|
הזערור (קראו לו גם ה-עאנאב) שהיה "בגולה" אחד ממאפייני החג בראש השנה, כמעט נעלם מהמסורות המייחדות את הקהילה שלנו. יהודי טוניס (במיוחד בבירה) היו נותנים לפרי זה מקום כבוד בסדר ליל ראש השנה ומצרפים אותו ל-פירות המתוקים לברכת "שנה מתוקה". אפילו "ווארקת לאעסאל" המפורסמת אינה מזכירה אותו. גם אני כמעט ושכחתי אותו, עד שיום אחד ידיד מ-פאריס שאל אותי טלפונית אם ניתן להשיג ממנו בארץ, כי שם יוצאי טוניס יכולים לקנות אותו בקלות יחסית. לאחר חיפוש בשווקים לא הצלחתי לרכוש ממנו כזית. לכן התחלתי בחקירת זקני השבט וחיפוש בתוך אתרים שונים ברשת.
|
|
מסתבר שהפרי היה מוכר היטב אצל חז"ל. במשנה הוא נקרא "עוזרר" או "עוזרד", (תפוח קטן).
כמה חכמים חושבים שזהו התפוח המקורי, התפוח המוזכר בתנ"ך , מפני שהתפוח המוכר לנו היום, מקורו בארצות אסיה הרחוקות והגיע אלינו רק לאחר כיבושיו של אלכסנדר מוקדון הגדול, החי לפני חז"ל.
ובכל זאת התפוח מוזכר מספר פעמים בתנ"ך, בשיר השירים הוא מוזכר 4 פעמים:
(2;3) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים;
(2;5)סַמְּכוּנִי, בָּאֲשִׁישׁוֹת--רַפְּדוּנִי, בַּתַּפּוּחִים:
(7;9)וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.
(8;5) תַּחַת הַתַּפּוּחַ, עוֹרַרְתִּיךָ--שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ
אחרים אף מוסיפים שהפרי מעץ הדעת ש-חוה אימנו הושיטה ל-אדם, לא היה אלא "זערור" (אולי בחרה אחד גדול.)
פרי מתוק זה, הגדל בסתיו, מסביר אולי למה אבותינו שחיו בארצות שקשה היה למצוא בהם התפוחים המוכרים לנו היום, אימצו את ה"זערור" כפרי המסמל את השנה המתוקה.
אחרים טוענים שבמקום התפוח (הנדיר) רקחו להם את ריבת החבושים (ה-ספראזל), הנמצאת על כל שלחן טוניסאי בראש השנה ומוסיפה עוד הזדמנות לברכת שנה טובה ומתוקה. כיום אנו אוכלים גם התפוח, גם הדבש, גם הדבלה, גם הזערור וגם החבוש, איזה עושר !
הזערור הינו פרי של עץ קוצני ומכיל רק גרעין אחד, הוא צומח בדרך כלל כעץ פרא בארצות סביב הים התיכון.
בנוסף לפירות הקטנים האלה (כ-2 עד 3 ס"מ), ניתן כיום למצוא גדולים יותר (כגודל תפוח קטן) בצורת כדור מעט מאורך .

קראתי שיש משקים בארץ, המגדלים עד 3 סוגי זערור. המזכירים כל אחד טעם אחר, זה של התמר, זה של הדבש או אפילו זה של תפוחים.
אז למה שלא נסדר שלחן עשיר בהתאם למסורת היפה שלנו, ולבני הדור הצעיר שישאלו גם בערב ראש השנה: "מה נשתנה השולחן הזה מאחרים", נספר שאנו ממשיכים בארצנו, מסורת עתיקת יומין ומיוחדת לעדה הטוניסאית. מסורת של אכילת ה-זערור. פרי מתוק המזכיר את ניחוחות "גן עדן" ופירות היער של שיר השירים:
ושהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה מתוקה יותר מהשנים הקודמות. הבעיה שאין זה קל לרכוש פרי זה בכל מקום, אולי הביקוש יגרום לשווק רחב יותר.
גם כתבה זו פורסמה בצרפתית באתר "הריסה", הקישור: http://www.harissa.com/D_Religion/zaarour.htm
|