ימים מתוקים של אלול - מאת ציפורה ברבי

ימי אלול בביתנו היו ימים של ריחות מתוקים, ריח הקפה בשעות המוקדמות של הבוקר.ריחו של הקפה ששתה אבי ע"ה בקומו לסליחות בטרם תצא השמש. כשעוד חשוך בחוץ. רגעים קסומים של בין לילה ליום. רגעים של טרם יום חדש, של טרם השנה החדשה. ברקע שיחתם החרישית של הורי. אמא קמה מוקדם הכינה קפה ריחני בפינג'אן. קפה מבושל. ריחו משכר עובר זורם בין החדרים.

סליחות.

אבא יצא לבית הכנסת, לתפילותיו. ריחות של פירות מתפשטים בבית. פירות מתקלפים. מקולפים.

נשמע קרקוש הסירים, הגז הדולק, הסוכר נמהל בפירות.

אמא מכינה ריבות לראש השנה. כל יום הכינה אמא ריבה אחרת. ריח הסוכר בפירות מתבשל וממלא את הבית במתיקותו – מוכרת, מרגשת.

בילדותי לא אכלו בביתנו דבש בראש השנה. לא הדבש המוכר בכל אופן.

הדבש שלנו היו הריבות שהכינה אמא עליה השלום. ריבות בטעם של עוד ועוד וחבל שנגמר בסוף...

ריבות מתאנים , ריבות מענבים, מתפוחים, והכי מופלא ריבת החבושים. הריבה הכי מבוקשת אותה אכלנו רק ביום טוב שני של ראש השנה. לאחר ברכת "שהחיינו" . והברכה היתה גם על שסוף סוף נטעם מריבת החבושים הנפלאה.

כל אלו היו ריחות אלול שלנו, טעמי ראש השנה הקרב.

רק כשבגרנו קנינו דבש "כמו כולם" דבש אמיתי. דבש דבורים.

אבל הריבות שבושלו שעות רבות על הגז, הריבות שריחם בישר את ימי אלול, את ראש השנה קרב, את ימי הסליחות, הריבות הנפלאות ההן רק טעמם המתוק והבלתי נשכח נשאר.

ימי אלול של אבי היו שמחים.

הקימה מוקדם בבוקר, אמר אבא, מביאה מזל. (ובאמת נאמר במשלי כ, פס' יג: "אל תאהב שינה פן תיורש פקח עיניך ושבע לחם") והוא שמח להזדמנות לקום ממש מוקדם. מתעטף בטליתו ופניו כפני מלאך. אמא שלווה מולו עם הקפה ביד. הקפה שאת אהבתה לו הורישה לי במנה גדושה..

אחר כך למדתי מה"בן איש חי" ששעות הלילה שייכות לכוחות הרוע.

למדתי ששעות השחר הינן שעות של מלאכים.

ומה טוב מזמן זה לקום לסליחות?

חודש אלול – אני לדודי ודודי לי ימים בהם נמצא הקב"ה קרוב אלינו מתמיד. אנו חשים בקרבתו ויכולים לפנות אליו בבקשת סליחה, להתחנן על נפשנו. להתחרט, להבטיח.

ובעזרת השם לקיים.