עוד מבראשית, מבריאת האדם הראשון וחווה אמנו, ההצגה הראשונה שבתורה הנה זוג נאהבים מטייל במשעולי הגן בין הפרחים והדקלים, בין עצי הפרי ועשבי השדה, בין הנחלים והפלגים, ואתם הנחש והתפוח, מה שמרמז אולי כבר מבראשית כי לאהבה פנים רבות לה, נשיכתה כנשיכת נחש, ונשיקתה כנשיקת התפוח. וכמדרש חז"ל בפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" מפרשים זכה עזר, לא זכה כנגדו. אהבות רבות מוצגות במקרא. יצחק לרבקה, יעקב לרחל, מיכל לדוד, אמנון לתמר, אלקנה לחנה, שמשון לדלילה, בועז לרות ועוד . . לאהבה פנים רבות, פעם חיובית ופעם שלילית, פעם מרוממת ופעם משפילה, פעם מחייה ופעם ממיתה, פעם הורגת ופעם מולידה, פעם בונה ופעם הורסת. ואף החכם מכל בספרו קוהלת כותב מחד "רואה אני מר ממוות את האשה", ומאידך כותב "ראה אשר עם אשה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כי היא חייך" ואף כתוב במשלי "מצא אישה מצא טוב" ויש המקטרגים ואומרים "לא מצא עוד יותר טוב"

שיר השירים רווי תיאורי אהבה חשק ותשוקה. דימויים מעולם הבריאה, התבשמות מקסמי הטבע ונפלאותיו, ממעדני החך וטעמיו, תמר, יין, חלב, ודבש הם מעט מהדימויים לטעמי האהבה. "ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. . . הראיני את מראייך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאווה. . . נפת תטופנה שפתותייך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמותייך כריח לבנון. . . מה יפו פעמייך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכייך כמו חלאים מעשה ידי אומן. . . זאת קומתך דמתה לתמר ושדייך לאשכולות, ועוד . . . ואף לדעת חכמים המייחסים אהבה זו לאהבת כנסת ישראל להקב"ה. עצם זה שהסמליות מתוארת דרך אהבת גבר לאישה מלמדת עד כמה עצום וחזק רגש זה.

כאמור פנים רבות לאהבה, ורבים תעתועיה ונפתולי דרכיה. יש אהבות בונות ויש הורסות, אהבות עושות שלום ואהבות עושות מלחלמה, אהבות חולות ואהבות בריאות, אהבות מרוקנות ואהבות ממלאות, אהבות מאוזנות ואהבות חד צדדיות, אהבות שולטות ואהבות נשלטות, וגם בעניין זה האהבה מתעתעת, ברבים מאהבות נדמה כי הגבר הוא המחזר, הוא היוזם, הוא השולט. בזמן שההיפך הוא הנכון הוא המחוזר, והוא היזום, והוא הנשלט בפועל, אלא שלמראית עין, למען האגו שלו, האשה מוותרת על הכבוד המפוקפק ומעניקה לו את הרושם שהוא, הוא השולט. בו בזמן שההיפך הוא הנכון. בבחינת "חזקה על המין שנחשב לחלש, לחלוש על המין שחזק הוא ממש, כי מרוב חולשתו אל המין החלש, נחלשה חוזקתו של המין החזק" וכמאמר המליצה "אהבה היא מרדף שבו על הצייד להיות נרדף על ידי הטרף"

הבדיחה מספרת: על אשה שקנאה בגבר שיש לו חתיכה נוספת בגופו, ולה אין. והתלוננה בפני האלוקים. השיבה אלוקים אל תדאגי זה שלך, וזה בשבילך, הוא רק סוחב את זה למענך.

כאמור קדמונים ואחרונים, פסיכולוגים ופילוסופים, הוגי דעות ולוגיקנים, סוציולוגים חוקרי תרבות והיסטוריונים, ועוד כהנה וכהנה, חקרו בנושא האהבה לעומק לאורך לרוחב וחרש עלה בידם, אין איש היכול להסביר מה עושה שהאהבה מתפרצת, בוערת, יוקדת, משלחת שלהבות ענק וממיסה כל לב, אף הלב האכזר ביותר, הקשה, הקשוח, האטום, נמס כמו חמאה בשמש חמסינית. ככתוב "מים רבים לא יכבו את האהבה, ונהרות לא ישטפוה". ומה עושה שהאהבה כמו מעצמה חרש, חרש דועכת וכובה. כגחל לוהט שנספג במים ואי אפשר יותר להבעירו. מה עושה שהאהבה פורחת מלבלבת כעצי הברוש השתולים על פלגי מים ומגביהם צמרות, ומה עושה שהאהבה אט, אט מתייבשת, נובלת, וקמלה כעלה נדף ברוח. מדענים גילו כי האהבה הנה תוצאה של הפרשה שהיא במוח, אך השאלה בעינה עומדת מה עושה לאותה הפרשה במוח.

מלחמת טרויה פרצה בגלל האהבה, בוני וקלייד אהבו אחד עד השני, ומצאו את מותם בקפיצה אחוזי ידיים, רומיאו ויוליה סמל האהבה והרומנטיקה בכל הזמנים, הוא התאבד כי חשב שהיא מתה והיא התאבדה כשנודע לה שאהובה כבר לא בין החיים, אופליה נגררה לשגעון מרוב אהבתה להמלט, ואף שניהם מצאו את מותם, דימיטריוס וליסנדר היו מוכנים למות בדו קרב למען הזכייה בהלנה, אהובתם המשותפת. ועוד סיפורי אהבה מיתולוגיים בכל תרבויות העמים. האהבה תגרום לך לקפוץ באנג'י כשיש לך פחד גבהים, לשחות את האוקינוס כשאתה לא יודע לשחות, לשיר סירנדות מתחת לחלון כשאתה בכלל לא יודע לשיר.

נדמה כי לכל חברה ולכל תרבות יש לה את אגדת רומיאו ויוליה שלה ואף במדינות האדוקות והשמרניות ביותר, לא נחסכו סיפורי אהבה מרגשים ומרטיטי לב, סיפורי חשק, ותשוקה מהנועזים ביותר. ודוקא החברות השמרניות ביותר היטיבו להעניק דרור מוחלט ללשונם, ולפרי עטם, ודווקא הם הפליגו בשירה נועזת ביותר, באגדה יצירתית ודמיונית של מעשי גבורה והקרבה על מזבח האהבה. רגש האהבה כה חזק שלא ניתן לדכויי או לריסון, בבחינת ככל אשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, הריסון אולי על פני השטח ברמה החיצונית, כפוי מכוח הקודים שהחברה מכתיבה, אך עוצמת ביטויי האהבה התשוקה והחשק כפי שמובאים בשירה ובאגדה מוכיחות עד כמה רגש זה אינו ניתן לריסון, ולא לכפייה, ולא לדיכויי. חברות אדוקות ושמרניות במיוחד נתנו דרור ליצרי האהבה והתשוקה בשירה ובסיפור, שמעתי ממי ששמעתי כי שירת העם התימנית זו של עקרות בית הצפונות בביתן ונסתרות מעין גבר, מפזמות תוך כדי מלאכתן שירה נועזת ביותר כמעט עד גבול הפורנוגרפיה, מי שמתמצא קצת בשירה הערבית מבין ויודע כמה נועזת שירה זו, ידוע השיר המפורסם של אום כולתום והמופץ כמעט בכל העולם המוסלמי "אינתא עומרי"

להמחשה קטע מהשיר בערבית ותרגמו לעברית. למרות שהתרגום מאבד בהרבה מהמשמעות האוטנטית של הביטויים, בכל זאת ניתן להתפעל מעוצמת המילים המבטאות עוצמות של רגש וגעגוע אין סופי.

רגאעוני עיאנייק לאייאם אללי ראחו השיבוני עיניך לימים שאבדו

עלמוני אנדם עלא למאדי וגיראחו למדוני חרטה על העבר ופצעיו

אללי שופתו קאבלי מא תשופק עינייה מה שראיתי לפני שראוך עיניי

עומרי דאייע יחסיבו איזאי עלאייה חיים אבודים איך יחשיבום עלי

אינתא עומרי אללי בטאדה בנורק סאבאחו

אתה חיי המתחילים לאורך את בוקרם.

יא אגלה מן אייאמי הנך יקר מימיי

יא אחלא מן אחלאמי הנך יקר מחלומותיי

כודני לחאנאנק כודני קחני לחסדך קחני

מן אל ווגואוד וובעידני ממציאות זו והרחיקיני

בעיד בעיד אנא ואינתא רחוק רחוק אני ואתה

בעיד בעיד וואחדינה רחוק רחוק לבדינו

כמה מחיי לפניך חלפו ואבדו.

אהובי כמה מחיי כבר חלפו.

לא ראה לפניך שמחה עוד הלב.

לא טעם בעולם אלא טעם הכאב.

רק עכשיו התחלתי לאהוב חיי.

רק עכשיו. חוששת אני שיברחו מידי.

כל שמחה אליה השתוקקתי לפניך יקירי.

באור עיניך מצאתי, לבי, ראשי.

הוי חיי לבי, הוי יקר מחיי.

מדוע לא ידעתיך מזמן? אהובי.

מה שראיתי לפני שראוך עיניי.

חיים אבודים איך יחשיבום עלי.

אתה חיי המתחילים לאורך את בוקרם.

את לילות המתק ההשתוקקות האהבה.

כבר מזמן לבי שמור רק עבורך

טעם את האהבה אתי, טעם, אהוב ואהוב.

מחסד לבי אל הכמיהה לחסדיך.

הבא לי את עיניך, כך עיני יתעו בעולמן.

הבא לי ידיך, כך ידי ינוחו במגען.

הוי אהובי בוא אלי, נשכח את העבר.

מה שחלף עלינו אהובי, כה מעט הוא שעבר.

מה שראיתי לפני שראוך עיניי.

חיים אבודים איך יחשיבום עלי.

אתה חיי המתחילים לאורך את בוקרם.

הו יקר מכל חיי.

הו יקר מחלומותיי.

קחני לחסדיך קחני.

מן העולם והרחיקיני

רחוק, רחוק אני ואתה.

רחוק, רחוק לבדנו.

מה שראיתי לפני שראוך עיניי.

חיים אבודים איך יחשיבום עלי.

אתה חיי המתחילים לאורך את בוקרם.

האהבה תעיר את ימינו

התשוקה תיישן לילותינו

מחלתי בך לימיי ( הכוונה אתה הפיצוי לימים קשים שעברתי)

סלחתי בך לזמן (הכוונה אתה הפיצוי לזמנים קשים שעברתי))

אחזור לראשית כתבה זו, מה הביאני לפתע לפלמס בענייני אהבה?

ובכן באחד הרגעים השקטים תוך כדי הרהור סתמי, מראות וזיכרונות מהעבר חלפו בראשי, ותוך כדי, אני רואה בעיני רוחי חתונה זרבאית טיפוסית המתקיימת בחצר בית קטן, שבו התאספו מספר מקורבים ומכרים ישובים ברצפה על מחצלת קש, ולידם ספסלים משמשים כשולחנות, המוגש בהם פול וביצים ואי אלו כיבודים קלים. תזמורת של 3 איש מנגנים שירי חתונה, ותוך כדי מתנגנת באוזניי "קססת דיאמנטא" (יוליו ורומיאו נוסח טוניס). פתאום חשתי געגוע לשיר זה, למילים ולמנגינה, הרהרתי ביני לבין עצמי כמה זמן כבר חלף מאז ששמעתיו? אולי 50 שנה? ואיך זה לפתע מופיע לו במלא עוצמתו ובנועם נעימתו ומתנגן לי כמו מעצמו? ומדוע זה אין שומעים אותו יותר? היש למישהו מילות השיר? ואיכה אמצאנו? והאם בנמצא שיר זה מוקלט היכן שהוא? והנה תוך כדי הרהור זה, ובו זמנית תוך כדי רפרוף בספרייה שבביתי נשמט לפתע מאחד המדפים ספר. ובתוך הספר אני מוצא את מילות השיר, המובאות להלן בהמשך. שמחתי מאוד. והתפעמתי מהמקריות לכאורה של חשיבה מקרית סתמית, ותוצאה מיידית בצדה.

למחרת היום אני פוגש חבר טוניסאי מזוייף קרי חסר געגוע לטעם ולריח ולמוסיקה הטוניסאית, קרי קצת משוכנז, והוא מראיני תקליטור שקבל, ומה בתקליטור "קססת דיאמנטה" בביצוע . . .?

צירוף מקרים נדיר זה. של חשיבה ותוצאה מיידית בצדה עודדה אותי לכתוב כתיבה זו. הרהור סתמי הביאני להיזכר בשיר זה, ומייד אני מוצא מילות השיר, ולמחרת אני מוצא הקלטת השיר, מה שמלמד על הכוח העצום שבחשיבה, ואף אם זה סתם הרהור בלתי מכוון. ואם חכמים אמרו "חכמים היזהרו בדבריכם" אוסיף אני ואמר "חכמים היזהרו במחשבותיכם.

ולהלן בפניכם מילות השיר ותרגומן להנאת כולם