השבוע התגלגלה למייל שלי הודעה קצרה שחבר מועצת כפר יונה העביר אלי שכללה שאלות שנתבקש להשיב עליהן על ידי שואל מתחסד.... כשקראתי שיפשפתי את עיני, לא ידעתי אם לצחוק או להתפוצץ מצחוק.

 

אחר כך קראתי שאותו שואל שאל "האם אנחנו כבר לא קומבינטורים ?"

 

אותו מישהו שאל מדוע לא תומכים חברי המועצה (של האופוזיציה דאז) בהצעת הפשרה של המועצה עם חברה שבה שותף עוזרו האישי לשעבר של ראש המועצה ?

 

האיש הזה, שהוא עצמו העוזר האישי לשעבר "לא חוסך דברים קשים מראש המועצה ומחברי המועצה.." - ככה.

 

בזמנו, כשהייתי חבר מועצה בכפר יונה היה אותו עוזר נאמן, סדין אדום בעיני חברי האופוזיציה בכל הנוגע לאפשרות שלנו להיות חברים בקואליציה. סרבנו בכל תוקף להיות שותפים לנסיונות החוזרים והנישנים שלו לחזור ולהיות עוזר ראש מועצה אחרי שהתפטר מהתפקיד הזה - כדי לרוץ לבחירות, להבחר, ולנטוש את מעמדו כחבר מועצה כדי לחזור להיות שוב עוזר אישי.

 

אני טענתי בפני הממונה על המחוז במשרד הפנים שבמהלך הזה שלו פגע עוזרו האישי של ראש המועצה בעקרון השיוויון. הוא ניצל בעיני את מעמדו כעוזר אישי, רץ לבחירות זכה - הציב מועמד שהוא חשב שהוא "שלו" וביקש לחזור לתפקיד.

 

זו בעיני קומבינה. נסיון לחזור ולחלוש שוב על המעמד של עוזר אישי - קרוב למידע, קרוב לזרוע ביצועית, קרוב לזרוע התיכנונית ולשלוט על הסמכות ועל הזרוע הנותנת שירותים לתושבי כפר יונה כשעל פי חוק אינך יכול לשמש גם כעובד מועצה וגם כחבר מועצה - תרגיל !!!.

 

ואכן, למרות שלא מונה לתפקיד העוזר האישי מחדש בשל התנגדותינו העזה - כולל פניות בכתב ובעל פה לממונה על המחוז, ולמרות שנוכחנו שוב ושוב כיצד היה נוהג לשוחח חופשי, תוך כדי ישיבות, עם ראש המועצה הפך העוזר האישי לקבלן, כמה מפתיע - לקבלן פיתוח. קבלן פיתוח איפה ?? בכפר יונה !! (בין היתר, אולי, אבל אנחנו עוסקים בכפר יונה)

 

הוא היה בא ויוצא מלישכת ראש המועצה יותר מכל אדם אחר למעט, אולי, מראש המועצה עצמו. נוכחותו היתה מורגשת גם כשהיה בבנייין המועצה וגם כשלא היה.

 

הנושא של העסקתו של העוזר האישי היה עולה שוב ושוב בדיונים. היו מצבים שחברי המועצה היו מגכחים לנוכח כמויות הדיונים בשם המפורש.

 

העוזר האישי שהפך לקבלן פיתוח ו/או לשותף בחברה לביצוע עבודות פיתוח בכפר יונה, לסוגי יזמות בתחום זה או אחרים גם הגיש תביעה בטענה שיש לו זכויות כעובד מועצה לשעבר.

 

ראש מועצתנו הביא למועצה הצעה לדיון שעברה בהנהלת הקואליציה שלו דאז, לפיה הוא מבקש להגיע עם עוזרו האישי, האיש שיצא ונכנס אצלו בלישכה באופן חופשי, לפשרה שבה ישולמו לו זכויותיו כעובד "פשרה".

 

 

אני, כמי שכונה על ידי דרעי בכינויי גנאי שונים בשל מקצועי, התנגדתי בתוקף. טענתי שעליו לנהל את המשפט עד הסוף משום שלא יהיה נכון אפילו למראית עין שיגיע עם העוזר האישי הנאמן שלו להסכם פשרה, אותו עוזר שהיה משוחח איתו בסלולארי גם כשלא היה כלום במועצה - תוך כדי דיונים במועצת כפר יונה.

 

סמכתי ואני עודני סומך, על היעוץ של גזבר המועצה יחזקאל יחזקאל, שטען שאין לעוזר הנאמן כל זכות שהיא ויחד עם כל חברי האופוזיציה שיכנענו את יתר חברי הקואליציה שהם עלולים להיות מחוייבים אישית על הצבעה לאשר תשלום כספים לאותו תובע.

 

התביעה של העוזר הנאמן בבית הדין לעבודה נדחתה. (פסק הדין בתביעה זו מובא להלן , למטה).
 
זכור לי במיוחד שכנימוק נוסף לבקשת ראש המועצה לאשר לנאמן את הכספים שתבע היה, בין יתר הנימוקים, העובדה שהוא לקח משרד עורכי דין גדול ומפורסם "מתל אביב". נימוק עם הגיון בריא....

 

 
זמן קצר בסמוך לכך הגיעה הידיעה שחברה בשותפות של העוזר האישי הגישה גם תביעה לתשלום עבור עבודות פיתוח שביצעה בכפר יונה. גזבר המועצה הסביר שוב שאין לתביעה כל בסיס וכי אין להעתר לדרישה.
 
זו הפשרה שעליה רטן העוזר האישי לשעבר - מדוע ואיך החליטו חברי הקואליציה לאשר למועצה לחתום עליה.

 

בעניין הזה אני מסכים עם העוזר לשעבר, אשר נאמן. אבל מנימוקים אחרים לגמרי, כמובן.

 

אני מזכיר שכשהוגשה התביעה אז, שוב האמננו כולנו שהגזבר צודק שאין להעתר לדרישה ושוב ניהלה המועצה משפט נגד העוזר האישי כדי להתגונן בפני התביעה שלו.

 

במהלך הימים ביקש ראש המועצה לאשר את העברה הדיון בתביעה לבוררות. שוב התנגדתי ושוב זכיתי לכינויים לטיניים על המקצוע שלי - מקצוע שראש המועצה נזקק לו רבות.

 

טענתי שהעברת הסיכסוך לבוררות תמוהה בלשון המעטה ונועדה לדעתי להעלימו מהעין ולמנוע ידיעה על מהלך ואופן התנהלותו. עוד טענתי שלביטול פסק בורר יש רק עשרה נימוקים וכרשות עלינו לדרוש שקיפות מלאה וגם לאפשר ערעור על בסיס טענות משפטיות שמא יטעה בית משפט, ממש כמו בכל הליך אחר משום שסמכתי באופן מלא על שיקול דעתו של גזבר המועצה.

 

והנה לאחרונה, שנים אחר כך, ביקש היועץ המשפטי של המועצה לאשר הסכם פשרה עם החברה שבה שותף העוזר הנאמן משום שכפי שסיפרו לי כמה חברי מועצה - כב' בית המשפט המליץ למועצה להתפשר (ובזה אני מתקן את דבריו של חברי אבישי ברעם בתשובה לשאלה שהופנתה אליו - בית משפט אינו כופה פשרה, הוא ממליץ).

 

אני איני נכנס למהות התיק ואיני בקי בפרטיו. לכן איני יכול להביע דיעה על התיק עצמו ולכן אתבטא רק בנושא "המלצות בית המשפט" לפני הליך הוכחות.

 

אני חושב שנכון שיועץ משפטי של רשות ימליץ לה ללכת בעקבות "המלצת כב' בית המשפט". אבל חשוב לדעת שבית המשפט עצמו מתרשם מהתיק והזכויות או החובות רק אחרי שהוא שומע את הצדדים בהליך ראיות. בעיני, שמיעתו של גזבר המועצה בהליך ראיות לעומת שמיעתו של הצד השני - תטה מיד את המאזניים לטובת גזבר המועצה.

 

הרי בית משפט לא פוסק את דברו בעלמא ואינו מתבסס על דיעה קדומה - אלא על חומר הראיות שבפניו, על פי אמינות העדים, על פי ההתרשמות, על פי החוק ועל פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואף רבים המקרים שבהם בית משפט פוסק כנגד הרשויות ומחייב אותן בהוצאות כבדות בשל חוסר סבירות בהתנהגות שלהן.

 

לכן אני מסכים עם נאמן. אני טוען שהיה צריך למצות את ההליך בעיקר משום שמהכרותי את שני הצדדים, אם ידע גזבר כפר יונה שעליו לשלם, הוא היה משלם ולא היה מנהל מאבקים מיותרים.
 
אני חושב גם שנסיבות המקרה בכפר יונה שונות לגמרי מהנסיבות בתיקים דומים שבהם חוייבה הרשות המקומית לשלם. לכן, לעניות דעתי, מנהיגות אמיתית וכנה היתה מחליטה למצות את ההליך. אם צריך לשלם ובית משפט יקבע זאת למרות השוני בנסיבות: נשלם ונשלם הכל !! ונמנע לזות שפתיים - גם למועצה וגם לחברי האופוזיציה לשעבר שאפשרו את ההחלטה.

 

ואם נחזור לטענותיו של העוזר לשעבר ששואל איך יתכן שהתחברו ראש המועצה ואותה אופוזיציה ולמה ?

 

התשובה לשאלה הזו היא הנימוק הטוב היחיד לחבירתה של האופוזיציה לראש המועצה - כדי להרחיק מראש המועצה את אותם "קובינטורים" מהם חושש העוזר הנאמן. כדי לא לתת הזדמנות לא שיוויונית ליזמים ובעלי ממון באמצעות קירבה פיזית וחברתית לרשות . להרחיק כמה שיותר רוחק את אותם אנשים שהובילו את ראש המועצה לערכאות ,לדיונים ולפגישות שלהם ולאינטרס הציבורי לא היה שום קשר. זה הנימוק הטוב ביותר !! בעיני...
 
 
 
 
להלן פסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה:
 
 
נאמן אשר
 
נ ג ד

1. המועצה המקומית כפר יונה
2. מדינת ישרא
ל
 
בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו
[26.09.2006]
 
כב' השופט אילן איטח
 
בשם התובע – עו"ד מיכאל קמפינסקי
בשם נתבע 1 - עו"ד יוסף הלחמי
בשם נתבעת 2 - עו"ד מאיה שטיינברג-אפל
 
פסק דין
 
העובדות וטענות הצדדים
1.    התובע עותר להורות על החזרתו לעבודה לתפקיד עוזר ראש המועצה המקומית כפר יונה וכן להורות על תשלום הזכויות הכספיות הנובעות מכך, לרבות פיצויי הלנת שכר. לאחר שמיעת פרשת הראיות תוקן כתב התביעה (בהסכמה) וכלל סעד חלופי של פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולחלופין בגין הפרת חוזה העבודה.

2.    ואלה עובדות המסגרת הרלוונטיות, כפי שהן עולות מהמסמכים והעדויות שבפני[1]. להלן אחלק את המסכת העובדתית למספר שלבים:

3.    השלב הראשון - העסקתו של התובע בנתבעת:
3.1.     הנתבעת 1 (להלן: המועצה או הנתבעת 1) היא מועצה מקומית ואין חולק כי חל עליה, בין היתר, צו המועצות המקומיות (א), התשי"א - 1950 (להלן: צו המועצות).
3.2.     התובע, יליד 1962, היה חבר מועצה של הנתבעת 1 משנת 1993. בשנת 2002 פרש התובע מחברותו במועצה והחל ביום 01.04.02 לעבוד בנתבעת 1 בתפקיד של עוזר אישי לראש המועצה מר דרעי. 

3.3.     ביום 3.7.03 אישרה מליאת המועצה את העסקתו של התובע לתפקידו ואישרה כי שכרו יהיה בשיעור של 54% משכר בכירים (נספח א' לתצהיר מר דרעי). בתחילה סברה המועצה כי העסקתו של התובע אינה טעונה אישור משרד הפנים בהיות משרתו של התובע משרת אמון. לאחר מכן התבררה השגגה ואין חולק כי העסקתו של התובע טעונה אישור כאמור.

בהקשר ל"צורך" באישור כאמור, התייחסו הצדדים להוראת סעיף 4 לצו המועצות המקומיות (נוהל קבלת עובדים לעבודה), תשל"ז - 1977 (להלן: צו קבלת עובדים), שם נקבע כי משרה מרמת דירוג מסוים (ואין טענה כי משרתו של התובע אינה ברמה זו) "ניתן למלאה רק לאחר קבלת אישור נחיצות מילוי המשרה מאת השר או מראש מינהל השירות". לפי סעיף 6 לצו, בקשה לנחיצות יש להגיש לפי הטופס המצוי ב"תוספת א" לצו.
לטעמי במקרה של התובע, שאין חולק כי הוא הועסק בחוזה מיוחד, הסעיף הרלוונטי מצוי בפרק שמיני לצו קבלת עובדים שענינו "העסקה על פי חוזה מיוחד". סעיף 88 (א) קובע כי "לא יועסק אדם לפי חוזה מיוחד לתקופה שמעל שלושה חדשים ללא קבלת אישור מראש מינהל השירות או ממי שהסמיך לכך". סעיף 88 (ב) קובע כי בקשה לנחיצות משרה תוגש לפי הטופס המצוי "בתוספת ו" לצו. השוואה בין שתי "התוספות" מעלה כי בקשה לפי תוספת ו' מתייחסת גם ל"תקופה הדרושה להעסקה".

3.4.      בינתיים, עד שהתבררה השגגה כאמור, נוהלו מגעים בין המועצה לבין משרד הפנים בקשר לאישור המשרה. במועד כלשהו (יתכן שבחודש 8/02[2], אם כי הדבר לא עקרוני) הוגשה מטעם המועצה "בקשה לאישור נחיצות משרה" - "חוזה מיוחד" (נספח ת/4 (ג) לתצהיר התובע). מהטופס עולה כי הבקשה הוגשה לפי "תוספת ו" וסעיפים 88 ו- 100 לצו קבלת עובדים. בהתאם, בפרטי הבקשה צוין כי מדובר במשרה בעלת חשיבות מיוחדת ומבוקש לדרגה בדרוג בכירים. בצד המקום המיועד לציון 'התקופה הדרושה להעסקה' צוין "במהלך הקדנציה". ביום 19.9.02 - במסגרת המגעים כאמור - פנה מר דרעי למר שפיצר במכתב שתוכנו כדלהלן (נת/1):
"במכתבכם שבסימוכין צויין כי לא ניתן לאשר את העסקתו של מר נאמן עקב אי בחירתו במכרז.
בשיחתנו הטלפונית הבהרתי לך כי מדובר במשרת אמון ולכן לא נערך מכרז (לעובד ברור כי העסקתו הינה עד תום הקדנציה בלבד)
עלי להוסיף כי מר נאמן הינו מ"מ מנהל השירותים הפיזיים משרה עליה קיבלנו את אישורך בעבר ולצערי לא אויישה מסיבות שאינן תלויות בנו.
אשר על כן, אבקשך להוציא מכתב מתקן באשר לאופן קבלתו ותנאי העסקתו." (הדגשה הוספה)

3.5.     בפגישה שהתקיימה, ככל הנראה, ביום 31.10.02[3] בין מר שפיצר, מר אגמון - אז סמנכ"ל במרכז השלטון המקומי, מר דרעי, מר לוין - מזכיר המועצה והתובע בקשר להעסקתו של התובע הוסכם כדלהלן (נספח ת/4 (ב) לתצהיר התובע):

"בפגישה הועלה ע"י ראש המועצה סוגיית ההעסקת עוזר אישי לראש המועצה אשר אושר במליאת המועצה על סמך חוו"ד של היועץ המשפטי למועצה אשר הסתמך על סמכותו של ראש עירייה למנות למשרת אמון עוזר לראש העירייה.
יעקב אגמון הסביר שאכן המועצות המקומיות לא כלולות באישור להעסקת עוזר לראש המועצה כמשרת אמון דבר אשר יש בכוונת השלטון המקומי ומשרד הפנים, לתקנו בעתיד.
 
סוכם:
1.    ישראל שפיצר יענה בחיוב לבקשת המועצה לאשר נחיצות משרה לתפקיד עוזר אישי לראש המועצה.
2.    המועצה תפסיק את ההעסקתו של מר אשר נאמן ע"פ חוזה בכירים ומה-1 בנובמר 2002, יועסק ע"פ דרוג דרגה בדרוג המנהלי.
3.    המועצה תפרסם מכרז פנימי וחיצוני והנבחר יועסק ע"פ חוזה בכירים בהיקף של 30%-40% משכר מנכ"ל, בהתאם לאישור משרד הפנים."(הדגשה הוספה)

3.6.     בעקבות הסיכום הנ"ל אישר מר שפיצר את נחיצות מילוי המשרה של התובע כעוזר ראש המועצה וקבע את ועדת הבחירה במכרז (נספח ת/3 לתצהיר התובע).

3.7.     ביום 17.12.02 נבחר התובע לתפקיד בהליך של מכרז. בו ביום חתמה המועצה עם התובע על חוזה העסקה אישי ומיוחד (נספח ת/6 (א) לתצהיר התובע) (להלן - חוזה העבודה) שנכנס לתוקפו באותו היום. בחוזה לא נקבע מועד לסיום העסקתו של התובע, ונקבעו מגבלות לגבי פיטוריו. בסעיף 8 לחוזה העבודה נקבע לתובע שכר גלובלי בשיעור של 35% משכר מנכ"ל.

3.8.     בהמשך נערכו מגעים בין המועצה לבין משרד הפנים על מנת לאשר לתובע העסקה בשיעור של 54% משכר מנכ"ל. מגעים אלה לא דרושים לנו, אך אציין כי הבקשה לא אושרה והתובע אף נדרש להשיב את ההפרש בין מה ששולם לו עד לחתימת חוזה העבודה לבין מה שאושר לו לתקופה הנ"ל (נספחים ת/7 - ת/9 לתצהיר התובע, נספחים ב' ו- ג' לתצהיר מר שפיצר).

4.    השלב השני - בחירתו של התובע לכהונה כחבר מועצת הנתבעת בבחירות 10/03
4.1.     ביום       28.10.03 צפויות היו להערך בחירות לרשויות המקומיות ובכללן הנתבעת. מר דרעי המכהן בתפקידו משנת 1977 הודיע כי הוא אינו מתכוון להתמודד לראשות המועצה. אם כי בסופו של יום, כנראה במחצית ספטמבר 2003, הוא החליט להתמודד, ואף זכה בתפקיד.
4.2.     לקראת הבחירות הללו סבר התובע כי בכוחו יהיה לקבל 3 - 4 מנדטים ואז להתמנות כמ"מ ראש המועצה בשכר. לשם התמודדות ביקש התובע ביום 28.08.03 לאשר לו חופשה ללא תשלום שתחל באותו היום ועד ליום 28.10.03 (נספח ת/10 לתצהיר התובע). ב- 02.09.03 הודיע מזכיר המועצה - מר דני לוין, לתובע כדלהלן (נספח ת/11 לתצהיר התובע): "ברצוני להודיעך שראש המועצה אישר את בקשתך ליציאה לחל"ת בין התאריכים 28/8/03 עד 28/10/03 לצורך התמודדותך במערכת הבחירות".
המדינה טענה כי הצורך ביציאה לחופשה נעוץ בהוראותיו של סעיף 2 (ב) לחוק הרשויות המקומיות (הגבלת הזכות להבחר), תשכ"ד - 1964 (להלן: חוק ההגבלה), אשר קובע כי:

"עובד רשות מקומית, הממלא תפקיד המפורט בתוספת והוא אינו עובד ארעי לא יהיה מועמד בבחירות -
(1) לראשות אותה מועצה - אלא אם כן התפטר מעבודתו באותה רשות לא יאוחר מהיום התשעים שלפני יום הבחירות;
(2) למועצת אותה רשות - אלא אם כן יצא לחופשה מעבודתו באותה רשות לא יאוחר מהיום הששים שלפני יום הבחירות." (הדגשה הוספה)
שאלה היא אם הסעיף הנ"ל אכן חל על התובע, באשר לא ברור כלל שתפקידו נמנה על התפקידים המנויים בתוספת לחוק ההגבלה. כך או כך, התובע יצא לחופשה (ללא תשלום) עד ליום 28.10.03, והדבר מתבקש בין אם מכח הוראות הסעיף הנ"ל ובין אם מכח עקרונות משפט כלליים של איסור המצאות במצב של ניגוד אינטרסים.

עוד ראוי להתייחס בשלב זה, לטענת המדינה לפיה הנתבעת לא היתה מוסמכת לאשר לתובע חופשה ללא תשלום, באשר חופשה שכזו אפשרית לגבי עובדים קבועים בלבד. טענה זו אין בידי לקבל באשר לא הונח בפנינו כל טעם משפטי לקבלתה. לא הוצג איסור על חופשה שכזו, ומכאן כי חופשה שכזו אפשרית ובלבד שהוסכמה בין העובד לבין "הגורם המוסמך" לכך אצל המעביד.

4.3.     הבחירות התקיימו במועדן. רשימתו של התובע זכתה במנדט אחד והתובע נבחר מטעמה כחבר המועצה של הנתבעת 1. חבר מועצה מכהן אינו מקבל שכר מהמועצה.
5.    השלב השלישי - התובע מתפטר מכהונתו כחבר מועצה ומצפה לחזור לתפקידו

5.1.     בחודש דצמבר 2003 החליט התובע, בתיאום עם מר דרעי, לוותר על חברותו במועצה. הרקע להחלטה הזו לא הוברר דיו. אם כי - וכעולה מנספח ת/14 לתצהיר התובע - הדבר קשור כנראה למגבלות פוליטיות שלא איפשרו לתובע לקבל את תפקיד סגן ראש המועצה, כפי שציפה התובע מלכתחילה.

5.2.     במסגרת "הבדיקות" המקדמיות בנוגע להשלכות צעדו זה, פנה ראש המועצה, ביום 7.12.03, לעו"ד מרגלית בוטרמן מהאגף לכח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים וביקש לדעת האם העסקתו של התובע אפשרית מבחינת החוק, שכן בכוונת התובע לוותר על חברותו במועצה ולחזור לתפקידו הקודם (נספח ת/12 לתצהיר התובע).

5.3.     ביום 08.12.03 השיבה עו"ד בוטרמן לראש המועצה כדלהלן (נספח ת/13 לתצהיר התובע):
"מר אשר נאמן מונה אמנם במכרז, כדרישת החוק, אך לתפקיד שמטיבו אינו לצמיתות. כמו כן, הועסק מר נאמן בחוזה אישי.
מאחר והעסקתו היתה במשרה שמטיבה אינה לצמיתות, אין הוא עובד קבוע, והרשות אינה חייבת להמשיך ולהעסיקו גם בקדנציה זו.
במידה והרשות תחליט כי היא מעוניינת באיוש התקן של עוזר ראש המועצה, הינה רשאית להמשיך ולהעסיקו (במידה והתפטר מחברותו במועצה), אולם גם המשך העסקה חייב להיות בחוזה אישי על פי אישור משרד הפנים, ובמשרה שאינה צמיתה, כשתוקף החוזה פג במועד הבחירות (הבאות) למועצה." (הדגשה הוספה)

5.4.     ביום 31.12.03 הגיש התובע לראש המועצה "בקשה להמשך חל"ת" המנומקת כדלהלן (נספח ת/14 לתצהיר התובע):
"כידוע לך מאז שהסתיימו הבחירות ועד היום אני מנהל עמך ועם אחרים מו"מ כדי לקבל את תפקיד סגן ראש המועצה. היום לאחר שהבנתי שאמנם רצית מאוד אך בגלל תוצאות הבחירות נבצר ממך למנות אותי לתפקיד זה, אם כך רואה אני את עצמי חוזר לתפקידי הקודם. עקב זאת הריני להודיעך כי אני מתפטר מחברותי במועצה ויכנס במקומי הבא בתור מטעם רשימת "הד" החבר - עופר שלום."

בחקירתו הנגדית, התובע השיב "סחור סחור" לשאלה האם קודם להתפטרותו ראה את תשובת משרד הפנים. אלא שהתשובה לשאלה זו מצויה בסעיף 14 לתצהירו שם מצהיר התובע כי "בהסתמך על תשובה זו של משרד הפנים הודעתי ביום 31.12.03 לראש המועצה, כי אני אכן מתפטר מן המועצה וחוזר לתפקידי הקודם". גם מר דרעי מצהיר בסעיף 11 לתצהירו כי "על סמך מכתבה של עו"ד בוטרמן, ומתוך תחושה כנה שמינויו יאושר התפטר התובע". נוכח הקשרים ההדוקים בין התובע למר דרעי ונוכח האמור בתצהיר התובע, אני קובע כי התובע היה מודע לתוכן תשובתה של עו"ד בוטרמן ולצורך באישור משרד הפנים. אם כי נראה שהשניים - ראש המועצה והתובע - לא העריכו נכון את הסיכון שניטל כאשר התובע התפטר מחברותו במועצה טרם התקבל האישור.

5.5.     בו ביום (31.12.03) הודיע ראש המועצה לתובע כי החופשה ללא תשלום הוארכה עד ליום 01.03.04, המועד בו ישוב לעבודתו הקודמת. כן הודיע ראש המועצה כי הגדרת התפקיד תיעשה בהמשך (נספח ת/15 לתצהיר התובע).

5.6.     ביום 01.03.04 התייצב התובע במועצה לצורך התארגנות לעבודה.

5.7.     ביום 03.03.04 הודיע סגן הממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים, מר סאמי תלאוי (להלן: סגן הממונה על המחוז), לראש המועצה כי בהמשך לפנייתו ולהסבריו של ראש המועצה לא קיבלה המועצה אישור להעסקת התובע וכי הוא נדרש להימנע מהעסקת עובדים ללא אישור מוקדם של הגורמים המוסמכים. כמו כן הובהר לו כי "תשלום שכר לעובד שלא התקבל בהליכים המתחייבים מהווה הוצאה כספית שלא כדין על כל המשתמע מכך בעניין חיוב אישי" (נספח ת/16(א) לתצהיר התובע). אף על פי כן המשיך התובע להתלוות לראש המועצה, במהלך חודש מרץ 2004, אך זאת בידיעה שלא התקבל אישור משרד הפנים ושכנראה לא יקבל שכר, כאשר ראש המועצה הבטיח לו כי ימשיך לנסות לקבל את האישורים המתאימים להעסקתו[4].

5.8.     בעקבות המכתב הנ"ל פנה מר דרעי לתובע וביקש ממנו "להמשיך את החל"ת שלא נסתבך", ומאז החל מר דרעי להפעיל לחצים להשגת האישור[5]. התובע טען שהוא עבד בחודשים מרץ אפריל. גרסה זו לא הוכחה לטעמי. מר דרעי העיד כי באיזה שהוא שלב בחודש מרץ 2003 "שבועיים שלושה אחרי" הוא ביקש מהתובע לחדול ממשימותיו ולהמתין עד לקבלת אישורים רשמיים, אם כי לאחר מכן ומעת לעת התובע הצטרף למר דרעי בנסיעותיו למשרדי הממשלה בצורה "לא פורמלית"[6].

5.9.     ביום 23.03.04 שלחה היועצת המשפטית של משרד הפנים, עוה"ד שרית דנה, אל ראש המועצה מכתב הבהרה לפיו "על המועצה המקומית להגיש בקשה חדשה למשרד הפנים לצורך אישור נחיצות משרה אם מתבקשת המשך העסקתו של מר נאמן כעוזר לראש המועצה" (נספח ת/21 לתצהיר התובע). 

5.10.    ביום 25.03.04 נשלח למזכיר המועצה, מכתב ממר שפיצר ובו נכתב כי אושר רטרואקטיבית חוזה העבודה של התובע "עד למועד התפטרותו מהמועצה לצורך התמודדותו בבחירות ולא מעבר לכך". כן אושר תשלום שכר בגובה 35% משכר בכירים. אישור זה הותנה בהשבת ההפרש בין השכר ששולם לתובע בפועל (שיעור של 54% משכר בכירים) לבין השכר המאושר (נספח ת/22(ב) לתצהיר התובע).
5.11.    ביום 17.05.04 הודיע מר נשאת כיוף, מרכז התקציבים במחוז המרכז במשרד הפנים, לראש המועצה כי הוא אינו מאשר את הבקשה לנחיצות משרה לתפקיד עוזר ראש המועצה, מאחר והמועצה נמצאת בתוכנית הבראה ואינה רשאית לקלוט עובדים חדשים (נספח ת/22(א) לתצהיר התובע).
5.12.    ביום 07.07.04 פנה ראש המועצה לממונה על מחוז המרכז במשרד הפנים, ד"ר שוקי אמרני, ובמסגרת מאמציו לשנות את עמדת המשרד ביקש שוב לאשר את העסקת התובע (נספח ת/23 לתצהיר התובע). אולם, ביום 28.07.04 הודיע סגן הממונה על המחוז כי משרד הפנים אינו מאשר את נחיצות המשרה, בין היתר, בשל "העדר ההצדקה והצורך להעסיק עוזר אישי במועצה בסדר גודל של כפר יונה" (נספח ת/24 לתצהיר התובע).

5.13.    לסיכום, על אף מאמציו של ראש המועצה לשנות את עמדת משרד הפנים ולהחזיר את התובע לתפקידו, משרד הפנים לא נתן את הסכמתו והדבר לא צלח. ראש המועצה מעוניין בחזרתו של התובע לתפקידו.

6.    ביום 20.9.04 פנה התובע לבית הדין וביקש סעדים של השבה לעבודה. לא הוגשה בקשה לסעדים זמניים.
 
הכרעה

7.    יאמר כבר עתה כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות אני סבור כי דין התביעה להדחות, ואלה טעמיי.

8.    תחילה למחלוקת בשאלה האם יש לקרוא אל חוזה העבודה של התובע תנאי מכללא לפיו מדובר בחוזה עבודה ל"תקופה קצובה". שאלה היא אם ניתן לקרוא תנאי שכזה לתוך החוזה, אך יחד עם זאת אין צורך להכריע במחלוקת זו שכן - אפילו אקבל את טענת התובע בענין, לא יהיה בכך כדי לשנות את התוצאה, זאת מאחר ואישור נחיצות המשרה הוגבל עד לתום הקדנציה, קרי עד לבחירות שנערכו בחודש 10/03. משכך, אפילו חוזה העבודה לא כלל מועד לסיומו ("תום הקדנציה"), עדין המשך ההעסקה אפשרי רק וכל עוד יש אישור לנחיצות המשרה ובכפוף לאישור שניתן. דהיינו, ממילא הנתבעת 1 אינה רשאית להמשיך ולהעסיק את התובע לתקופה שמעבר לזו שאושרה.

9.    מן הראיות עולה באופן ברור כי אישור נחיצות המשרה הוגבל לתקופת הקדנציה בה נתבקש האישור, קרי עד לחודש 10/03. ואלה הטעמים למסקנתי:
9.1.     הבקשה לאישור נחיצות משרה הגבילה עצמה "עד לתום הקדנציה", מכאן שהטענה כאילו האישור לא הוגבל בזמן לא יכולה לעמוד. שכן, לא סביר שהמשרד אישר בקשה שלא נתבקש לאשרה. 

9.2.     מר שפיצר העיד כי הדברים הובהרו בשיחות ופגישות שהתובע היה שותף להן, באופן חד משמעי[7], אף כי הדברים לא קיבלו ביטוי מפורש בכתובים. לטענת התובע - על אף שמדובר במשרת אמון, בשום שלב ולאורך כל תקופת העסקתו של התובע לא נאמר לו, על ידי שום גורם מוסמך במשרד הפנים, כי במועד הבחירות, או בתום הקדנציה של ראש המועצה, מסתיימת העסקתו גם אם ראש המועצה ייבחר וימשיך בתפקידו כראש הראשות[8]. התובע תומך טענתו בכך שהחוזה לא נקצב בזמן. ראש המועצה טען בסעיף 5.2 לתצהירו כי בשום שלב "לא נאמר ע"י שום גורם מוסמך במשרד הפנים כי במועד הבחירות מסתיימת העסקתו גם אם אבחר אני כראש רשות" (הדגשה במקור).

9.3.     גרסתו של מר שפיצר מהימנה עלי והיא מתיישבת והגיונית גם נוכח העובדה כי הבקשה לנחיצות משרה מראש הגבילה עצמה עד ל"תום הקדנציה" וגם נוכח מכתבו של ראש המועצה שנכתב בזמן אמת - 19.9.02 (נת/1) ובו הוא כותב כי "לעובד ברור כי העסקתו הינה עד לתום הקדנציה בלבד".

9.4.     התובע מנסה לתלות יהבו בעדותו של מר שפיצר, לפיה יתכן ששגה כאשר לא ציין באישור נחיצות המשרה כי מדובר בחוזה זמני[9]. לטענת התובע מדובר בפרשנות שלאחר מעשה שבאה להסביר את הניסיון להפסיק את עבודתו מנימוקים שרירותיים ובחוסר תום לב, וכן סירובו של משרד הפנים לאפשר את המשך העסקת התובע, למרות שנבחר לתפקיד כדין במכרז ומילא את התפקיד בהצלחה, הוא בלתי סביר ובלתי חוקי. אין בידי לקבל טענה זו, כאמור לעיל מחומר הראיות המצוי בתיק עולה כי אכן המשרה הוגבלה לקדנציה אחת, ועדותו אמינה עלי. העובדה שמר שפיצר מודה כי יתכן וטעה שלא כתב את הדברים אינה פוגמת במהימנותו.
9.5.     אוסיף ואציין כי אף האמור במכתבה של עו"ד בוטרמן מיום 08.12.03, בו נכתב כי המשך העסקתו של התובע טעונה אישור משרד הפנים, מלמד כי נקודת המוצא של הצדדים היתה כי האישור שניתן עד אז הוגבל עד לתום הקדנציה. לראיה ראש המועצה פנה לקבל אישור שכזה ולא הועלתה טענה כאלו האישור הקודם עדין שריר וקיים.
10.  לפיכך, שמאישור נחיצות המשרה הוגבל עד לתום הקדנציה (10/03) ממילא החזרתו של התובע לעבודה טעונה היתה קבלת אישור נחיצות משרה חדש, ושזה לא ניתן - העסקת התובע בתפקידו אינה אפשרית.

11.  התובע טען כי אי החזרתו לעבודה משמעה פיטוריו שלא לפי הוראות חוזה העבודה. טענה זו דינה להדחות שכן, מן הבחינה העובדתית יחסי העבודה שבין התובע למועצה הסתיימו בשל "התפטרותו" מהמועצה. ואסביר: יחסי עבודה שבין עובד למעביד יכולים להסתיים, לעניננו, בפיטורים או בהתפטרות. על קיומם של פיטורים או התפטרות ניתן ללמוד גם מהתנהגות הצדדים. במקרה הנוכחי מהעובדה שהתובע לא חזר לעבודתו בתום החל"ת שאושר (28.10.03) ניתן ללמוד כי הוא בחר להתפטר מעבודתו במועצה. אין דרך אחרת להסביר את העדרותו של התובע מהעבודה במשך כמעט חודשיים - המועד בו ניתן רטרואקטיבית אישור החל"ת הנוסף. השאלה כיצד יש לפרש את התנהגות הצדדים ביום 29.10.03 - מועד סיום החל"ת המאושר מראש, צריכה להעשות בשים לב לנסיבות שהיו קיימו אז. בחירה לכהונה כחבר מועצה, העדר הודעה על חוסר רצון לכהן כחבר מועצה ואי חזרה בפועל מחל"ת או אי נקיטה בפעולה שתכשיר את ההיעדרות הנ"ל אין לפרשה אלא כהתפטרות. זאת ועוד, סעיף 102 (5) לצו המועצות קובע כי פסול לכהן כחבר מועצה עובד במשכורת של המועצה. מכאן שברור שעם הפיכתו של התובע לחבר מועצה הוא חדל מיוזמתו מלכהן כעובד המועצה. 

12.  התובע טען כי למעשה טרם נכנס לכהונתו כחבר מועצה, ולפיכך נותר עובד. טענה זו אין בידי לקבל. ראשית, היא מנוגדת למצג העובדתי של התובע - שהרי התובע כותב בנספח ת/14 לתצהיר - כי הוא "מתפטר מחברותי במועצה". מכאן שהטענה כאילו לא הפך לחבר היא טענה שהועלתה ר'ק לצורכי הליך זה. שנית, סעיף 11 לצו המועצות קובע כי מועמדים שנבחרו לכהן "יתחילו לכהן 21 ימים לאחר יום הבחירות". מכאן שעוד במהלך חודש נובמבר 2003 החל התובע לכהן כחבר מועצה, וזאת ללא קשר לשאלה האם התקיימה אם לאו ישיבת מועצה ראשונה.

13.  בעת ישיבת ההוכחות העלה התובע טענה לפיה הוא זכאי לחזור לתפקידו מכוחה של הוראת סעיף 145 לצו המועצות אשר קובע:
"עובד שהתפטר מעבודתו במועצה מסיבה זו בלבד שהתחיל לכהן כחבר אותה מועצה הזכות בידו לחזור לעבודתו תוך שלושה חדשים, לאחר תום תקופת כהונתו כחבר מועצה. חזר כך - תיחשב לו תקופת עבודתו הקודמת במועצה וכן תקופת כהונתו כחבר המועצה כתקופות ותק בעבודה לצורך קביעת שכרו וזכויותיו בעבודתו החדשה או המחודשת." (הדגשה הוספה)

13.1.    לטענת התובע, בישיבת ההוכחות אז, מכח סעיף זה הוא זכאי לחזור למשרתו תוך 3 חודשים מאז שהתפטר מכהונתו כחבר המועצה, ובמקרה הזה בין מועד ההתפטרות (31.12.03) לבין מועד החזרה (1.3.03) לא חלפו 3 חודשים.

13.2.    אודה כי במבט ראשון הטענה שבתה את הלב, אף כי צודקת הנתבעת 1 כי מדובר בטענה שלא בא זיכרה קודם לכן והיא בבחינת הרחבת חזית. אך משעסקינן בטענה משפטית שניתנה לנתבעת האפשרות להתייחס אליה, לא היה בטענת 'הרחבת החזית' כדי לדחותה. אלא שבסיכומי התשובה לסיכומי המדינה חזר בו התובע מטענתו זו. כנראה משום שטענה זו אינה מתיישבת עם גרסת התובע לפיה לא התפטר מעבודתו במועצה (שכן, צודקת ב"כ המדינה כי סעיף זה מניח "התפטרות" של החבר מעבודתו טרם כהונתו במועצה).

13.3.    אך, התבוננות לעומקם של דברים מעלה כי בכל מקרה אין בטענה זו לסייע לתובע, שכן וכאמור לעיל מלכתחילה משרתו אושרה רק עד לתום הקדנציה, כך שלא היתה בנמצא משרה אליה יוכל לחזור. אלא אם כן ניתן לגביה אישור נחיצות משרה נוסף.

14.  הטענה שהועלתה בפתח ישיבת ההוכחות בנוגע להוראת סעיף 145 לצו המועצות חייבה בחינה מעמיקה של טענות התובע, שמא זכותו מכח סעיף זה קופחה. התובע אמנם חזר בו מן הטענה, אך כאמור לעיל - "זכות" זו אינה בעלת משמעות מן הטעם שממילא האישור לנחיצות משרתו הוגבל עד לתום הקדנציה הקודמת, ומשכך לא היתה בנמצא משרה אליה ניתן לחזור.

15.  משחזר בו התובע מהטענה (במסגרת סיכומי התשובה לסיכומי המדינה), עניננו פשוט הרבה יותר. שכן, כאמור - עם הבחרו של התובע לכהונתו במועצה יש לראות בו כמי שהתפטר מעבודתו, ומשכך בכל מקרה חזרתו לעבודה משמעה העסקה חדשה, ולפיכך היא היתה טעונה אישור של משרד הפנים. משזה לא ניתן דין תביעתו להדחות. לאור המסקנה בדבר "התפטרות" כל המחלוקות האחרות - העובדתיות והמשפטיות, כגון לגבי משך אישור נחיצות המשרה או משך תקופת החוזה אינן רלוונטיות.
 
טרם נעילה
 
16.  בשולי הדברים אתייחס לטענה נוספת של התובע לפיה כאשר הוא התפטר מחברותו במועצה הוא הסתמך על התחייבותו של ראש המועצה להחזירו לתפקידו. טענה זו אין לקבל, שכן לא אחת נפסק כי הבטחה של רשות היא בת תוקף בהתקיים 4 תנאים מצטברים: 1) נותן ההבטחה היה בעל סמכות לתיתה; 2) היתה לו כוונה להקנות לה תוקף משפטי; 3) הוא בעל יכולת למלא אחריה; 4) אין צידוק חוקי לשנותה או לבטלה. מכיוון שמדובר בתנאים מצטברים, במידה שאחד התנאים אינו מתקיים רשאית הרשות לשנות או לבטל את ההתחייבות[10]. במקרה הנוכחי, היות והתנאי הראשון אינו מתקיים ממילא דין הטענה להדחות. מה גם שכעולה מן העובדות התובע ידע גם ידע כי החזרתו לעבודה טעונה אישור.

17.  כאן המקום לציין שאפילו נניח כטענת התובע כי הוסכם עמו שב- 01.03.04 ישוב לעבודה, הרי שנוכח העובדה שראש המועצה יידע אותו שהדבר טעון אישור של משרד הפנים ומבלעדיו כנראה שלא יקבל שכר[11], ונוכח העובדה שהתובע ידע שמשרד הפנים לא מאשר את חזרתו לעבודה וראש המועצה עושה מאמצים לשנות את ההחלטה[12], הרי שהתובע לקח על עצמו את הסיכון שהאישור האמור לא יינתן וכך גם משכורתו, הגם שהתובע לא הצליח להוכיח כמה ימים עבד, הוא ידע כי יתכן מאוד שלא יקבל שכר עבור ימים אלה, לכן אין לחזרתו זו לעבודה כל נפקות.
 
סוף דבר

18.  לאור האמור, דין התביעה להדחות בכללותה. בנסיבות הענין אני סבור שאין לעשות צו להוצאות.
 
 
ניתן היום ד' בתשרי, תשס"ז (26 בספטמבר 2006) בהעדר הצדדים.

[1]              מטעם התובע העיד התובע בעצמו; מטעם הנתבעת 1 העיד מר אפרים דרעי – ראש המועצה המקומית כפר יונה; מטעם הנתבעת 2 העיד מר ישראל שפיצר – מנהל האגף לכוח אדם ושכר ברשויות המקומיות. נציגי הציבור הוזמנו ולא הגיעו, והחלטתי לדון בהעדרם. לפיכך פסק הדין ניתן בדן יחיד.
[2]     לאור פירוט התכתובת ב"נדון" של מכתב נת/1.
[3]     לענין מועד הפגישה אציין זאת: בנספח ת/4 (ב) לא צוין מועד הפגישה, ונראה כי התאריך בראשו הוא תאריך הוצאת סיכום הדיון. הדבר מתבקש מהאמור בשני מסמכים: הראשון, אישור נחיצות המשרה מיום 4.11.02 – הדעת נותנת כי האישור הוא בעקבות הסיכום; השני – מכתב מזכיר המועצה מיום 24.1.03 ממנו עולה כי הישיבה הנ"ל התקיימה ביום 31 באוקטובר (השנה המצוינת שם היא 2003, אך ברי שהכוונה לשנת 2002, שכן אוקטובר 2003 טרם הגיע).
[4]     עדות התובע - עמ' 3 לפרוטוקול ש' 24-25, עמ' 4 לפרוטוקול ש' 1-5 ו- 22-24, עמ' 6 לפרוטוקול ש' 3-4. עדות ראש המועצה - עמ' 8 לפרוטוקול ש' 20-21 ו- 24-29.
[5]           עמ' 8 לפרוטוקול ש' 19 – 22.
[6]           עמ' 8 לפרוטוקול ש' 24 – 29.
[7]     עמ' 10 לפרוטוקול ש' 22-25 וכן עמ' 12 לפרוטוקול ש' 2-3.
[8]     סעיפים 6 ו- 25 לתצהיר התובע.
[9]     עמ' 10 לפרוטוקול ש' 18-28.
[10]    דב"ע נא/3-23 מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל נ' יוסף הס ואח', עבודה ארצי, כרך א(2), 442
[11]    עמ' 4 לפרוטוקול ש' 1-3 , 17-18 ו- 23-24.
[12]    עמ' 4 לפרוטוקול ש' 3-5.
 
את המאמר הזה העברתי לעיונם ולתגובתם של ישראלה רוזן שי רומנו ואבישי ברעם וקיבלתי את תגובתם של אבישי ברעם וישראלה רוזן כדלקמן :
 
 
תגובת ישראלה רוזן:
 
חסר לך פרק חשוב בתהליך, לאחר בקשת הפשרה הראשונה בתביעה זו (שלא יזם בית המשפט), דרשנו חברי האופוזיציה, כי  הדיון במליאה בבקשת הפשרה יתקיים ללא אותם נבחרים בעלי ניגוד עניינים ובראשם ראש המועצה וחברי מועצה נוספים: קובי שאול-שעסק בתכנון עבור אשר נאמן במתחם הנדון, אבי בן-סימון שעסק בתיווך עבור אשר נאמן באתר הנדון, עופר שלום שהיה בסיעתו של אשר נאמן והחליף אותו במועצה וכמובן אפרים דרעי שלדעתנו נגוע בניגוד עניינים חמור מול אשר נאמן. כולם קיבלו מכתבי התראה מעו"ד ששכרנו לעניין, כולם למעט דרעי  הודיעו כי הם מנועים להשתתף בדיון בשל ניגוד עניינים ואת דרעי גררנו לבית המשפט שביקש חוות דעת מהוועדה לניגוד עניינים, הוועדה קבעה כי קיים ניגוד עניינים ותהתה כיצד מי שהיה עוזרו של ראש המועצה וממונה על השירותים הפיזיים ובשל כך ממונה גם על קבלן הגזם צבי כהן הופך מיד עם התפטרותו לשותף.
בסופו של דבר משך התובע את בקשתו לפשרה וקיבל אותה על מגש של כסף (והרבה מהמגיע לו) במליאת המועצה.
לדעתי והיא נאמרה לראש המועצה ולחברי המועצה , צריך היה למצות את ההליך המשפטי ואם בכלל היינו מחוייבים צריך היה לערער את כל הדרך במעלה ההיררכיה השיפוטית עד לבית המשפט העליון.
 
 
תגובת אבישי ברעם:
 
"איני צריך להוכיח השכם והערב, מהי התייחסותי לאשר נאמן ולפעילויותיו. דעותי בעניין ידועות, לא השתנו, והייתי שותף ויוזם של מרבית המהלכים בעניין ועל כך אני גאה. גם במהלך האחרון, נקטתי בצעדים למנוע את רוע הגזרה כשהבאתי למועצת כפר יונה את פרוטוקול בהמ"ש, שבו נטען לכאורה כי "השופטת המליצה על  בוררות".
 מהפרוטוקול הזה, עולה שהשופטת לא המליצה כך בכלל. מסתבר שנציג התובע (אשר נאמן) ביקש מהשופטת ללכת לבוררות "אם הצד השני יסכים", ורק  לכך השופטת הסכימה. דהיינו לא המליצה ולא יער. לאחר דחיית ה"בוררות" הזו, גם בזכות עתירת ניגוד העיניינים שהוגשה ע"י ישראלה וע"י ידי ביחד, הובא התיק שוב לדיון והפעם בפני שופטת אחרת.  לא הייתי נוכח בדיון -ואינני יודע מה נאמר שם, אם כי יש לי השערות די ברורות בנושא.
 
אבל, ראיתי את הפרוטוקול ושם כותבת השופטת המכובדת בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים שפסק דין עלול  לעלות למשלם המיסים הרבה כסף. היא גם טורחת לצטט פס"ד אחר שניתן ברחובות לא מזמן, שבו הנתבעים
  הפסידו ושילמו לתובעים כסף ציבורי רב מאוד.   
 
 משכך, (ולאור חוות דעתו של היועץ המשפטי של המועצה!!!) עמד לנגד עיני שיקול אחד בלבד: איך לצמצם נזקים?
  פשרה לפיה יוחזרו לתובע 280000 ש"ח מתוך כסף שהוא שילם כבר למועצה, נראתה לי עדיפה על "החזר" של   כ-1,300,000 ש"ח - סכום אותו ציינה ופירטה השופטת במיוחד וכנראה שלא סתם ציינה זאת.
 
אז נכון שבית המשפט לא "כפה פשרה" - אבל לי היה מה דעתה של השופטת ולאן העניינים הולכים, ובכלל לא הייתי בטוח שיש לי רוב במועצת כפר יונה כדי לאשר ערעור בבית המשפט המחוזי, או לבצע צעדים משפטיים אחרים.
יותר נכון, הייתי בטוח שאין לי רוב כזה!!!. 
 
האמת, שהיתה לי עוד אפשרות אחת, והיא ללכת עם תביעה/עתירה אישית שלי נגד המועצה או נגד נאמן, אבל זהעולה כסף שאין לי אותו, מה עוד שלא ראיתי, למרבה הצער, מתנדבים רבים שהסכימו להשתתף במימון תביעה שכזו, 
 
כמו גם בתביעות קודמות וקיימות שלי בהן נשוא המאמר האמור "מופיע". אז מה עושים? מתפשרים. ואם התובע ידחה את הפשרה כפי שנרמזתי, אזי בכלל יצאנו טוב, גם בבית המשפט."
 
  לתזכורת: הרי לא ניצחנו בבחירות. נכון?, וב-2013 יש שוב בחירות."