביש וגולשים לעבר פינת ישיבה מוצלת - אפשר לנוח בה לקראת ירידה דרמטית טכנית לעבר עין לימון.
הירידה היא על שביל לבן עמוס בורות ומכשולים ולכן צריך להזהר - לקראת סופו משטח אספלט פונים עליו שמאלה משמאלינו עין לימון, כאן רוכבים במקביל לנחל כיסלון עד לצומת שבילים עם שביל כחול - לוקחים על הכחול ימינה וממשיכים בעליה לעבר שביל ירוק שעוליו עולים לוקחים שמאלה עד למפגש עם השביל האדום שמוביל על דרך הג'יפים שראינו את הסימון וההכוונה לקראתה כשחנינו .
כאן יש ירידות טכניות ביותר - חלקן לא רכיבות או לא עבירות אלא לכאלו שחייבים להוכיח משהו לעצמם. הבורות מכוסים בפודרה וחלקם לא נראה.
לכן חשוב להזהר מספר ק"מ לפני הסיום.
סיכום:
סה"כ מרחק 36.5 ק"מ
טווח גובה 423 Meter (גובה מ 324 Meter אל 748 Meter)
טיפוס מצטבר 162 Meter
ירידה מצטברת 550 Meter
מהירות ממוצעת 10.4 קמ"ש
מהירות מירבית 43.2 קמ"ש
(הנתונים חלקיים בגלל שהמסלול הוקלט בחלקו.) |
08/07/2010
|
|
הקיץ כבר כאן. החזאי הודיע שהשבת מזג האויר יהיה נוח לעונה להבדיל מהיומיים הקודמים שהיו חמים מאוד.
אצלי בבית ישבו כבר שלושה ימים אופני הלאפייר זסטי 714 ממתינים שאבדוק את הביצועים שלהם.
האופניים יפים מאוד, מזמינים...
אני גם מצוייד בצעצוע חדש. גי' פי אס ספורטיבה - מה שאמור לסייע לי שדרג את ההפניות למסלולים בבלוג הזה וגם לטעון מסלולים מרוכבים אחרים.
נחמד.
אז קמנו ברבע לחמש כדי לצאת בחמש וחצי בבוקר ולהגיע בשעה סבירה ליעד.
היעד: צומת יסוד המעלה - דרומית לחולה. בצומת פונים ימינה נכנסים לתחנת דלק - עוברים אותה וחונים ליד מרכז קניות די נטוש. משם עולים לאופניים, חוצים את הכביש שמוביל ליסוד המעלה ורוכבים במקביל לכביש צפונה. המסלול מבוסס על המסלול של אלי סט בתוספת טופינים מבית היוצר שלנו.
מגיעים לשמורת נחל עינן, כאן פונים מעט ימינה (מזרחה) ומחפשים שביל שלוקח שמאלה לעבר מעיינות עינן. על השביל הזה שעמוס בחיצי דורבנים כאילו שהיה שם קרב - מנתבים מערבה לעבר מעבר תחת הכביש - שמוביל לקרית שמונה.
אחרי חצית הכביש תחתיו - פונים דרומה על תעלת ניקוז מבטון לעבר צומת עינות עינן. כשמגיעים לצומת עולים ימינה (מערבה) ומדוושים דרומה. כאן בין העצין מסתתר שביל שקשה לזהות מיד ובקלות ניתן לטעות ולהמשיך לשביל אחר שמוביל מערבה אבל נחסם על ידי שער ברזל בלתי עביר. אז בערך 150 מטר אחרי העליה מתעלת הניקוז פונים ימינה מערבה בין עצי אקליפטוס וחורשה נטושה.
דיווש של כ 300 מטר מעלה אותנו ימינה דרומה לעבר צומת שבילים. הימני בין השבילים מוביל לבריכת מים ולתצפית אבל ללא מוצא - אין טעם לעלות בו ולחזור כי השביל שמוביל שמאלה מערבה מתעקל אחר כך ימינה בעליה טכנית מעט עם דרדרת - וגם הוא מגיע למאגר מים שממזרח לו תצפית יפה על עמק החולה.
תנשמו טוב. התצפיות הללו ילוו אתכם לאורך חלק מאוד ניכר מהמסלול.
ממשיכים צפונה עכשו על שביל מסודר אבל נטוש. ניכרים סימניהם של בעלי חיים לרבות נשל נחשים בכמויות מסחריות - אחרי כמה מאות מטרים חוצים שביל שיורד מקרן נפתלי ממערב אלינו. ממשיכים ישר על הרכס במגמת עליה עד לעיקול ימינה שמתחיל ירידה חביבה וארוכה עד לכביש 899 שם פונים שמאלה ועולים בכביש עד לעיקול קיצוני ימינה שמולו שביל שעולה לקרן נפתלי ומכוון לעבר מצפה רן שנמצא כמאה מטרים לאחר הרכיבה עליו.
כאן מתחילה רכיבה בחורש גלילי וחציה של נחל זמר - המקום מלא בבעלי חיים וציפורים ונראה שהעובדה שהוא אינו כל כך מתוייר מסייעת להתפתחות הטבע בשקט שמתאים לו.
אחרי שמטפסים בשביל שהוא המקביל לשביל שממנו הגענו אל הכביש אך גבוה ממנו ומערבי אליו הופך הטיפוס לתלול יותר ויותר וגם לטכני. כשמגיעים לצומת טי שמפצך את השביל לשניים - ימינה מצפון לקרן נפתלי ושמאלה מדרום לקרן - ניתן לבחור אחד מהשבילים, הימני ממשיך בעליה שחלקה היא עליה טכנית ומקיפה מצפון מערב את הקרן והשמאלי עולה פחות ומתחבר לנקודה שאליה מגיע השביל הימני בשביל סביר יותר.
אנחנו לקחנו את הימני לתוך שביל מדהים שריתק אותנו בזכות הכמויות האדירות של פני הסלע שהיו בו שהגיחו מכל עבר מופתעים מהנוכחות שלנו במקום.
|
ורוניק ושפני הסלע |
|
אחרי הטיפוס על השביל הזה (חייבים לציין שהשבילים מסומנים בסימון שבילים מאוד לא מסודר באזור הזה ככה שאין טעם לכוון את המסלול לפי סימון השבילים) ולקראת עמודי מתח גבוה פונים בזיג זג על שביל טכני מאוד בירידה ימינה ובעליה שמאלה, רצופת סלעים ואבנים ועיקול ימינה שוב עד לשביל לבן שמסומן ירוק ובשביל ישראל לעבר כביש 886 כאן פונים שמאלה - עולים מעט ומתחילים את הירידה שתחזיר אותנו לרכב.
אחרי כק"מ של ירידה בכביש פונים שמאלה לשביל לבן במגמת ירידה מטריפה ומשמחת - מחזיקים את האופניים טוב כדי לקחת כמה סלאלומים מעניינים וכשמגיעים למעבר בקר פונים בו ימינה בשביל נוח עד לשדרת ברושים שרוכבים ממזרח לה וכשהיא מתעקלת שמאלה מבחינים בשביל גרוע - נטוש שפונה ימינה לעבר שביל צר יותר וטכני מאוד בתוך ואדי עטוף בצמחיה פראית ובמדרגות טכניות.
בשביל הזה ממשיכים לרדת ונזהרים מהפתעות טכניות - לקראת סיום השביל הזה הירידה מתחזקת ומביאה אותנו לפאת שדה של מושב שדה אליעזר. כאן על מעבר בקר פונים ימינה ומיד שמאלה ברכיבה שתוביל לקצהו הצפון מערבי של המושב, כשמגיעים לכביש עולים עליו מגיעים לכיכר פונים בה ימינה ואחר כך שמאלה ובצומת הטי הבאה שמאלה ובכיכר ימינה ישירות לצומת של יסוד המעלה שבה החנינו את הרכב.
|
|
|
|
|
טווח גובה 379 Meter (גובה מ 104 Meter אל 482 Meter)
טיפוס מצטבר 536 Meter
ירידה מצטברת 581 Meter
זמן רכיבה כולל 3:59 זמן עצירה 31:36
מרחק (לפי ספורט טרייקר) 32 ק"מ לפי ספורטיבה 25:41 ק"מ
מהירות מירבית לפי ספורטיבה 40 קמ"ש לפי ספורט טרייקר 49.2 קמ"ש
|
|
|