 RSS
על הבלוג
מסלולי רכיבה על אופני הרים. מסלולי רכיבה למתקדמים ולמשפחות . הבלוג מממיין את המסלולים לפי מיקומי המסלולים בארץ ובחו"ל. הרכיבה כאן היא רכיבה על אופני הרים בלבד מתוך הנחה שהמתעניינים מכירים כבר את הציוד הנדרש חייבים לחבוש קסדה וכפפות וחייבים ליטול עימם כמויות מים ראויות ונכונות. גם הכרות מסויימת עם הסביבה שבה מתקיים המסלול היא חובה ומומלץ ביותר להגדיל הכמויות של הנוזלים ברכיבות בעונה החמה ולהתעניין במזג האויר . הבלוג שלנו התחיל כבלוג סיפורי המסעות של שלושה - על אוכף האופניים שלהם. אופני הרים, תיקי מים וציוד צידה, מפות או רעיונות והרבה, הרבה ... הרבה חיוכים וצחוק. אז על המסלולים, על החוויה, על השיחות והבעיות שצצות בדרכם של רוכבי אופניים מקצו-חובבים... - עכשו זה בלוג של כמה וכמה רוכבים שמצטרפים לרכיבת אופני ההרים שלנו בישראל ובחו"ל - הנתונים בבלוג הם למיטב הבנתנו וכתחביב, שום דבר אינו מקצועי - לרשותכם הוקלטו חלק מהמסלולים ובאמצעות התגובות אתם מוזמנים להגיב ולשאול...
|
posts
28/08/2010
ד"ר סולטאן בא לבקר אותנו בתחילת הקיץ.
רגיל לטמפרטורות אחרות, אם כי גם ים תיכוניות - הוא הגיע לכדי לחוש את האווירה הארץ ישראלית הקרבית...
כדי להניח לראש החושב והמתחבט שלו - החלטנו לקחת אותו איתנו לאחת הרכיבות הקלות והיפות בארץ.
את המסלול הידוע והותיק של נחל שניר החלפנו בפתיחה דרומית יותר מכפר בלום. ממש מהחניון שבכניסה לפארק של הקיבוץ הזה - יצאנו צפונה כדי לחבור לנחל שניר, הבניאס, גבול לבנון, הדן, ועוד.
מסלול קצר של כ 28 ק"מ. מתאים מאוד למשפחות ולמרות היותו כמעט שטוח לחלוטין, בימות הקיץ חייבים לעשות אותו מוקדם מאוד.
למי שהוא ארוך מידי מומלץ להתחיל מהגושרים.
תהנו לכם / ן מסלול נפלא ורומנטי.
04/08/2010
פורסם ביום 07/12/2009
|
ז'ק דופון - מנצח במדי פיזו'
פיזו' (קבוצת הרכיבה) השתתפה בתחרויות רכיבה עוד משנת 1896. בשנת 1951 חולצת הרכיבה של הקבוצה היתה כחולה ועוטרה בצווארון ופס רחב על החזה בצבע צהוב. הכוכב של הקבוצה באותם שנים הוא ז'ק דופון (Jacques Dupont) שהרזומה שלו כלל מקום שלישי במקצה אינדר, (Indre) מקום ראשון במירוץ פאריז - טור, מקום ראשון במירוץ קוו'ילאן, מקום שלישי במירוץ מאנש -אוסיאן, ומקום ראשון בשארליו.
האופניים ששימשו את הקבוצה היו כמובן תוצרת פיזו' וכללו את המכלולים הבאים: |
|
שילדת ומזלג סגסוגת פלדה.
מושב מדגם פִּירמה, עור, מסגרת פלדה.
סטם AVA, כידון AVA דגם צ'ארלס פליסייה, כיסוי כידון בד טרסוסטאר, פקקים מגומי. מתקן לבקבוק רגולאר.
בלמי LAM,
מעבירים ופדלים מפלדה, קראנק מדגם סטרונגליכט, גלגלי שיניים סימפלקס (Simplex) 46/50 פדלים ליוטארד (Lyotard) אוחזי רגליים פאטוראנד ספסיאל,
רצועות אחיזה כריסטוף
מעביר קידמי
ידית למעביר אחורי
גלגלים: מבויו מויו קמפאיינולו, חישוקים מאוויק. גלגל "חופשי" - ארבע מהירויות ציקלו, 14/22, שרשרת מדגם סדיס. |
|
מהתמונות אפשר ללמוד שמעבירי ההילוכים היו בתקופה הזו מצויים על גבי השילדה המעביר האחורי היה קרוב יותר כדי לאפשר לרוכב להגיע אליו מבלי שיאלף להתכופף מידי, אבל בכל זאת נדרשה מרוכב גמישות וזהירות רבים יותר מאלו שנדרשים ממנו כיום.
המעביר הקידמי נמצא מעל לגלגלי השיניים הקידמיים והשימוש בו היה נדיר יותר מהשימוש במעביר האחורי. לאופניים היו רק שמונה הילוכים. ארבע הילוכים אחוריים ושני הילוכים קידמיים.
הבלמים גם הם "מוזרים" ביותר. הבלימה הסתייעה ברפידות גומי עבות וגם ב"פס האטה" ממתכת שלחץ על הגלגל המסתובב וסייע "מלמעלה" לבלימה של הכלי.
|
צילומים: אמיל ארבס - מקור: וולו מיטיק - להכנס מכאן
04/08/2010
פורסם ביום 15/12/2009
|
מתברר שבזכות הכניסות הרבות מהבלוג שלי לקישור שהצבתי בו ואשר מוביל לבלוג של אמיל ארבס, הגיעו אלי עשרות כניסות מחובבי רכיבה צרפתים ואירופאים אחרים (בלגים, שוויץ, איטליה, לוקסנבורג, סיציליה, אוסטריה וגרמניה) זה כבוד גדול אבל מה שהיה נהדר עוד יותר הוא העובדה שקיבלתי בקשות לפרסם בישראל אתרים אחרים ובלוגים נוספים.
מעניין עד כמה הזמן יאפשר לי להכניס את כל הררי המידע שנשלחו אלי ועד כמה יהיה עניין לחובבי האופניים הישראלים להכנס וללמוד את פרטי הפרטים שנשלחו אלי בקשר לאופני רכיבה ישנים.
אתר אחד מרתק, עמוס בעשרות תמונות של אופניים עתיקים, הוא אתר שמוקדש לאופניו של רנה הרס.
רנה הרס (1913 - 1976) היה מבוני האופניים לטורינג ולמירוצים, המעולים והידועים בצרפת. האופניים שבנה היו בעלי חלקים ייחודיים שלא הותקנו בדגמים שהוא לא בנה. הוא לא נהג למכור את רכיביו ואת הטכנולוגיה שבה עשה שימוש בשל רצונו להשאר יחיד בתחומו. את אופני הבאטיק שלו הוא ייצר בסדנה פרטית מאחרי הבית שלו. הוא נהג ליצוק, ולכבוש את החלקים באמצעים ידניים ולתוצאות היה ביקוש אדיר. ביתו, לילי הרס היתה אלופת צרפת לנשים ברכיבה על אופניים במשך מספר שנים.
כיום נמכרים הדגמים של רנה הרס לאספנים בלבד והם ידועים כמבוקשים ביותר על ידי אספנים יפנים.
|
|
רנה הרס שנת יצור 1965 דגם רייסר |
|
אופניים אחרים של רנה הרס הם מדגם Rene Herse diagonale - (בתמונה למטה)
האופניים הללו השתתפו במירוץ פאריז/ ברסט ב 1969 - האופניים הללו הם לאספנים ולמכירה, מצבם במציאות עוד טוב יותר ממה שנראה בתמונה שלמטה.
סאדלים דיאגולנאליים העניקו להם את השם שלהם. בלמי וויינמאן 510, מעבירי לוקס, בלם אחורי פנימי, קראנק של היצרם רנה הרס, סטם רנה הרס, חישוקי רנה הרס. הציפוי כרום איטלקי.
בעל האתר משחזר זוגות אופניים כאלו לאחר שהוא רוכש את הגרוטאה מעזבונות או ממוכרי גרוטאות (אלטעזאכן) והתוצאה לדוגמא בתמונה למטה - הפתיעה אפילו את הרוכב של הזוג הזה ששכח מקיומו.
|
|
האתר מביא גם עשרות דגמים של יצרנים מיתולוגיים אחרים כמו, אלכס זינגר (מכונות תפירה ?...) , באשלייה, ביילאול, בארה, קמינארג'נט, שאראל, לה - שמינו, קמיל דודון, דרש ועוד שמות שאין לי מושג ירוק על עצם קיומם ועל העובדה ששימשו שנים ארוכות כמותגים מובילים בעולם הרכיבה של אופני המירוץ, הכביש, העיר, המסע והפנאי (לרבות אופני טנדם יפייפיים).
אפשר למצוא גם תמונות של יצרנים גאים לבושים במיטב מחלפות הרכיבה כשהקשר המשפחתי צרוב בהנצחה של הדגם המצולם כדי ללמד איזו תשוקה היתה שם במשפחות שהעלו את המוצרים שלהם על נייר הצילום.
באתר גם תמונות של רוכבי מעפילים על פסגות הרים לצורכי צילום או עבודה או דוגמנות - כשהתוצאה מדהימה ביופיה. (התמונות מרשימות ומיוחדות - הכנסו מכאן)
את האישור לפרסם את התמונות ואת הדגמים קיבלתי מבעל האתר, אלכס, שהוא חובב ואספן אופני רנה הרס ואחרים והוא גם מציע למכירה חלק מהם. מי שמעוניין יוכל לפנות אליו באמצעות המייל שבראש דף הבית באתר.
|
|
רנה הרס 1950
|
רנה הרס שנת יצור 1950 - דגם נדיר שזוכה לשתי צלחות כתר סביב לציר המזלג. טכנולוגיה שאינה שכיחה בסוג הזה של אופני רכיבה באותם שנים ולא ברורה המטרה שלשמה נוצרה.
|
*אשמח לקבל תגובות בעניין הדגמים והבלוג ולמי שיש הערות ו/או תיקונים אשמח לתקן בעיקר בכל הנוגע לשמות המושגים הטכניים בעברית או באנגלית.
|
04/08/2010
פורסם ביום 22/12/2009
|
|
אופני גיי'. בי. לוּוֶה 1925
אופני גיי'.בי. לווה הם אופניים שהתחרו כשהרוכבים עליהם לבושים בחולצות רכיבה ירוקות, כתומות ואדומות וכשהם זוכים לכינוי "התוכים".
בשנת 1922 רכבו עליהן האחים הנרי ופרנסיס פליסייה ( Henry ו - Francis Pélissier ), מצויידים יחד עם קבוצת לקהה (LACQUEHAY) באופניים מדגם גיי'. בי. לווה ( Louvet J.B. ).
מדובר באופניים מיוחדים ביותר ומאוד מודרניים לתקופה. הגלגל האחורי היה מודולרי וניתן היה להחליף באמצעותו את מערכת ההנעה משום בצד אחד שלו היה גלגל שיניים גדול יותר ובצד השני גלגל שיניים קטן יותר להגברת המהירות.
אלמנט נוסף מיוחד שהיה באופניים הללו הוא חישוק עץ. פשוטו כמשמעו. מדובר בתחילתה של המאה הקודמת כשבפאריז עוד הסתובבו כרכרות סוסים שלמענן ייצרו גלגלי עץ באיכות מצויינת. היתרון של העץ לעומת המתכת היה אדיר, הוא היה גמיש יותר, בלם זעזועים, וניתן היה לחרוט בו חריצים לשיפור האחיזה.
פרנסיס פליסייה היה אלוף צרפת ברכיבה בשנים 1921, 1923, 1924 - אלוף בורדו פריס 1922, 1924 (מקום שני ב 1923 ו 1930) הוא זכה בעוד תחרויות רבות וזכה לכינוי "המכשף של פריז בורדו או גם בכינוי "הגדול" או בצרפתית "Le Grand ". הנרי, אחיו הגדול היה רוכב מצויין גם הוא שזכה לכינוי "חוט התיל" בשל כשרונו לחדור לתוך פלוטון ולחתוך ולפצל אותו. הנרי נרצח ביריות אקדח בידי חברתו לחיים בעצומו של אימון רכיבה. שניהם עשו שימוש באופני לווה והצליחו איתם מאוד במיוחד, האח הצעיר פרנסיס שהיה לאגדה וזכה בעשרות תחרויות.
|
האחים פליסייה - הנרי במרכז התמונה בבגדי רוכב דאז, פרנסיס בצד ימין, כם חברם לקבוצה מוריס וויל, (משמאל) בשל אי הסכמה עם מנהל קבוצת הנרי דסראנג מחליטים לנטוש הטור דה פראנס 1924. ב 27 ליוני 1924 הם מקיפים את ריכבו של עיתונאי הספורט אלברט לונדרס, שמסקר את הטור דה פראנס עבור העיתון לה פטיט פאריזיין והוא מוציא מהם ראיון חושפני לראשונה בהיסטוריה של הטור דה פראנס על התנאים הבלתי נסבלים של משתתפי המירוץ האכזרי. (התמונה וההסברים באדיבות רוג'ר ביסמוט נתניה) |
הוגן כריסטוף, רוכב אגדי נוסף שכונה "הגולואזי הזקן", והיה הרוכב הראשון שלובש את החולצה הצהובה בטור דה פראנס, (זה היה ב 1919 במקצה גרונובל - ג'נבה ) מצטייד גם הוא באופניים הללו ב 1925, שנה לפני שהוא פורש מרכיבה מקצועית בגיל 41 ומקים מותג אופניים משל עצמו בשמו הוא, עד שהמותג שלו נבלע ונרכש על ידי חברת "אוטומוטו".
|
הוגן כריסטוף - הגולואזי הזקן (גולואה בצרפתי זה מי שבא מ"גול" חבל בצפון צרפת) |
באותה שנה שבה השתמש כריסטוף באופני לווה הוא מסיים במקום ה 18 בטור דה פראנס, בהפרש של 6 שעות וחמישים וחמש דקות מהמקום הראשון.
שילדה : פלדה ללא הלחמות, כידון: פלדה, בלמים: ברגה "סנט אטיין", כיסא: עור, דגם "סטאר", פדלים: פלדה, קראנק: 48 שיניים - ברמפטון, כלוב פדלים: ליוטארד, פלדה. מסגרת גלגל: סאדר, ג'אנטים: עץ, תוצרת Gd Prix Olympique - מחושלים, גלגלי שיניים אחוריים: בצד הכח 18 שיניים, בצד המהירות 16 שיניים, מנשא לבקבוק דאבל סימפלקס, דגם טור דה פראנס.
האופניים הללו ממשיכים להשתתף בתחרויות רכיבה עד 1937 בשנה זו חוברת החברה של לווה לחברת דילקטה והופכת לחברת בת שלה.
משקל ממוצע ף 12 ק"ג. |
|
|
גיי' בי לווה - לפני השחזור
שני גלגלי שיניים וחישוקי עץ |
|
|
01/08/2010
לפני כשנה וחצי ביקרתי באוסלו לצורך קיום טקס אזכרה בגין 60 שנה לאסון אוסלו הראשון. אסון עלום ונסתר כמעט שבו נהרגו 27 ילדים של עליית הנוער שהוטסו מתוניסיה לאוסלו כדי לשהות במחנה מעבר והכנה טרם עלייתם לארץ.
באירוח שזכיתי לו התקבלתי על ידי קהילת יהודי אוסלו בבית הכנסת הגדול באוסלו, בית כנסת שהוקם לפני כמאה שנה - מבנה מדהים ביופיו ושהשיטוט בו והעיון בספרים העתיקים שבו מרגש עד דמעות.
כששאלתי מה היה על בית הכנסת בימי השואה, בזמן הכיבוש הגרמני של נורווגיה סיפר לי החזן של הקהילה בנצי ששהגרמנים הפכו את בית הכנסת למחסן אופניים גדול.
אופניים ? שאלתי את עצמי והדחקתי את הנתון הזה לתת ההכרה, שוב אני עם הסקרנות אחר הכלי המרתק הזה ששמו אופניים.
אבל הסיפור על איחסון אופניים בבית כנסת שהוא מבנה מדהים ויפייפה כדי להפחית את ערכו של המבנה בעיני כל מי שעבר לידו חרטו בי זכרון עמוק וקשה לצד התחושה שמישהו צריך פעם להעלות על הכתב את העובדה שיש קשר בית אופניים לבין השואה ושאולי אי שם גם מסתתרים עוד כמה סיפורים הנוגעים להרג ורצח או טיהור אתני של היהודים ואופניים.
ידעתי על הקשר בין ענף האיגרוף לבין השואה והסיפור של ויקטור יאנג פרז אמנם עדין לא הועלה על הכתב כרומן היסטורי, למיטב ידיעתי, אבל על הקשר בין ענף הרכיבה על אופניים לבין השואה התחלתי לקבל מידע לפני כשנתיים כששמעתי על הכוונה לצלם את הסרט הצרפתי la rafle - "נקודת איסוף" בעברית , או בתרגום מדוייק "הגריפה" (מלשון, גירוף במגרפה, תנועה של חטיפה של רבים - בצרפתית, כמו בקלפים, כמו במשחק דוּקים ).
היום צפיתי בסרט יחד עם רעייתי. פרט לכך שהליהוק של הסרט הוא מדהים באיכותו, קולנוע צרפתי במיטבו - שני שחקנים ענקיים ושחקנית שעוד נשמע עליה, ז'אן רנו וגד אלמלק האדירים, ומלאני לורן הסרט מחבר שוב את השואה ואת ענף האופניים.
מדובר באירוע שנדחק לשולי התודעה - אירוע נורא של הלשנה ושיתוף פעולה עם הצורר הנאצי, שלטון וישי הארור והשנאה והאנטישמיות שכולם קובצו והתחברו לענף הרכיבה הטהור כל כך.
השלטון הצרפתי ממלא את דרישת הנאצים ומסכים למסור לידיהם 25,000 יהודים. ללא ניד עפעף, ללא מחאה קלה שבקלות וללא כל רגשות אשם או נקיפות מצפון - מוסרים קברניטי המרשל פטן את היהודים שלהם, אזרחי צרפת, נאמנים למדינה, בהם רופאים מעולים, חיילים משוחררים של מלחמת העולם הראשונה, פליטי פוגרומים ממזרח אירופה וילדים. זהו "איסוף" היהודים הגדול בהיסטוריה. אבל המלשינונים האכזריים הללו מצליחים לאסוף רק 13,000 יהודים בהם 4,502 ילדים לידי הגרמנים והכל, כל תהליך הקיבוץ והאיסוף שלהם נעשה באיטדיון הוולודרום של פריז - ביולי 1942.
האיצטדיון צר מלהכיל. כשמדובר בתחרות רכיבה הוא ידוע למלא את תפקידו - כשהוא מכיל ציבור אדיר, מיואש ושפוף הוא קורס. התברואה נוראית, השירותים נסתמים והקהל הענק צמא, צמא ורעב ובעיקר, מבוהל ומפוחד.
איסוף היהודים בכניסה לולודרום של פאריז
סצינות של גבורה אנושית מתחרות אחת בשניה, צדקה וחסד נוצרים למול אכזריות גויית מטורפת, שנאה תהומית ואדישות איומה לסבל אדם. אחיות נזירות רחמניות לצד מפקד הכבאים שמסכן את חייו וחיי ציוותו כדי להשקות ולהרוות את היהודים המיובשים, וכדי להעביר את מסריהם לקרובי משפחה ולייצר תקווה כל אלו מתהווים באיצטדיון הוולדרום של פריז.
המשכו של הסיפור מרגש עוד יותר. הסרט בבימויה של רוזלין בוש ובהפקתו של אילן גולדמן הוא סרט חובה. לדעתי הסרט חייב להיות מוקרן בכל בית ספר בעולם ובפרט בבתי הספר בישראל.
אני לא מתיימר להיות מבקר קולנוע ולא מבין גדול בסרטים או בהפקות - אבל אני הייתי מגדיר את המשחק והבימוי של הסרט כגדולים, הולמים, ואת המשחק של גד אלמלק שקיבל תפקיד קשה ביותר של אידיוט נאיבי ואידאליסט כמצויין, את משחקו של ז'אן רנו אי אפשר לדרג כי הוא פשוט נראה ממש ממש כאותו דוקטור שהוא משחק ואת המשחק של מלאני לורן כמדהים. לא נותרו לי מילים כי עיני דומעות כשאני רק מנסה להעלות על הכתב את התחושות שהסרט הזה מעלה בי.
רוצו לראות את הסרט, קחו את ילדיכם, לכו כל המשפחה, כל החמולה, כל מי שיש לו נשמה יהודית ושרוצה לדעת עוד משהו על ענף האופניים וההיסטוריה שלנו כיהודים.
על הולודרום: הולודרום של פאריז הוקם בשנת 1902 כשגל של אהדה לספורט האופניים הפך את הענף לענף להמונים. הנרי דסגראנג' - מייסד הטור דה פראנס מבקש מאדריכל גסטון למברט לתכנן עבורו מרכז רכיבה שיקהל המונים שניתן יהיה לבנות אותו בסמוך לבית הספר הצבאי ברובע "הכללי" של פאריז. התכנון קורם עור וגידים מהר יותר משנצפה והאיצטדיון מושלם ובנוי בדצמבר 1903.
האנדרטה לזכר קורבנות האיסוף בולודרום של פאריז
ביום הפתיחה נוכחים בתחרות הרכיבה לאור מסלול של 250 מטרים שבמרכזו כר דשר גדול, 17,000 איש.
האיצטדיון ממציא לעצמו תחרויות מקומיות ובינלאומיות והופך למרכז העולמי לרכיבה עח אופני מירוץ. במקום הזה מתרחש איסוף היהודים הנורא.
לאחר מלחמת העולם השניה ירד האיצטדיון מגדולתו בהדרגה עד שנסגר ב 1959.
בעתיד עוד אעלה בבלוג את הקשר בין האופניים לימי השואה באירופה בפרט את הקשר בין האופניים למחתרת הצרפתית ואת רוכבי האופניים שהיו ללוחמי המחתרת הצרפתית הרזיסטנאס...
|